הבנקים איבדו את הדרך ונטלו סיכונים מופרזים בשנים האחרונות

"לפוצץ את הגשר? חזר וליחש קולונל ניקולסון. הוא לא זע ממקומו. תחילה עקב בעיניו אחר עלייתו היגעה של ג'ויס כאילו ביקש בכך פשר למילים. לפתע נטרד והלך בעקבותיו. הוא פרץ בזעם בעד וילון העלווה וגילה את המחבוא עם מכשיר ההפעלה שעליו כבר הייתה ידו מונחת. לפוצץ את הגשר? קרא הקולונל. קצין אנגלי, אדוני, מלמל ג'ויס בתחנונים, קצין אנגלי.. הפקודות. הוא לא סיים את המשפט. הקולונל ניקולוסון התנפל עליו בשאגה".

הציטוט מופיע בסופו של הספר הגשר על נהר קוואי מאת פייאר בול. בחרתי לפתוח את דבריי הפעם בציטוט הזה לאור סיפור הרקע שלו. הספר מתאר את נפילתם של קולונול וילסון הבריטי והאוגדה שעליה פיקד בשבי היפני, בזמן מלחמת העולם השנייה. לאחר תקופה בשבי, מקבל הקולונל משימה - לבנות גשר מעל נהר הקוואי בתאילנד, כדי לסייע לכוחות היפניים במלחמתם. כאשר נשלחים כוחות קומנדו בריטיים להפציץ את הגשר, הקולונל מסגיר אותם ומונע את פיצוץ הגשר. הסיפור הוא דוגמה מופלאה לכך שתוך כדי תהליך, נוטים להתמקד בפעולה מסוימת, ולשכוח מה הייתה המטרה. בלא מעט מובנים, נדמה שזה מה שקרה במערכת הבנקאות בשנים האחרונות.

למה הוקמו בנקים

כדי להבין עד כמה המערכת הפיננסית שינתה את פניה - צריך לשאול את השאלה הבסיסית - לשם מה יש בנקים, והאם הם פועלים על פי המטרה שלשמה הוקמו. במקור, בנקים הוקמו במטרה להוות מתווך פיננסי בין לווים למלווים. מכיוון שלאנשים פרטיים אין תמיד אפשרות ללוות את הכספים הדרושים להם מסביבתם הקרובה והידועה, נולד הצורך במתווך פיננסי - אשר לו יש לקוחות רבים, והוא מסוגל לבצע התאמה בין הלקוחות המעוניינים לחסוך (פיקדונות) לבין הלקוחות המעוניינים ללוות (מתן אשראי).

על פני ציר הזמן, הבנק מווסת את היחס שהוא מעוניין לשמור בין ההלוואות לפיקדונות באמצעות הריבית. כך לדוגמה, בנק שמעוניין להגדיל את היקף הפיקדונות שלו יציע ריבית גבוהה יותר על הפיקדונות ביחס לבנקים אחרים. מנגד, בנק המעוניין להעניק יותר אשראי, יגבה ריבית נמוכה יותר בגין האשראי ביחס לבנקים מתחרים.

בנקים אמורים לתמחר את הסיכון של האשראי באמצעות הריבית - כך למשל לווה מסוכן יקבל אשראי בריבית מאוד גבוהה, לעומת לווה בטוח שיקבל אשראי בריבית נמוכה. עד כאן העסק נשמע פשוט והגיוני. מה שפשוט והגיוני אמור לעבוד בלא תקלות רבות מדי. הבעיות מתחילות כשהופכים את העסק למורכב.

קרן גידור או בנק?

הגרף המצורף מציג את שיעור ההכנסות של הבנקים בארה"ב מריביות (סך הרווח מהפער בין הריביות על הלוואות לריביות על הפיקדונות) וכן את ההכנסות מפעילות נלווית שאינה כרוכה בפעילות בנקאית קלאסית - לרבות עמלות, רווחי מסחר, פעילות ברוקראז' וכיו"ב. סך ההכנסות של הבנקים מריבית גדלו פי חמישה בשלושים השנים האחרונות, ומאידך גיסא ההכנסות מפעילות נלווית גדלו פי שמונה.

בחלק מהבנקים, ההכנסות מפעילות שאינה בנקאות קלאסית עולות על 50% מסך ההכנסות של הבנק. מערכת הבנקאות נסמכת על רשת ביטחון ממשלתית, ועל כך שלבנק יש קשר ישיר לבנק המרכזי במקרה שיש צורך בכסף כדי לשמור על רמות נזילות.

