כשעונת המלפפונים פוגשת סלמונלה

1. "בישראל יש עודף רגולציה, עודף ביורוקרטיה ועודף משפטיזציה", אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו בפתח ישיבת הממשלה בחודש מארס האחרון. "השילוב של שלושת הדברים הללו גורם לישראל להיות פחות ופחות תחרותית ופחות אטרקטיבית לעסקים", הוא הוסיף. "זה מביא לכך שמחירי המוצרים והשירותים בישראל גבוהים יותר, האזרח משלם יותר, והעסקים עושים כאן את עסקיהם פחות. לכן יעד מרכזי של הממשלה הוא להפחית את הנטל של הרגולציה העודפת במדינת ישראל. הרפורמה הגדולה ביותר שאנחנו יכולים לעשות בממשלה היא להפחית את הנטל הרגולטורי על עשיית עסקים בישראל וגם על ניהול הממשלה", הוא סיכם.

למה נזכרנו פתאום במניפסט הזה של נתניהו? משום שעד לסערת הסלמונלה של השבועיים האחרונים, זה היה ה"בון-טון" בפוליטיקה ובתקשורת הישראלית. להסיר חסמים, לפקח פחות, לתת לעסקים לנהל את עסקיהם. חברי כנסת התחרו ביניהם מי יוריד את "יוקר המחיה" - צמד המילים שהפך לקודש-הקודשים.

למעשה, יומיים בלבד לפני התפוצצות פרשת יוניליוור, בעיתונות הכלכלית היה מי שהאשים את המפקחים של משרד הבריאות בחבלה מכוונת במה שמכונה "רפורמת הקורנפלקס". על-פי הרפורמה, שנכנסה לאחרונה לתוקף, הפקחים של משרד הבריאות אמורים לבדוק רק 5% בלבד ממשלוחי המזון היבש שמגיעים לנמלי הים, והשאר ישוחררו אוטומטית על בסיס "הצהרה מקוונת" בלבד מצד היבואן שלפיה הסחורה תקינה וראויה למאכל.

"ב-95% מהמקרים לא משחררים אוטומטית את המשלוחים, והפקחים בודקים הכול למרות הרפורמה", הלין אחד היבואנים.

עוד פורסם אז כי איגוד לשכות המסחר פנה כמה פעמים לבכירי משרד הבריאות, לרבות שר הבריאות יעקב ליצמן, כדי לפעול לאלתר כך שלא יהיו עוד עיכובים בתחנת ההסגר של נמל אשדוד. והנה, דיווח אחד על סלמונלה בקורנפלקס שמיוצר דווקא בישראל ובסטנדרטים גבוהים יחסית של בקרה, הספיק כדי שכולם ידרשו להגביר את הפיקוח ו"לנער" את משרד הבריאות שהתרשל לכאורה.

2. הרשו לנו לנחש שכל אותם מרואיינים מבוהלים ונרגשים שצולמו למהדורות החדשות של הטלוויזיה ליד מדפי הקורנפלקס והטחינה בסופר-מרקט השכונתי, נכנסו כבר כמה פעמים בשבועיים האחרונים לקניונים העמוסים של חודש אוגוסט ואכלו במזנונים עתירי קטשופ, ליסטריה, קוליפורמים וכמובן בל -נשכח: ס-ל-מ-ו-נ-ל-ה.

בזמן שיצרניות המזון הגדולות בישראל מקפידות לרוב על סטריליזציה הדומה לנהוג בחברות תרופות (חלוקים, כובעי ראש, כפפות ועוד) ומפעילות מנגנוני בקרה - המזנונים, בתי הקפה והמסעדות שאנו פוקדים בהמונינו פועלים כמעט ללא שום פיקוח. לא כפפות, בטח לא כובעים, שטיפת ידיים היא רק אופציה, ואל תשכחו את המגשים הדביקים, השולחנות ומה שנראה יותר כמו חממת גידול אחת גדולה לבקטריות.

