דרושה בדחיפות: FDA ישראלית

האם הצטברות התקלות שאירעו לאחרונה בתעשיית המזון הישראלית היא תולדה של צירוף מקרים אומלל - או שהיא מלמדת על כשל מערכתי באחד מענפים הכלכליים החשובים בחיינו, שזוכה להבלטה הודות לתקשורת עירנית ולמודעות ציבורית גוברת?

דבר אחד ברור - אף שתקלות פוקדות את ענף המזון לא פעם, נדמה כי הפעם זה חריג, לא רק מבחינה כמותית - יוניליוור, טחינת הנסיך, סלטי שמיר, חלב נאקות, צ'יפס של מילוטל, ואם שכחתי משהו הקוראים בוודאי ישלימו - אלא בעיקר בשל הפגיעה באמון הציבור. לא רק התקלות כלשעצמן גרמו למהומה הציבורית-תקשורתית, אלא הסתרת העובדות, מסכת השקרים, ניסיונות הטיוח וההסתרה. תחום המזון נוגע לכל אזרח ולבריאות כולנו, ורבים שואלים את עצמם היום על כמה תקלות הם לא שמעו ואילו עובדות נוספות הוסתרו מהם.

דבר אחד טוב עשוי אולי לצמוח משרשרת האירועים והתקלות - דיון רציני, מעמיק ויסודי בסוגיית הפיקוח על המזון בישראל. מה שמתברר יותר ויותר בימים האחרונים הוא שנושא הפיקוח על המזון ואיכותו אינו מוסדר כהלכה, נופל בין הכיסאות ובעיקר חסר תקציבים, משאבי כוח-אדם וסמכויות אכיפה רציניות.

מצב זה מחייב שינוי רדיקלי - האינטרס הציבורי מחייב קיומה של מערכת אכיפה רגולטורית חזקה על כל שרשרת הייצור של המזון, מהשדה ועד הצלחת: מזון מן החי, מזון מהשדה ומזון מיבוא.

זאת ועוד, האינטרס הציבורי מחייב חקירה מקיפה והפקת לקחים מהכשלים שנתגלו וקביעת מערכת כללים ונורמות התנהגות ברורות, מעוגנות בחקיקה ראשית ובתקינה מחייבת, לכל בעלי העניין - מפעלים, חברות, יצרנים ויבואנים - בכל ענפי המזון.

מעל לכל, האינטרס הציבורי מחייב הקמת רשות מזון עצמאית, חזקה, בעלת תקציבים וסמכויות, שתפקח על כל תהליכי הייצור, היבוא והשיווק של מוצרי מזון ואשר תשמש כזרוע הארוכה של הציבור בפיקוח על איכות המזון בישראל.

המודל כבר קיים. למשל, זה שמציב מינהל התרופות והמזון האמריקאי, הלא הוא ה-FDA, שהפך עם השנים לאחת מזרועות הממשל החזקות (לא תמיד הוא היה כך). היקף הסמכויות והתקציבים העומדים לרשותו מבטיחים מערכת רגולציה ואכיפה רצינית ומרתיעה. מודל אחר הוא של הרשות המרכזית האירופית, שאחראית על המוצרים מהשדה ועד הצלחת.

מה אמור להיות תפקידה של רשות מזון כזו? קודם כל, לגבש מדיניות לאומית להבטחת בטיחות המזון, לארגן נהלים מסודרים, לרכז את כל סמכויות האכיפה וליישם אותן בפועל, הלכה למעשה. רשות מזון כזו אמורה לייצר רגולציה אחידה, למנוע רגולציה סותרת או עודפת ולהבטיח פיקוח יעיל על הענף.

רשות כזו אמורה להיות בעלת עצמאות מינהלית ומקצועית, אשר תעסוק בחקיקה, בקביעת תקנים, שיטות עבודה, בדיקות ומעקב וכמובן בהסדרת האכיפה. כדי להגשים כל זאת, רשות כזו אמורה ליהנות מתקציבים ומתקני כוח-אדם מתאימים.