בשנים האחרונות, יותר ויותר כותרות עוסקות בכך שצריך לשמור על הבנקים רווחיים. וכאן עולה השאלה, לאור פילוח ההכנסות שלהם - למה לשמור על הבנקים רווחיים? לתמוך בהם בכספי ציבור בלא שהבנקים מסייעים מצדם לכלכלה? כל המטרה של תמיכה ממשלתית וסיוע לבנקים היא כדי שהבנקים יעניקו אשראי ויסייעו לצמיחת המשק; אם בפועל הסיוע משמש ליצירת רווחים בלבד לטובת בונוסים גבוהים מדי (תזכורת, בשיא המשבר סוחר בדויטשה בנק קיבל בונוס של מיליארד שקל) - מה הטעם בכך? איפה שהוא לאורך הדרך, בנקים מרכזיים ברחבי העולם, בדומה לקולונל ניקולסון, התאהבו ברעיון של "בנקים רווחיים" ושכחו שהמטרה היא שהבנקים יסייעו לצמיחת המשק.

נוסף על כך, אם הריבית שבנקים גובים בגין מתן אשראי היא גבוהה מאוד למשקי בית ועסקים קטנים - למרות שהסיכון בהם נמוך באופן יחסי, בעוד שהריבית בגין אשראי לעסקים גדולים ומסוכנים (אי.די.בי למשל) היא נמוכה - הרי שיש גם משום עיוות בהקצאת המשאבים.

במערכת הבנקאות האירופית המצב חמור אף יותר. בשנים האחרונות קיימת מגמה שבה בנקים רבים מחפשים הזדמנויות השקעה ופעילות פיננסית בתחומים רבים ומגוונים, הרחוקים שנות אור מתחומי הבנקאות הקלאסית. המצב הוא כה אבסורדי, עד שלא מעט מנהלי קרנות גידור החלו להגדיר את הבנק הגרמני דויטשה-בנק כקרן גידור שבמקרה מנהלת גם עסק צדדי של בנק.

אין שקיפות אין יציבות

בעיה נוספת הניצבת לפתחה של מערכת הבנקאות והיציבות הרעועה, היא בעיית השקיפות והמודלים שבהם נעשה שימוש כדי להעריך את הסיכונים השונים, בדגש על ההחזקות של הבנקים במוצרים שלא נסחרים בבורסה. לנו הישראלים הנושא נשמע תמוה, משום שיש לנו בורסה אלקטרונית שבה ניתן לסחור בכל המוצרים, החל במניות וכלה באופציות ובאיגרות חוב. כך לדוגמה, כדי לרכוש איגרת חוב בבורסה בתל אביב, הבנק יודע מהו מחיר האיגרת בבורסה, והאם יש לנו את הכסף לרוכשה. נוסף על כך, כדי לשמור על יציבות הבורסה, חברי בורסה נדרשים לרתק הון עצמי משמעותי כדי להתמודד עם אירועים חריגים.

השוק העולמי שונה באופן מהותי מהשוק הישראלי. מחזור המסחר היומי באיגרות חוב בחו"ל מוערך בכ-1.5 טריליון דולר ביום. מדובר בשוק שמוגדר כ-Over The Counter (OTC) - ללא מערכת פיקוח מוסדרת. העסקאות לא עוברות בבורסה כלשהי, אין מעקב אחר ביצוע העסקאות, מה שמייצר סביבה שבה עסקאות יכולות להיות מבוצעות במרווחים גבוהים משום שהלקוחות אינם מודעים למחירי האיגרת. נכון, זה משפר את הרווחיות של העוסקים בענף - אשר מרוויחים 1% ואף יותר מכך על היקף העסקאות המבוצעות - אך האם זה תורם לאינטרס הציבורי?

נוסף על הבעיה הזו, חוסר השקיפות והיעדר בקרה מייצרים מצב של סיכון מערכתי, משום שהעסקאות מבוצעות ללא בדיקת ריתוק הון מספק. לשם המחשה - כאשר ליהמן ברדרס קרס, הבעיה הייתה שכל העסקאות שבוצעו בשוק ה-OTC מול ליהמן - בין אם מדובר באיגרות חוב, גידור מטבעי וכיו"ב התבטלו. למעשה, מי שביצע פעולה מול ליהמן נשאר חשוף, משום שאין יותר ליהמן. לו העסקאות היו מבוצעות דרך מערכת מרכזית של מסלקה, דוגמת הבורסה הישראלית - ניתן היה לוודא ריתוק הון מספק בכל רגע נתון ומניעה של אירוע קטסטרופלי לכלכלה העולמית.

חשוב לסייע לבנקים, אבל חשוב לסייע כדי שאלו בתורם יסייעו לצמיחה במשק. ההתמקדות בשורת הרווח של הבנקים בלבד היא שהובילה למשבר הפיננסי החמור ב-2007, ואם המערכת הבנקאית לא תמצא את הדרך לחזור לבנקאות סולידית - לא מן הנמנע שהמשבר שחווינו הוא לא האחרון.

הכותב משמש כמנהל תחום החוב בחברת הכותב Oscar Gruss & Son Makor-Capital וחברות Oscar Gruss & Son ו/או חברת קשורות עשויים להשקיע בניירות ערך ו/או מכשירים לרבות אלו שהוזכרו בה. האמור אינו מהווה ייעוץ או שיווק השקעות, המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם

 לוח הכנסות בנקים שלא מריבית