לפרוש בשיא הנפילה

1.

ענת גבריאל. הגיע הזמן להיפרד מיוניליוור. גמרת את התירוצים, מיצית את הגרסאות. לא את הבאת את הסלמונלה. החיידק הצואתי הזה איננו הבעיה. מה גם שלא נגרמו מקרי מוות או סבל מיותר. זה קורה. במשפחות הכי טובות ובקונצרנים הכי גלובליים ועתירי רווחים. הבעיה היא הכישלון בניהול חברה במצב של משבר מפואר. הסתרה, הכחשה, האשמות, הטעיה, שקרים, מריחות וזלזול בציבור הלקוחות.

2.

אולי ידעת, אולי לא ידעת. אולי דיווחת מה שחשבת לאמת. אולי הוטעית. אולי התנהלת על-פי הוראות שקיבלת מהנהלת הקונצרן העולמי באנגליה או בהולנד. אפשר שגם את, כרבים ממנהליה הבכירים של הארץ, עוד לא קולטת שהעולם המקומי השתנה, שהצרכנים תפסו אומץ מול היצרנים, שהרשתות החברתיות העבירו את מרכזי הכוח מהגדולים לקטנים, ושהתקשורת כבר לא יכולה להרשות לעצמה להיות מוטה לטובת ראשי קונצרנים - אלא ללקוחות הקטנים.

3.

התנצלת, יפה ונכון מצדך. אבל זה לא במקום לקחת אחריות ולפרוש בשיא הנפילה. לפני ששר הבריאות יממש את זממו המשונה לשלול את הרישיון, לסגור את פס הייצור ואת מפעל הקורנפלקס המדובר; לפני שרשתות השיווק יסגרו חשבון על היהירות והיוקר המתמשך של יוניליוור ויממשו את האיום להוריד מוצרים מהמדפים; והכי גרוע: לפני שהצרכנים ירחיבו את אי-האמון שלהם לעוד ועוד מוצרים של יוניליוור.

הרי חברת הענק ההולנדית-בריטית הזו, כמדיניות ארוכת עשורים, רוכשת חברות ומותגים ומייצרת מזון וטואלטיקה שלא תחת שמה שלה. אבל כאשר אי-האמון מתגבר, אפשר להסתכל באותיות הקטנות של המוצר, לראות את השם יוניליוור - ואז להימנע מרכישה. בין בהענשה ציבורית או מחשש אישי מתפשט.

מדובר במאות מוצרים ועשרות מותגים. למשל בייגלה של בייגל בייגל, מרקי קנור, מיונז וממרחי הלמנ'ס, מזולה של בלו בנד, ריבות 778, קליק, שוקולד ורד הגליל, אפילו גלידות שטראוס הן בשליטת ובייצור יוניליוור.

4.

יעקב ליצמן. לשר הבריאות ראוי להזכיר את האמירה המקראית "אל יתהלל חוגר כמפתח" (מלכים א' פרק כ', 10-11). אחרי ימים ארוכים שהדוקטורים והאינג'ינירים של משרד הבריאות, פקידים בכירים, מומחים ואחראים לבריאות ולמזון, הסתפקו בלחץ הציבור והעיתונות במשלוח שאלות מאולצות לחברה וקבלת תשובות סטריליות - מה שבפועל יצר הגנה על יוניליוור - יצא כבוד השר ביום שישי בהכרזה "החברה שיקרה לציבור", ואיים: "אנו שוקלים להסיר את הרישיון בקו הייצור, אי-אפשר לסמוך עליהם". הבדיקה החלה רק הבוקר (א'). 

אז ככה, אדוני השר, לפני שאתה זורק עובדים בפס הייצור של הקורנפלקס בערד, עוד לפני שגילית אם מי מהם בכלל התרשל, תגיד: אם אתה ומשרדך לא סומכים "עליהם" בקורנפלקס - למה שתסמכו עליהם במיונז, ברטבים, במרקים ובארטיקים - מוצרים שהרבה יותר רגישים לזיהום מאשר מוצר יבש כמו פתיתי תירס? אז מה, תסגור להם את כל פסי הייצור?

5.

שימו לב - עם תחילת הבדיקה במפעל הבוקר, החלו עשרות, אולי מאות, מועסקי המשרד בבריאות הציבור והמזון לבשל את התירוצים על בטלנותם ואדישותם הם. מאמש הם כבר מפיצים כי הם חוששים שגם לאחר הבדיקות לא יוכלו להצביע בוודאות על מקור הזיהום, ובכך (שוב?) מתאמים עמדות עם החברה, שלפני ימים אחדים השיבה לשאלת "גלובס": "זיהומים נגרמים מכל מיני סיבות, ולא רק מצואה".

6.

משה כחלון. אולי שכחנו, אולי הוא שכח, אבל הוא שר הכלכלה. השר שבמשרדו שוכנת אחר כבוד, תחת חוק רחב סמכויות, עשרות עובדים ומאות מיליוני שקלים בשנה, "הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן". אחד התפקידים המרכזיים שלה הוא איסור הטעיה. אבל הרשות - שלקח שנים עד שהחוק להקמתה נחקק, ועוד שנים ומשחקי אינטרסים עד שמונתה לה מנהלת, עו"ד, מתוך המשרד - לא מתפקדת.

ועדת איתור למנהל/ת הרשות, עם פרישתה של המנכ"לית הראשונה, מונתה לפני חודשים רבים. לפני כמה שבועות סיימה את עבודתה בהמלצה על שני עורכי דין, האחד היועץ המשפטי של המשרד, שכבר זמן מחפש עבודה אחרת, והשנייה עורכת דין ממשרד פרטי גדול שייצגה תאגידים בעניינים צרכניים. ומה עם הגנת הצרכן? הסחר ההוגן?

אפשר שבגלל זה ראש הממשלה בימין נתניהו, בשבתו כשר הכלכלה, נמנע מלבחור באחד מהשניים. מה שמאפשר עכשיו לכחלון למנות ממונה ראוי/ה, שטובת הצרכנים היא-היא החלק המרכזי מהתודעה המקצועית שלו/ה. ויש כמה וכמה כאלה בין אלה שהציגו את מועמדותם.