מחלקים את העוגה מחדש

בשבוע שעבר, בשיאם של הדיונים על תקציב המדינה לשנתיים הקרובות, התפרסמה ידיעה שולית לכאורה על הפנייתם של מאה מיליון שקל מתקציב הרשות לחדשנות טכנולוגית (משרד המדען הראשי לשעבר) לכיוון המשרד לקידום הפריפריה, בראשותו של השר אריה דרעי. הקיצוץ הזה בכספי הרשות לחדשנות מתבסס ככל הנראה על הסכמה קודמת בין השר דרעי לבין ראש הממשלה על תיעול כספים ממשרד הכלכלה, עליו היה דרעי אחראי קודם לכן, למשרד החדש עליו הופקד במסגרת סבב המינויים הקואליציוניים שהושיב אותו בכסאו הנוכחי כשר האחראי על קידום הפריפריה של מדינת ישראל.

העמדת הפריפריה כנושא מרכזי בסדר היום הלאומי, ומכאן גם הפניית תקציבים משמעותיים לפיתוחה, הם כמובן נושאים ראויים וחשובים. ברור גם, שזכותה המלאה של ממשלת ישראל לשנות את סדרי העדיפויות הלאומיים ולהקצות משאבים לתחומים בעלי חשיבות לאומית על חשבון תחומים אחרים. אבל, במקרה הזה, יש מקום למחשבה שנייה על השינוי בסדרי העדיפויות ועל הדרך בה הוא התבצע.

כמקובל במקומותינו, למרבה הצער, תקציבי המו"פ של מדינת ישראל נתונים כמעט בכל שנה בלחץ תקציבי ומועדים לקיצוצים לקראת סוף שנת התקציב. הריטואל הקבוע, בו המדען הראשי מתריע על הקיצוץ בתקציבו ויוצא למאבק ציבורי במטרה להגן על נכסי המו"פ של מדינת ישראל, חוזר על עצמו בדיוק ראוי לציון במשך שנים רבות והיה אמור להיעלם סוף סוף עם הקמתה של רשות לאומית לחדשנות ותיקצובה על פי חוק.

והנה, לא עברו חודשים רבים מדי מאז הקמת הרשות החדשה בתחילת השנה הזו, וכבר אנחנו חוזים בקיצוץ בתקציביה. בנוסף לקיצוץ הישיר הזה, ההערכות הן שגם תוספות התקציב אותן הצליח משרד המדען לחלץ מדי שנה אחר מאבקים מעייפים יקוצצו גם הן ולא יגיעו השנה, מה שיעלה את סך הגירעון בתמיכות בחברות הזנק השנה לסדר גודל של כ-300 מיליון שקל.

ושוב נשאלת השאלה, האם ממשלת ישראל באמת מסוגלת לתכנן לטווח ארוך, להטוות תוכנית לאומית אסטרטגית בתחומי החדשנות והטכנולוגיה ולהשגיח על מימושה לאורך זמן. אין סוף נאומים חוצבי להבות של שרי הממשלה והעומד בראשה בנושאי המובילות העולמית של ההיי-טק הישראלית, החשיבות של תרומתו לצמיחה הכלכלית ולחוסננו הלאומי, ובכלל - היותנו אומה של חזון וחדשנות, "אומת הסטארט-אפ" אנחנו גאים להמשיך לכנות את עצמנו בטפיחה עצמית על השכם, כל אלה לא מצליחים לעמוד במבחן המציאות, במיוחד כשהמציאות הזו מוכתבת על ידי הצורך לשמר הסכם קואליציוני כזה או אחר או לרצות את רצונו של שר בכיר, שלך תדע מה יעשה אם לא יקבל לידיו את הכספים הרבים שמבטיחים את האינטרסים של קהל בוחריו ומה לעשות, באים תמיד על חשבון צרכים אחרים, של מי שקולם פחות חשוב ופחות נחשב בטווח הקצר.

