יחסי דורית סלינגר והשוק: נמשכים הנתק, הכעס והשינויים

ימים מעטים לאחר שפרסמה את פרטי הזוכות בקרן ברירת המחדל, ויצרה סערה בשוק הביטוח והחיסכון הפנסיוני בכלל, ובשוק הפנסיה החדשה בפרט, יוצאת המפקחת על הביטוח, דורית סלינגר, ברוח מדיניותו של שר האוצר, משה כחלון, במהלכים נוספים שמעוררים אמוציות רבות בשוק הביטוח.

לא מדובר בפעם הראשונה שדברים מעין אלה קורים. למעשה, לקראת ציון שלוש שנים בתפקידה הנוכחי, בתחילת חודש ספטמבר הקרוב, ברור לכל כי המפקחת על הביטוח אינה מאמינה למפוקחים על-ידיה, ובטח שאינה מאמינה בהם. הם מצדם זועמים, ולא רק שהם עוסקים בחישובים בנוגע למועד סיום תפקידה - אלא שהם גם מתכוונים להמשיך לנהל את השיח מולה בעיקר דרך בתי המשפט, ולאתגר את סמכותה (עד כה ללא הצלחה). אגב, לגבי מועד סיום תפקידה, לא נראה שזה יקרה בקרוב, היות שסלינגר אמורה להוביל את האגף - שהנו חלק מהאוצר - למעמד של רשות עצמאית, בדומה לרשות ני"ע. ראוי לציין, כי ההחלטות הדרמטיות כל כך - והתכופות כל כך - של האוצר, מצביעות לא אחת על כיוונים אסטרטגיים נכונים, אך על כאלה שנעשים לא אחת בריצה מהירה הרבה יותר מדי, שמשאירה הרבה חורים ויוצרת אגב כך בלגאן רב.

על מה מדובר הפעם? תוך זמן קצר יחסית נודע על הרף הסופר-תחרותי שצפויות ליצור כאן קרנות הפנסיה ברירת מחדל שנבחרו על-ידי האוצר, תוך שסלינגר גם הוציאה חוזר משנה סדרי עולם, הנוגע למקומן (המוקטן) של חברות האסיסטנס בעולם הביטוח.

אך לא רק זאת, האוצר גם מוביל כיום מהלך של מיסוי מבוטחי פוליסות הבריאות, יחד עם מבוטחי השב"נים של קופות החולים, במס לא ראוי, ובוודאי לא פרוגרסיבי, שנועד לממן את הגדלת הסל הממלכתי (ובשביל מה בדיוק משלמים מיסים "רגילים"?).

אלו הן רק כמה דוגמאות למהלכים משמעותיים שנעשו בתקופת זמן די קצרה - חלקם הגיוניים, וחלקם, גם אם לא בהובלת הפיקוח, פשוט בעייתיים מאוד (כמו מס הרפואה הפרטית החדש בישראל).

בכל אופן, על המקרים הללו התווספו בשבוע החולף מהלכים משמעותיים בעלי השפעה, שנעשים לטובת הצרכן. הראשון שבהם - ביטול העלאת תעריפי ביטוחי הרכב חובה - הוא קצת מפתיע, ומהווה צעד תגובה, אולי מתוך בהלה תדמיתית, של האוצר. המהלך השני הוא פרסום טיוטה לשינוי תקנות העברת כספים בין גופים פנסיוניים, שטומנת בחובה שני שינויים.

"מכיר סופרמרקט שלא מוכר לחם?"

נתחיל מהשינוי הראשון, בתעריפי הרכב חובה. בעקבות פרסומים בעיתונות על כך שהאוצר אפשר העלאת תעריפי הביטוח חובה לרכב, למרות הבטחות השר להפחתה בתעריף, מיהר המשרד להוציא לחברות מכתב שבו נכתב, בין היתר: "הרינו להודיעכם כי המפקחת מתנגדת להנהגת תעריפי ביטוח החובה שהוגשו על-ידי חברתכם עבור פוליסות לביטוח רכב פרטי ומסחרי עד 3.5 טון (לרבות בגין קולקטיבים וציי רכב)".

בחברות הביטוח הגיבו לכך בכעס - דבר רגיל ביחסיהן עם סלינגר, שאינה מחויבת לפרדיגמות ששכיחות בענף הביטוח והפנסיה. גורם בשוק שעמו שוחחנו אמר, כי סלינגר "פגעה לנו בהכנסות בשלל תחומים, ועכשיו גם ברכב חובה. יישום המלצות ועדת וינוגרד הכביד עלינו ויעלה לנו עוד; אין לנו רווחי השקעה, וגם יש גידול בתאונות הדרכים ובנפגעים", תוך שהזהיר כי "כבר אין בביטוח רכב חובה עסק". כששאלנו אותו מדוע החברות לא יוצאות מהתחום, והערכנו שסביר שאף חברה לא תעזוב את ביטוח החובה גם עתה, הוא השיב: "אתה מכיר סופרמרקט שלא מוכר לחם? גם אם אני מפסיד אני חייב להציע זאת לסוכנים שלי, שלא ילכו לחברה אחרת ובסוף יעבירו אליה ביזנס".

