לא תאמינו מאיפה באו כל הגנים שלכם - לא מאותו המקום

בתחילת שנות ה-2000, פנתה לידיה פיירצ'יילד, תושבת מדינת וושינגטון בארה"ב, לקבלת דמי אבטלה וסיוע ממשלתי. כחלק מהתהליך, היא התבקשה לבצע בדיקות גנטיות לכל בני משפחתה, והיא לא ציפתה לתשובות שקיבלה - נאמר לה שילדיה אינם שלה.

לא היה לה ספק שמדובר בטעות, אולם רשויות הרווחה טענו שהיא מנסה לרמות את המערכת, לקבל קצבה עבור ילדים לא לה ואפילו עלה חשד שהיא חטפה אותם, אם כי נמצא שהם כן שייכים לבן זוגה. לפתע, במערבולת הכלכלית שבה הייתה נתונה, היה עליה גם להוכיח שילדיה שלה ושלא עוללה דבר לאם האמיתית שלהם. אף עורך דין לא הסכים לייצג אותה, כי מול בדיקה גנטית, האורים והתומים של מדע הזיהוי הפלילי, סיכוייה במשפט נראו קלושים.

בערך באותו זמן, בבוסטון, קארן קיגן חיפשה תורם כליה. שלושת ילדיה נבדקו והממצאים הצביעו על כך ששניים מהם כלל אינם שייכים לה גנטית. גם קיגן החולה החלה לקבל ביקורים לא נעימים מהרשויות, והיא עצמה החלה להטיל ספק ותהתה שמא ילדיה הוחלפו בלידה.

המקרה של קיגן עורר את תשומת הלב של קבוצת חוקרים מרשות הבריאות הלאומית (NIH) והם ניסו לבדוק אם יש הסבר מדעי לתופעה. הם בחנו חלקים שונים בגופה - שיער, עור, וגם את בלוטת התריס שלה שהוסרה בניתוח קודם. שם ורק שם נמצאו תאים תואמים לאלה של הילדים. "בדם שלה היא הייתה אדם אחד ובבלוטת התריס אדם אחר", הגדירו זאת החוקרים.

קיגן היא כימרה, כלומר אדם המורכב מתאים שהם שונים מבחינה גנטית, לא רק במוטציה אחת או שתיים, אלא ממש כאילו היו תאים של בני אדם אחרים. כבר בשנות ה-60 של המאה ה-20 ידע המדע מספיק על כימריזם כדי ליצור במעבדה עכברים כימריים, אולם לא היה ידוע שהתופעה יכולה להתרחש גם בבני אדם.

מאז התברר שהתופעה כלל לא נדירה כל כך, אם כי רוב הכימרים יעברו את חייהם בלי לדעת שהם כאלה. אולי גם אתם. "אני לא מרגישה כמו שני אנשים", הבטיחה קיגן בראיון שנערך עמה. "אין שום קונפליקט ביני לביני. האמינו לי שאני מרגישה כמו אדם אחיד לגמרי".

אם נחזור למקרה של פיירצ'יילד, למזלה אחד התובעים במשפט שלה ראה את המאמר שפורסם על קיגן. הוא הציג אותו לשופט, וזה קבע כי הוא יוצר ספק סביר והתיר לפיירצ'יילד להמשיך לגדל את ילדיה. היא יצרה קשר עם קבוצת החוקרים שטיפלו בקיגן, שגילו כי גם היא כימרה.

לאורך שנים האמנו שאדם הוא יצור המורכב מאוסף של תאים דומים מבחינה גנטית. להכרה הזאת היה מרכיב חשוב בזהות שלנו כאדם, כי הרי אם לא כך, באיזה מובן אדם זהה לעצמו יותר מאשר לשכנו? אלא שהסיפור הזה לא נכון. חלקנו, אולי כולנו, מכילים תאים עם תוכניות גנטיות שונות. האחידות שהאמנו בה כל השנים מתגלה בהדרגה כבלוף.

גנים מבן זוג קודם של אמא

האופן שבו מתמודד הטבע עם התוכניות הגנטיות הסותרות היא לרוב לגדל איבר אחד על בסיס גנטיקה א' ואיבר אחר על בסיס גנטיקה ב'. כך, לאדם שייווצר בסוף יכולה להיות כליה עם גנטיקה אחת וכבד עם גנטיקה אחרת. המערכת החיסונית מתפתחת בנוכחות שני התאים, כך שהגוף יזהה את שניהם בתור "עצמי". במקרה שאדם נזקק להשתלה, זה עשוי להיות יתרון ולתת לו יותר אפשרויות.

לאדם כימרי יכולים לפעמים להיות תאים של זכר ונקבה, ולכן גם איברים של זכר ושל נקבה, ושני סוגי דם. לרוב ההבדלים אינם נראים כלפי חוץ, אבל בחלק מהכימריים ניתן לראות בתאורה אולטרה-סגולה סימנים הנראים כמו חיצים על הגב, הפונים מהכתפיים אל הגב התחתון - תוצאה של הבדל קל בפיגמנטים בין תאי עור שונים, תופעה ששמה "קווי בלשקו". בפרק של תוכנית הטלוויזיה CSI שעסק בתופעה, כך הוכחה הכימריות של הפושע.