מאבקי כוח ואינטרסים כיתתיים

אלא שבישראל, אומת ההיי-טק אינה יודעת לתרגם את עוצמתה הטכנולוגית והכלכלית לעוצמה ארגונית ומינהלית. מאבקי כוח עזים ואינטרסים כיתתיים מונעים את הקמת רשות מזון מזה שנים. כבר ב-1966 החליטה הממשלה על הקמת רשות מזון לאומית, אבל מאז הנושא מטורפד שוב ושוב על-ידי משרדי הממשלה השונים, בעיקר החקלאות והבריאות, שכל אחד מהם חושש לאבד סמכויות ושליטה לטובת הרשות החדשה. זו הפוליטיקה הישראלית הרעה, שבה כל משרד ממשלתי הוא נחלתו הפרטית של השר ושל מפלגתו.

נכון להיום, הסמכויות לקביעת מדיניות, ביצוע ופיקוח על תעשיית המזון מפוצלות בין משרדי הבריאות, החקלאות, הפנים, המשפטים, הכלכלה והגנת הסביבה, וזו רק רשימה חלקית. אפילו בתוך משרד הבריאות קיים פיצול בין שירות המזון, המפקח על תעשיית המזון, לבין המחלקה לבריאות הסביבה המפקחת על מסעדות ואולמות אירועים. משרד הבריאות אף מצוי במחלוקת עם משרד החינוך בסוגיית הפיקוח על ההסעדה בבתי הספר.

עוד מתברר כי לאחר עשור של דיונים והצעות, הן מצד תעשייני המזון והן מצד איגודי צרכנים, הונחה ב-2012 על שולחנה של ועדת השרים לחקיקה הצעת חוק להקמת רשות מזון לאומית, אולם ההצעה נדחתה לאחר שמשרדי הממשלה התנגדו לה. חלק מהשרים טענו כי היא פופוליסטית מדי ואינה מגובשת מספיק, ואף טענו כי היא נועדה בסך-הכול לתת מענה למחאה החברתית נגד יוקר המחיה.

במשרד החקלאות, למשל, טענו כי צריך רשות שתפקח רק על מזון מעובד תעשייתי, אך לא על תוצרי חקלאות טריים. שוב אנו חוזרים להתנהלות האופיינית שבה משרד ממשלתי רואה רק את האינטרס הצר שלו, שלא לומר של אלה שהוא מייצג, ומסרב לוותר על סמכויות.

גם מבקר המדינה נדרש לנושא ובדוח נוקב שפורסם באפריל האחרון טען כי מצא שרשרת כשלים, שבראשם ריבוי גופים שעסוקים במלאכת הפיקוח.

כשל נוסף, שהתגלה בבירור בעקבות פרשת הקורנפלקס, הוא העובדה שחלק גדול מבדיקות המזון מבוצעות בידי מעבדות פרטיות על-ידי המפעלים עצמם, שמשלמים עבור הבדיקות. זהו כר פורה לניגודי עניינים, ואין להתפלא על כך שהתוצאות מוטות.

לעומת זאת, המעבדות של משרד הבריאות מתוקצבות בחסר ונעדרות משאבים וכוח-אדם. קשה להאמין, אבל ישנם רק 10 אנשים שאמורים לטפל בכל מה שקשור לבריאות הציבור במדינת ישראל - מסלמונלה במזון ועד התפרצות מחלות ונגיפים.

הציבור השתנה. הוא מודע, הוא תובעני, הוא חסר סבלנות. הוא אינו מוכן עוד לקבל הבטחות, הודעות "מטעם" ואי-עשייה. הוא ער יותר מתמיד למניפולציות וצובר כוח בעקבות הרשתות החברתיות. העולם השתנה, והציבור חדל להיות פאסיבי - הוא דורש מעשים.

רגולציה קפדנית ואקטיבית, באחד מתחומי החיים החשובים בחיינו, איננה מותרות. אין צורך לחכות לתקלה הבאה, שבוא תבוא, או להרעלת מזון המונית. נדרשת פעולה כאן ועכשיו.

■ הכותבת היא מנהלת-שותפה בפירמת עורכי הפטנטים לוצאטו את לוצאטו, מ"מ ראש מועצת עומר, חברת הוועד המנהל באוניברסיטת בן-גוריון ויו"ר עמותת "יחדיו".