מה קרה למנכ"ל המהולל

מי שקורא את הטור הזה בקביעות כבר יודע שערך השוק של עובדים ומנהלים הוא בראש ובראשונה נגזרת של החברה בה הם עובדים, ואכן בכירים בחברות המובילות והממותגות במשק נהנים מערך

שוק גבוה מאד, ובצדק, שכן רובם ככולם אנשים בעלי יכולות גבוהות במיוחד, המניבים למעסיק ערך רב ומתוגמלים בהתאם. אבל מה קורה כאשר מי מהם, מבחירה או שלא, עובר לנהל חברה קטנה יותר, או לחילופין מחליט לעשות לביתו ומקים פעילות עצמאית? האם הם מצליחים לשחזר את ההצלחות וההישגים המקצועיים/העסקיים אליהם הגיעו כמנכ"לים וסמנכ"לים בחברות הגדולות?

זה לא אתה זה המעסיק

במרבית המקרים התשובה היא לא. מדוע? כי המנוע העיקרי מאחורי ההישגים הללו לא קשור בהכרח ליכולותיהם אלה לחברה בה עבדו וליתרון היחסי שלה בשוק, על כל המשתמע מכך. ניקח לדוגמה מנכ"ל של אחד הקונצרנים הגדולים במשק, איש מוכשר במיוחד שהצליח להוביל את הקונצרן בראשו עמד להישגים עסקיים מרשימים, שהתרסק בתפקידו הבא כמנכ"ל של חברה קטנה יותר, ופוטר תוך כשנה עקב ביצועים ירודים.

הכיצד? כשאתה עומד בראש דואופול שגורף את הכסף מהרצפה, הסיכוי שתכשל בתפקידך נמוך מאד, אלא עם קורה משהו יוצא דופן בשוק (כמו למשל פתיחת התחרות בשוק הסלולר). לעומת זאת, כשאתה עובר למנכ"ל חברה דלת משאבים הפועלת בשוק תחרותי מאד ונאבקת על הישרדותה, הגם שמדובר בחברה של מאות מיליוני שקלים עם למעלה מאלף עובדים, פתאום אתה מגלה שהכישורים יוצאי הדופן שלך לא עושים יותר מידי רושם על המתחרים, שההישגים אליהם התרגלת בלתי ניתנים לשחזור כשאין מאחוריך את העוצמה של חברה מובילה, שההצלחה היא קודם כל שלה ורק אחר-כך שלך.

האם פיטוריו המהירים של המנכ"ל המהולל היו מוצדקים? לא בטוח. הוא אמנם לא הצליח להביא למהפך המיוחל לו קיוו בעלי המניות, אבל הביצועים שלו לא נפלו מאלה של קודמיו, למרות הזמן הקצר בתפקיד, גם לא מאלה של זה שהחליף אותו ברעש וצלצולים, ומי שציפה ממנו למגע של קסם צריך היה לדעת שזה לא יקרה, שכוחות השוק יותר חזקים מהיכולות של המנהלים הכי מוכשרים במשק.

מנכ"ל בכל מחיר

הצפייה מבכירים יוצאי חברות ממותגות לעשות מהפכים עסקיים בחברות בעייתיות שסובלות מנחיתות תחרותית היא לעיתים קרובות בלתי ריאלית, אך לא מעט מהם נופלים במלכודת הזו. זה קורה לסמנכ"לי מכירות (שהם מהמבוקשים שבחבורה), החושקים בכל מחיר להתיישב על כס המנכ"ל ומוכנים להתפשר גם על חברות עלובות, לא מבינים שהביאו אותם כדי שימכרו ופחות כדי שימנכ"לו, או למנכ"לים שפותו בתגמול נאה במיוחד, אבל לא מצליחים לספק את הסחורה ונכשלים בתפקיד.

הגרסה היותר בעייתית היא של בכירים מצליחים שנמאס להם לעשות כסף בשביל אחרים, ומחליטים לנטוש עמדות מתפתח בחברות מעולות לטובת עסקים פרטיים. הם מגלים בדרך הקשה שהם לא באמת מצליחים לעשות לביתם, שחבילת השכר עליה ויתרו, והפינוקים הנלווים, זה הרבה יותר ממה שהכישרון שלהם לבדו יכול להניב ללא הגב הרחב של המותג. לוקח להם זמן אבל בסוף הם מפנימים שהפרידה מהתפקיד לקחה איתה את ההילה שהייתה להם, ומה שנשאר זה עוד אחד שמנסה לעשות עסקים, ומתחילים לחפש את הדרך חזרה לשוק השכיר אחרי שאבדו זמן יקר, ובעיקר מערך המותג, מתפשרים על תפקידים, העיקר לחזור.

מה שרואים מכאן לא רואים משם

התופעה הנ"ל נפוצה מאד בשוק ההייטק, כפי שכתב בעל חברה בתגובה לטור הקודם (מיתוג עצמי בעבודה זה לא מה שחשבתם) שעסק בתפקידה הקריטי של האכסניה בקביעת ערך המותג של עובדים ומנהלים: "רבים האנשים שהתאכסנו/הועסקו בחברות ממותגות וחשבו שמיתגו את עצמם, פרשו והקימו עסק מתחרה למעסיק, ומהר מאוד הבינו שמה שרואים מכאן לא רואים משם", כתב מניסיון של 30 שנה כמעסיק, מתאר את גורלם של רבים מהסטארט-אפים הכושלים שמקימים יוצאי חברות מצליחות שלא קראו את המפה.

לכן לפני כל שינוי קריירה, במיוחד כשמחיר הטעות גבוה, חשוב לבדוק בזכוכית מגדלת כל הצעת עבודה או מיזם עסקי, כולל חישוב ההסתברויות להצלחה ופרקי הזמן הנדרשים לכך. זהו צעד אלמנטרי שנדרש גם ממי שפותח עסק זעיר, בטח מבכיר שמחיר הטעות שלו הוא מאות אלפי שקלים בשנה, ויותר.

■ הכותבת היא מומחית לשוק העבודה. לתגובות: orna@rudi-cm.com