הפגיעה בהיי-טק הישראלי לא תבוא לידי ביטוי ביום אחד. הפניית התקציבים שנועדו לממן פרויקטים של פיתוח וחדשנות במאות חברות סטארט-אפ למטרות אחרות תהווה רק עוד כירסום דק, שתוצאותיו עלולות לבוא לידי ביטוי בטווח הארוך, שלא מעניין אף אחד מה"מנהיגים" הנוכחיים במדינת ישראל. בזמן שמדינות אחרות כמו סין וצרפת מפנות תקציבים משמעותיים לעידוד יזמות וחדשנות טכנולוגית, מה שקידם אותן לחזית הבמה העולמית, ממשלת ישראל מקפידה לשמר את הקיים ולנוח על זרי הדפנה השבריריים כל כך. אבל, אין אפשרות לטפח את תחומי החדשנות והיזמות ללא הפניית תקציבי ענק ותשומת לב ממוקדת ברמה הלאומית, באופן עקבי ומתמשך לאורך שנים רבות. ומדינות שאינן עושות זאת אינן קופאות במקום, אלא להיפך - נסוגות לאחור.

לעמוד על המשמר

ובהקשר הזה, ראוי גם להזכיר את הידיעות בשבועות האחרונים על יוזמת מס הכנסה להטיל מס על הכנסות צבורות שלא חולקו כדיבידנדים בקרב כלל החברות במדינת ישראל. יוזמה זו, שגם לה יש היגיון בריא משלה, איננה לוקחת בחשבון את המשמעות ההרסנית שעלולה להיות לה על האטרקטיביות של ההיי-טק הישראלי עבור חברות היי-טק בינלאומיות ועבור משקיעים זרים. התוצאה המיידית הישירה עלולה להיות רישומן של מאות חברות סטארט-אפ חדשות כחברות זרות, שאינן כפופות לחוק הזה, ודרישה חד משמעית של משקיעים זרים להוציא מישראל חברות בהן הם משקיעים. שוב, העובדה שאין תיכנון לאומי אחראי ותשתיתי, עלולה לפגוע באומת הסטארט-אפ, שכנראה לא ממש מבינה את המשמעות של היותה, או רצונה להמשיך להיות, אומה שכזו.

מה הפתרון לכשל הזה? בהנחה שהשיטה הפוליטית הישראלית איננה מאפשרת חשיבה לטווח ארוך ובהיעדר מנהיגים אמיתיים שמוכנים להישפט בפני הבוחר על תוצאות ארוכות טווח ומהלכים אסטרטגיים שתוצאותיהם לא יבואו לידי ביטוי בבחירות הקרובות, הרי שהאחריות מוטלת על כל מי שעוסקים בהיי-טק הישראלי, החל מהמתכנת היושב מול המחשב שלו והמשך בעובדי הייצור, המנהלים, היזמים והמשקיעים, וכל מי שעיסוקם ופרנסתם כרוכים בהצלחתו של ההיי-טק הישראלי.

כל אלה חייבים לעמוד על המשמר, למחות, להקים קול צעקה גדולה, לאיים על הפוליטיקאים "שלהם" שלא יצביעו עבורם, לעשות כל דבר שעושה כל סקטור אחר במדינת ישראל, שבאמצעות מחאות, איומים דמוקרטיים ומנופי לחץ מצליח לארגן לעצמו תקציבים והטבות מהפוליטיקאים שלנו ולשמר את מעמדו בזמן חלוקת העוגה הלאומית למקורבים לצלחות השרים המצביעים לגביו. כי כמו בהיי-טק ובחדשנות, כנראה גם בפוליטיקה ובחלוקת הטבות תקציביות ואחרות - מי שלא משקיע, מקדם מהלכים, מתעקש ועומד על המשמר, הרי שמובטח לו שייסוג לאחור.

יזהר שי הוא שותף מנהל בקיינן פרטנרס ישראל