מה גורם לכימריזם? על כך יש מחלוקות רבות. כאשר בגופו של אדם יש מספר משמעותי של תאים השונים גנטית מהתא המוביל, כנראה מדובר בתקלה בתהליך של היווצרות תאומים, כלומר איחוי כלשהו בין תאומים. לא ברור בדיוק איך זה קורה, אבל אחד ההסברים המעניינים, שהוצע על ידי חוקר התאומים פרופ' צ'רלס בוקלז', מערער את כל תפיסות היסוד בנושא תאומים (ראו מסגרת).

אף אחד גם לא יודע כמה מאיתנו הם כימרים, משום שגם אלה שהתגלו עד היום - התגלו בטעות. הילדים של לידיה פיירצ'יילד ושל קארן קיגן היו שונים מהן גנטית רק משום שבמקרה הכימריזם בשתיהן הבדיל בין תאי הביצית שמהן נולדו ילדיהן לבין תאי הדם ששימשו לבדיקת הדנ"א. לו היה ההבדל בין שני איברים אחרים, איש לא היה מגלה אותו.

"רוב הכימרים הם נורמלים לגמרי. אם הם במקרה שונים במין, אנחנו עלולים לקבל המפרודיט, וגם זה אגב לא כל כך נדיר. בערך אחד ל-2,000", אומר בוקלז'. הוא מספר שכאשר יצאו חוקרים לחפש כימריזם בקרב תאומים לא זהים, הם גילו זאת בכ-8% מהתאומים. אולם אי אפשר לדגום את כל התאים בכל האיברים של כל התאומים הללו, כך שייתכן שאפילו המספר הזה הוא הערכת חסר. עם השנים התברר שרבים מאיתנו, הרבה יותר מכפי שחשבנו בעבר, התחלנו את חיינו כתאומים אבל נולדנו לא-תאומים: 12% לערך. כך שלרבים מאיתנו הייתה הזדמנות "לשאוב" כמה תאים מהתאום שלא נולד לנו.

כימריזם עשוי להיווצרם גם כתוצאה מהעברת תאים בין האם לילוד במהלך ההיריון. הגרסה הזאת נקראת "מיקרו-כימריזם", והיא כנראה נפוצה למדי, אולי אפילו קיימת אצל כולנו. במקרה הזה אימהות סופגות תאים מהעוברים שלהן בעת ההיריון (התאים הללו יכולים אפילו להגיע עד המוח; כשנשים אומרות שההיריון והלידה שינו אותן, קשה שלא לחשוב על התאים הזרים המסתובבים כעת במוחן). גם עוברים סופגים תאים מהאימהות שלהם, ולא רק זאת, הם סופגים מהאימהות תאים שהן עצמן ספגו בהריונות הקודמים שלהן. כך, ילדים עשויים להכיל תאים של אחיהם הגדולים, ואימהות מכילות גם תאים של העוברים שלא נולדו להן.

ואפשר להמשיך את הבלבול הגנטי הזה גם הלאה: כיוון שאימהות מכילות תאי עוברים שלא נולדו, הן עשויות להכיל חומר גנטי של גברים שבסופו של דבר לא הפכו לאבות של ילדיהן ולהעביר אותם לילדים שכן נולדו להן. כך, ייתכן שאתם מכילים חומר גנטי של בן זוג קודם ולא ממומש של סבתא שלכם. אבל בכמויות קטנות.

"במחקר שנערך בגופות, חיפשו חוקרים תאים זכריים באיברים שונים של גופות של נשים", מספר בוקלז', "חילקו את הקבוצה לנשים שהיו להן בנים ולכאלה שלא ילדו בנים מעולם. גם בקבוצה זו וגם בזו נמצאו תאים זכריים כמעט בכל איבר. בחלק מהנשים מצאו עד 15% תאים זכריים באיברים מסוימים. נדיר זה כנראה לא".

חזיר עם לב אדם

אז בהחלט יכול להיות שכולנו כימרים באופן טבעי, אבל בקרוב הסיפור הזה עשוי להיות אנקדוטה בלבד ביחס לסיפור של הכימריזם המלאכותי. היום אפשר ליצור די בקלות עובר כימרי במעבדה. עד היום זה נעשה בעכברים, בכבשים ובקופים, לא בעוברים אנושיים.

ב-1984 יצרו מדענים "כבשעז", על ידי ערבוב תאים מעובר של כבשה עם תאים מעובר של עז. כמה עוברים כאלה התפתחו הן ברחם של כבשה והן ברחם של עז, נולדו בהצלחה והפכו לעיזים צמריריות. ב-2007 יצרו חוקרים מאוניברסיטת נבאדה כבשה שהכילה תאי דם של בני אדם. חוקרים מסין גידלו עובר של ארנב ובו תאי עור של אדם, אבל לא אפשרו לו להיוולד.