אגב, דברים אלה באים גם על רקע הרפורמה שהאוצר מוביל בתעריפים דרך הפול. מדובר במהלך להפחתת תעריפים דרך התעריפים של הפול, שהנו שותפות של חברות הביטוח לביטוח כל אלה שאינם מוצאים ביטוח מסחרי "רגיל" - כלומר, המבוטחים הפחות רצויים וההפסדיים.

למעשה, בכל שנה החברות מסבסדות את הפסדי הפול דרך ביטוחי רכב חובה, ובעצם - המבוטחים בביטוחי רכב חובה הם הם אלה שנושאים בנטל, דרך תעריפי הביטוח רכב חובה. עתה בא האוצר ואומר: נוריד תעריפים בשוק, והסיכון הרב - אם טעינו בחישובינו - ייפול על כתפי חברות הביטוח, ובעצם על כלל מבוטחי הרכב חובה.

נכון, אך מהר מדי

כאמור, האוצר הוציא עוד סדרה חדשה של הוראות, בטיוטה, לשינוי אופן העברת כספים בשוק החיסכון לטווח ארוך, כך שתקופת העברת הכספים ממועד בקשת העמית תקוצר (השינוי פחות מהותי משנדמה במבט ראשון), וששוק מקבלי קצבאות הזקנה ייפתח למעבר ולתחרות, והלקוחות הללו "ייצאו מהשבי" (וזה מאוד דרמטי וחיובי).

במה מדובר? האוצר רוצה למנוע את מאמצי השימור, שנוטלים את העוקץ מהניוד החופשי, אבל הוא אינו מונע לחלוטין את תקופת השכנוע מחדש שמותרת לגופים המוסדיים, אלא מקצר את התקופה לחמישה ימים - מעשרה ימים כיום.

אגב, עבור הלקוחות מאמצי השכנוע אינם דווקא בשורות רעות, משום שהם יכולים, ואף צריכים, לנסות להתמקח ולהוריד עלויות, ולאיים בניוד כספיהם לחברה מנהלת אחרת כדי להוריד עלויות.

הצעד השני בתחום הפנסיוני, הנו מתן אפשרות לפנסיונרים מקבלי קצבאות לעבור מגוף אחד לאחר. זהו צעד משמעותי בהרבה מהראשון, משום שהפנסיונרים הם קהל לקוחות מאוד אהוב בחברות הביטוח ובקרנות הפנסיה, היות שהם משלמים את המקסימום, והם בשיא הצבירה שלהם (עם סכומי כסף גדולים) - והם גם מהווים קהל שבוי.

זה הולך להשתנות. כלומר, מדובר במאמץ ראוי לדאגה לחוסך המצוי, לא רק בתקופת החיסכון, שם יש תנועה מטה של המחיר בשנים האחרונות, כי אם גם בתקופת הגמלאות, שהיא תקופה ארוכה של כעשרים שנה, ואף יותר מכך, ושבה דמי הניהול הם גבוהים מאוד שקלית. כיום, על צבירה של מיליון שקל, דמי הניהול עומדים על 5,000 שקל לשנה, ללא אפשרות מעשית למו"מ ולשינוי תנאים. זה הרבה כסף עבור ניהול חשבון פיננסי.

אגב שחרור מהשבי, באוצר כבר חגגו בעבר את השחרור מהשבי של המבוטחים בעלי הפוליסות הוותיקות יחסית, עם מקדם תוחלת החיים המובטח. אבל עד היום זו הייתה חגיגה רק בתיאוריה. עתה באוצר חוגגים שחרור מהשבי של לקוחות שהפכו כבר למקבלי קצבאות, וזה נראה כמו משהו שקרוב יותר לקרות.

לצד אלה, בתחום הפנסיוני ישנן עוד דוגמאות למהלכים נכונים, שלמרות התנגדות השוק ישפרו מיידית את מצב מרבית הצרכנים - בראשם איחוד החשבונות והטיפול בעמיתים מוקפאים, שהנו נכון וראוי - וצעדים נכונים שמיושמים באופן שאינו מיטבי. בראש ובראשונה מדובר בממשק המעסיקים, שבינתיים מהווה פיאסקו של האוצר בדרך למקום נכון וטוב יותר. מדוע פיאסקו? בגלל הבלגאן האדיר ביישום, וסכומי עתק שלא מגיעים לכתובתם כבר חודשים רבים. אם כך, מדוע עדיין מדובר במהלך נכון? זאת משום שהמהות נכונה, ובזמן כלשהו בעתיד, השוק יתיישר, ויהיה יעיל דיו, כך שהכספים יגיעו ליעדם באופן יעיל יותר ממה שהיה עד הממשק.