האמת? התרגשתי. וכאשר איש לא ראה - אפילו מחיתי כמה רסיסי לחלוחית מזוויות העין. בטח רק משב רוח מחוצף שחדר מבעד לגג המופשל והטריד את עיני.
אבל זו לא הייתה הרוח שהעלתה נוזלים בעיני, או שאולי כן אבל רוח מסוג אחר: רוחו של אבי המנוח, שחייכה אלי מן השחקים והמטירה עלי - כדרכו - הוראות נהיגה דידקטיות. לא, לא איבדתי את שפיותי. תיכף אסביר.
הנוף הצ'כי חלף על פני מבעד לחלונות המכונית, ושרירי ידי גנחו במאמץ להשתלט על ההגה הסורר. על הגה-כוח - ההגה הזה אפילו לא חלם. את לוח המחוונים של המכונית הזאת אני יכול לצייר בעיניים עצומות, ואפילו גניחת הצופר הציתה את נבכי זכרוני, והצטרפה אל גלי הנוסטלגיה אשר שטפו אותי.
אני נוהג ב"סקודה טיודור" מודל 1948. עוד מעט היא בת 70. שמורה כחדשה. בעצם, היא שמורה אפילו טוב ממני, ולי עוד לא מלאו אפילו 69. ואנחנו מתנהלים לנו ב-62 קמ"ש לערך, בין כפרי בוהמיה אשר ברפובליקה הצ'כית.
יש משהו משרה-צניעות בעובדה שאני יושב בתוך מוצג מוזיאוני שקצת צעיר ממני... אז אני נוהג בה בכבוד רב.
נו, הגיע הזמן לגלות: "סקודה טיודור", בדיוק כזו שבה ישבתי, הייתה המכונית הראשונה בה נסעתי בחיי. בעצם - ולמה להכחיש? - היא גם הייתה המכונית הראשונה בה נהגתי בחיי. זה היה בגיל 5 פחות או יותר. יושב על ברכי אבי, אוחז בהגה, מציית בקפידה להוראותיו, וצוהל מעונג.
ואין לי ספק כי שם, על ברכי אבי, עם ידי על הגה הטיודור, דבק בי חיידק ההגה, חיידק שלא הרפה ממני עד עצם היום הזה.
פנייה די חדה התקרבה. אחיזת הכביש של הצעירונת הזאת תתקשה לשמור את צמיגיה על הכביש. הגיע הזמן להאט ולהוריד הילוכים. מרביעי לשלישי. משלישי לשני.
"צווישן-גאז!" - מזכיר לי קולו של אבי שבשמים.
כן, אני זוכר. הלא אין כאן סינכרו, או משהו כזה. צריך פעמיים קלאץ', מנה מדודה של מצערת ברגע הנכון, ושילוב ההילוך בנימוס ובסבלנות. יופי! נכנס חלק. מאומה לא חרק. אני ממש שומע את אבא מחייך בשחקים בסיפוק.
ואני מתרגש כילד. כילד שהייתי. כמעט חצי מיליון קילומטרים עשתה ה"טיודור" במשפחתנו. וכאשר נפרדנו ממנה - אי-שם בשנות ה-50 - היא נמכרה במחיר טוב לידיים טובות, והמשיכה לנסוע עוד ועוד.
ומאז אני אוהב את סקודה. את מכמני ההתמדה, המקוריות, החוכמה, ההתלהבות והגאווה, הטמונים בחברה הזאת וביוצריה. הם לא נכנעו לשיני הזמן, ולא למלחמות, ולא לכיבוש הנאצי, ולא לכיבוש הסובייטי, ולא לרודנות, ולא לבטלנות, ולא לשמרנות, ולא לייאוש.וגם כאשר נמכרה החברה לקונצרן פולקסוואגן, היא נשארה סקודה. נשארה מקורית. נשארה צ'כית. גאה וחכמה ואנושית.
לפני 120 שנה החל סיפורה של סקודה. צמד בוני אופניים (לאורין וקלמנט שמם) החליטו החלטה נבונה ועברו מצמד גלגלים לארבעה. לדידי, די בהחלטה הנבונה הזאת כדי לרחוש להם מנה גדושה של הערכה וכבוד.
תחילה ייצרו מכוניות יוקרה יפהפיות ויקרות לבני האצולה ולעשירי הממלכה, ורק מאוחר יותר ירדו קמעה אל העם. כבר אז, באותן שנים רחוקות נוצרו כמה מן הדגמים שליוו ומלווים את סקודה - לפחות בשמם - לאורך עשורים רבים: רפיד, פאבוריט, סופרב, אוקטביה ועוד. במלחמת העולם השנייה יוצרו כלים משוריינים במפעלי סקודה, ולכן הם הופצצו עד עפר. ובכל זאת נעורו לחיים חדשים תחת עולו של הקומוניזם, ואפילו הגיעו לפריחה מסוימת.