האמריקאים נבהלו, ובארה"ב אסרו על גידול של עוברים שהם כימרות של אדם-חיה מעבר לכמה ימים, אולם השבוע הודיעה ה-NIH, רשות המחקר הרפואי האמריקאית, כי היא תסיר את ההגבלה. הרשות הותירה כמה חסמים למחקר, כמו חובה לעקר את הכימרות כדי שלא יתרבו, קבלת אישור מיוחד לכימרות של בני אדם וקופים, ואיסור על כך שהכימרה תכיל תאי מוח אנושיים.

אם אינכם דוגלים בזכויות שוות לבעלי חיים, הרי יש סיבות מצוינות ליצור כימרות של אדם וחיה: ניתן לגדל בהן איברים של בני אדם ולקצור אותם לטובת השתלות, ניתן לבצע בהם ניסויים רפואיים במקום על בני אדם וללמוד מהם המון על התפתחות של איברים אנושיים בתנאים שונים. אבל הבעיות האתיות הן כמובן אדירות. מאיזה שלב הופך היצור הזה לאדם? אילו זכויות מגיעות לו? האם הוא אדם רק אם יש לו תודעה של אדם, או שמספיק שמחצית ויותר מתאי גופו יהיו של אדם? האם ייתכן שכימרה תפתח בטעות מוח או חלק-מוח של אדם, גם אם זו לא הייתה הכוונה? ומה יקרה אם לכימרה יהיו דווקא ביציות או זרע של אדם, וייוולד אדם שאמו היא ברובה כבשה? וכיצד יגיב הציבור לארנבת שפתאום צומחת לה רגל אנושית?

תומכי המחקר הזה מסבים את תשומת לבנו לכך שלמעשה כל אדם שהושתל בו איבר או אפילו עבר עירוי דם הוא למעשה כימרה, משום שיש בו תאים של אנשים אחרים. וכל מי שהושתל בו, נניח, מסתם לב של חזיר, הוא למעשה כימרה של אדם וחזיר. אז מדוע אדם עם מסתם של חזיר הוא כימרה מותרת ואילו חזיר עם לב אדם הוא כימרה אסורה? נראה כי הדיון הזה רק יתלהט בעתיד הקרוב.

תאומים לא זהים, ביצית אחת

נוצרו משתי ביציות שהופרו על ידי שני זרעים ויצרו שני עוברים שחיים זה ליד זה אבל אינם דומים יותר משני אחים רגילים. אבל פרופ' צ'רלס בוקלז' טוען שיש סוג נוסף של תאומים, ואולי הוא אפילו הנפוץ ביותר: תאומים לא זהים שנוצרו מביצית אחת.

בוקלז' ביסס את התיאוריה שלו על תופעה שבה תאומים לא זהים גנטית חולקית אותה סיסית (הקרום העוטף את העובר והוא חלק מהשיליה). איך נוצרת תופעה כזאת? הרי אם היה מדובר בשתי ביציות שונות שמופרות על ידי זרעים שונים הן היו אמורות ליצור שתי סיסיות שונות. האם הן התאחו ויצרו סיסית אחת? התיאוריה של בוקלז' היא שלפחות חלק (לדעתו, החלק הגדול) מתאומים זהים נוצר כאשר שני זרעונים מפרים ביצית אחת, וכל אחד מהם "תופס" אחד משני הסטים של הכרומוזומים שיש בה. בשלב כלשהו, המערכת ממיינת את התאים שנוצרו לשני עוברים. לפעמים זה לא מצליח, ואחד התאומים או שניהם מתים. לפעמים המיון אינו מושלם ונוצרים שני תאומים כימריים. אם אחד התאומים מת, כפי שלעתים קורה בהיריון שמתחיל כהיריון של תאומים, ייוולד אדם כימרי שכלל לא ידע שהוא תאום.

התיאוריה של בוקלאז' לא נתמכת על ידי חוקרים אחרים אבל גם לא ממש הופרכה על ידיהם ואין היום הסברים אחרים טובים אחרים לתאומים לא זהים החולקים סיסית. "כשמנסים לחבר סיסיות במעבדה, לא מצליחים. אז מדוע אנחנו מניחים שברחם הסיסיות יכולות להתאחות?" שואל בוקלז'. יש לו גם הוכחות אחרות, כמו למשל דמיון רב יותר בכל מיני מאפיינים רפואיים (שמאליות למשל) ששכיחותם דומה הרבה יותר בתאומים זהים ולא זהים מאשר ביחידים.

"המסקנה החשובה מהסיפור הזה היא שאדם כימרי מעולם לא 'אכל' את התאום שלו ואין לו אח שחי בתוכו. אלה היו התאים שלו מלכתחילה. והאדם הזה הוא רגיל לחלוטין. אין סיבה לחשוב שתהיה לו זהות של שני אנשים".

 תאומים