למה חייבים להגדיל השקעה בחינוך

בתגובה למאמרו של יעקב עמיהוד "דרושה התייעלות גם בחינוך".

נתחיל בשורה התחתונה: הישגי התלמידים בישראל במבחנים בינלאומיים נמוכים בהשוואה ל-OECD, ולאחרונה הראה סקר שערכה הלמ"ס נחיתות דומה גם במיומנויות הבוגרים. מחקרים בעולם מצאו שהישגי התלמידים מסבירים באופן מובהק חלק ניכר מהשונות בצמיחה ארוכת הטווח בין מדינות. יתרה מזאת, הפריון לעובד בישראל נמוך בהשוואה ל-OECD, ובחינה שנערכה לאחרונה בבנק ישראל מצאה שמיומנותם הנמוכה של העובדים בהשוואה ל-OECD בולטת בדיוק בענפים שבהם גם הפריון היחסי נמוך.

במאמרו של פרופ' יעקב עמיהוד נטען כנגד המלצות בנק ישראל להגדיל את ההשקעות בחינוך ש"ראוי היה שבנק ישראל יציג עמדה רצינית יותר מבחינה כלכלית במקום להטיף להגדלת תקציב החינוך ותו לא". ובכן, בבנק ישראל נערכו בעשור האחרון כעשרה מחקרים בתחום כלכלת החינוך, ועוד שורה ארוכה של ניתוחים בדוחות הבנק השונים, שהמסקנות מהם הביאו את הבנק לנקוט עמדה מבוססת וממוקדת בשורת נושאים כגון חינוך לגיל הרך, מידת ההעדפה המתקנת בחינוך היסודי ובחטיבות הביניים, מעמדו של החינוך המקצועי, איכות החינוך, חשיבותם של לימודי הליבה, מיומנות בוגרים ועוד. הבנק אינו קורא להגדיל את תקציב החינוך כאמירה כללית, אלא מציע הגדלות ממוקדות על בסיס ממצאי המחקרים בארץ ובעולם.

בניתוח שפרסם הבנק אשתקד ועסק במדדים שונים לאיכות מערכת החינוך צויין שבהתחשב בתוצר לנפש, ההוצאה לתלמיד בחינוך היסודי אינה חריגה בישראל, אולם, בחינוך התיכוני ההוצאה לתלמיד בישראל היתה נמוכה. אמנם מאז 2012 ההוצאה לחינוך התיכוני גדלה עם יישומה של תכנית "עוז לתמורה", אך על פי הנתונים הזמינים עד כה העלייה לא שינתה את מיקומה של ישראל בדירוג מדינות ה-OECD. בכל מקרה, אין זה ברור שמדינה שמודל הצמיחה שלה מבוסס על הון אנושי איכותי וששואפת להתקדם במדרג התוצר לנפש והפריון צריכה להשקיע בחינוך בהתאם לתוצר לנפש הנוכחי שלה ולא בהתאם לתוצר לנפש שאליו היא שואפת. מיקוד ההשקעות בחינוך במקום בו הצרכים הם הגדולים ביותר דורש ניתוח מפורט של תקציב החינוך ומערכת החינוך לזיהוי הפערים המרכזיים.

תוצאות הבחינות לתלמידים ולבוגרים בישראל מתאפיינות באי שוויון חריג בהשוואה למצב ב-OECD. אי שוויון זה משקף במידה רבה הישגים נמוכים בקרב האוכלוסייה הערבית, שתת-התקצוב של מערכת החינוך שלה תועד במספר מחקרים.

קריאתה של הנגידה קרנית פלוג, בכנס אלי הורוביץ האחרון, להגדיל את ההשקעה בחינוך לוותה בהמלצה ממוקדת, לעשות זאת בדגש על הגדלת ההעדפה המתקנת. המלצה שהתבססה על מספר מחקרים מהשנים האחרונות שערכו חוקרים מהבנק בשיתוף נחום בלס ממכון טאוב.

דוגמא אחרת היא ההמלצה הממוקדת לחזק את הרכיב החינוכי במעונות היום, בהתאם להמלצת ועדת טרכטנברג, שגם לגיבושה תרמו נציגי הבנק. זאת על רקע הממצאים כי איכות החינוך בישראל ומיומנויות היסוד של אזרחי ישראל נמוכות יחסית בהשוואה ל-OECD.

לפי פרופ' עמיהוד, הפער בין מספר המורים הגדול יחסית לתלמיד לבין מספר התלמידים הגדול לכיתה בהשוואה ל-OECD הוא סימן לפריון נמוך במערכת החינוך, חוסר יעילות או בזבוז. ראשית, מספר השעות הגדול שהתלמידים בישראל לומדים יחסית ל-OECD דורש יותר מורים, מה שמסביר חלק ניכר מפער זה.

שנית, מחקר של הבנק מצא שרובן המוחלט של שעות העבודה השבועיות לכיתה בבתי הספר היסודיים שהוקצו לתפקידים שאינם הוראה פרונטלית הופנו לחינוך ולניהול. במחקר לא נמצא בסיס לטענה שהענקת שעות תפקיד פיקטיביות היא תופעה נרחבת. הפער הנותר עלול להיות מוסבר גם על ידי חוסר יעילות, שנובע למשל מפיצול זרמי החינוך שנכפה על ידי האילוצים הפוליטיים והחברתיים, או על ידי גורמים אחרים, שבחלקם אכן חשוב לטפל.

אמת, כל מערכת יכולה וצריכה להתייעל, אך הצורך בהתייעלות אינו מבטל את הצורך לטפל בהיבטים אחרים שבהם לוקה המערכת, גם אם הם דורשים תוספת תקציבית. כל תוספת שכזאת דורשת בהכרח דיון מעמיק שמתבסס על נתונים ומחקרים, כדוגמת אלה שנערכים בבנק ישראל ובגופים אחרים. כי אם נחזור לשורה התחתונה - שיפור הישגי המערכת הוא מפתח מרכזי להגדלת הצמיחה ובאופן שמכליל את כלל אזרחי המדינה.

■ הכותב הוא ראש תחום מקרו בחטיבת המחקר בבנק ישראל