זה לא אומר שצריך להפחית את הבקרה על היצרנים לשם האיזון, אבל זה כן מחייב את כולנו בקצת יותר פרופורציה.

3. חברת הכנסת קארין אלהרר (יש עתיד) "נדהמה" לגלות בשבוע שעבר, כשניהלה דיון בעניין הסלמונלה בוועדה לביקורת המדינה, כי יצרניות המזון הן שמממנות בעצמן את הבדיקות המדגמיות שהן שולחות למעבדות. "הכשל גדול יותר ממה שחשבתי", היא אמרה - ולא חלף זמן רב עד ש"הגילוי" הזה קיבל גם כותרות בעיתונים.

בפועל, בקרה עצמית של יצרניות מזון היא פרקטיקה מקובלת מאוד בעולם המערבי. למעשה, מינהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) מעניק חופש רב יותר לחברות המזון ביחס לנהוג בישראל ומוותר גם על בדיקות יזומות במזון מן החי, אבל מייצר הרתעה רצינית בזכות ענישה כבדה מאוד במקרים שבהם מתגלים כשלים ורשלנות. ענישה כזו מצד הרגולטור, יחד עם "ענישה צרכנית" שמגיעה באופן טבעי אחרי מקרים של תקלות (ובוודאי במקרים של רשלנות), מתמרצים את חברות המזון לשפר בעצמן את בקרת האיכות.

4. חלק מהבעיות שכן קיימות במודל הפיקוח הישראלי, כמו סוגיית הסמכות והענישה, אמור להיפתר כשייכנס בקרוב לתוקף חוק המזון החדש. כך, בין היתר, המעבדות הפרטיות שמבצעות כיום בדיקות מדגמיות עבור יצרניות המזון יחויבו לדווח על הימצאות חריגה של חיידקים או זיהומים לא רק לחברה שהזמינה את הבדיקה - אלא גם למשרד הבריאות. זה נשמע כמעט מובן מאליו, אבל החוק הישראלי לא מחייב זאת כיום.

אבל יש גם בעיות נוספות: סמכויות הפיקוח והבקרה על המזון בישראל מצויות כיום תחת שלל רגולטורים וגופים שונים, ובהם משרד הבריאות, משרד החקלאות, המשרד להגנת הסביבה, הפיקוח הווטרינרי של הרשויות המקומיות ומשטרת ישראל.

ב-FDA האמריקאי, לעומת זאת, כל הסמכויות מצויות בידו, לרבות הפעלת סוכנים שמבצעים אכיפה בשטח ונושאים אפילו נשק. במשרד הבריאות לא מתלהבים מהיוזמות השונות להקמת רשות מזון עצמאית כמו זו האמריקאית או המקבילה האירופית, וטוענים כי תוספת תקנים למפקחים תספיק כדי לתת מענה טוב יותר גם במודל הקיים.

5. המילה "אמון" חזרה על עצמה שוב ושוב בשבועיים האחרונים, בעיקר בהקשר של פגיעה באמון הציבור מצד יצרניות המזון, ובראשן יוניליוור, שלא אמרה את האמת מהרגע הראשון. חברה שמועלת באמון של לקוחותיה, הסבירו כולם, צפויה לשלם מחיר כבד וללמד את כל האחרות לקח חשוב בשקיפות ואמינות.

אבל לסיפור הזה של האמון יש עוד צד: אם התקשרות והציבור בישראל מצפים בצדק לשקיפות ולבקרת איכות טובה מצד יצרניות המזון, לא יכול להיות שכל גילוי יזום של תקלה יביא להיסטריה חסרת פרופורציות, שנועדה בין היתר למלא את עמודי העיתונים בעונת המלפפונים של חודש אוגוסט.

ההיסטריה הזאת עלולה להביא דווקא לתוצאה ההפוכה של הסתרה ואי-גילוי אמת, וזה כבר לשפוך את התינוק עם המים, או במקרה שלפנינו - לשפוך את הקורנפלקס עם החלב.