המהפך הגדול הגיע עם ההתחברות לפולקסוואגן. בתבונה רבה, הסכימו אנשי פולקסוואגן להותיר לצ'כים מידה גדולה של חירות ועצמאות, למען יוכלו להמשיך ולבטא את אופיים המיוחד. והשאר - כמו שאומרים - הוא היסטוריה. הצלחה ענקית ומוצדקת.
לכבודם של האורחים העיתונאים, נשלפו מן המוזיאון (המרתק!) שלל מוצגים שהשתרעו על פני כמעט מאה שלימה. מסיבות די מובנות, נצמדתי לסקודה טיודור. המשפחה לחצה... בסוף הגיעה שעת הפרידה הכואבת. הטיודור צריכה לשוב לבעליה. עצרתי בשולי הדרך, קינחתי את חוטמי הסמוק, ניגבתי את עיניי הלחות, זרקתי קריצה לאבא, מסרתי ד"ש לאמא, וחזרתי לחנייה עם פנים של גיבור צונן ואדיש.
ושם חיכתה לי אוקטביה 1.0 ליטר. טרייה וחדשה לחלוטין. בעיקר המנוע. שלשה צילינדרים בלבד, ונפח של ארבע כוסות שתייה רגילות. זהו. המנוע הזה כבר מניע מכוניות בקונצרן. גם בפולקסוואגן, גם בסיאט. בקרוב בסקודה. והוא מרתק. כי הוא העתיד. הוא זה אשר י*פרה וי*רבה ויניע עוד ועוד דגמים, בהיותו המלה האחרונה של דאון-סייזינג, חוכמת טורבו, חסכנות וגמישות.
115 כוחות-סוס, קצת מעל 20 קג"מ, האם זה יספיק להנעת אוקטביה, שאיננה קטנה במיוחד וגם לא קלה במיוחד? יספיק - ועוד איך!
0-100 קמ"ש בפחות מ-10 שניות, מהירות מרבית המגרדת (מלמעלה!) את קו ה-200 קמ"ש, גמישות מנוע מפוארת ממש, וצריכת דלק (מוצהרת) של כ-20 קילומטר לליטר. וכי אפשר לדרוש יותר? ובניגוד למצופה ממנועי שלוש-בוכנות, המנוע הזה לא רועד ולא רועש במיוחד. ברוב תנאי הנהיגה הוא חלק, מגיב בעוז ולא צורח בלי סיבה. לחץ פיזי לא-מתון בכל זאת יחלץ ממנו רעשושי יתר, אבל יש גבול לציפיות המותרות ממנוע בן ליטר אחד בקושי...
במלים אחרות, ומכל זווית אפשרית, המנוע הזה הוא בשורה טובה. מולו תתייצב רק האמונה העממית הוותיקה, זו הגורסת כי "צריך מינימום 1.6, אבל אם אתה רוצה שיסחוב בקסטל - קח שני ליטר".
אוקטביה 1.0 ליטר, כך התרשמתי, לא תתקשה - גם בעליות לירושלים - להציג לראווה את אקזוזיה לכמה וכמה מכוניות 1.6, ואולי גם לכמה "שני ליטר". נותר רק לקוות שהמנוע הזה - גם באוקטביה - יועלה לישראל, ושתווית המחיר שתוצמד אליו לא תשבית לנו את השמחה. לו יהי.
סקודה
חלק מהמתחרות
מאזדה 3 2016
בשנה הבאה תושק מאזדה 3 משודרגת, אך עד אז מוותרת החברה על על מנוע ה-1.5 ליטר שלה לטובת מנוע 2 ליטר בכל הדגמים. הגרסה המעודכנת מייצרת הספק של 165 כ"ס ומאיצה ל-100 קמ"ש ב-9 שניות. זו מכונית נעימה לנהיגה, מרווחת ומאובזרת מאוד, אם כי תא המטען מסתפק ב-419 ליטר
הונדה סיוויק 2017
הונדה סיוויק סדאן האירופאית החדשה, שתושק ברבעון האחרון, תהיה מכונית גדולה, מתוחכמת ועם עיצוב חוץ ופנים מתקדם. ברשימת החידושים שלה ניתן למצוא לראשונה גם מנוע 1 ליטר טורבו-בנזין חדש, חסכוני עם 127 כ"ס, אם כי יש להניח שלארץ תגיע גרסת ה-1.5 ליטר טורבו החזקה, בשילוב תיבה רציפה
רנו מגאן סדאן 2017
מעבר לפינה נמצאת רנו מגאן סדאן החדשה, עם עיצוב יוקרתי ובוגר, תא נוסעים ענק ותא מטען גדול. הרכב עמוס טכנולוגיות בטיחות ובידור ואיכות הייצור שודרגה. המנועים הם 1.6 ליטר עם 115 כ"ס ותיבה רציפה או 1.2 טורבו עם 132 כ"ס ותיבה כפולת מצמדים, וכמובן הדיזל הפופולרי
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
