זקוקים למידע? המדינה לא תעזור

אז מחירי הדירות עולים או יורדים או נשארים במקום? השאלה עלתה אתמול לדיון בעקבות נתוני השמאי הממשלתי שהצביעו על עליית מחירים לעומת סקירה של הלמ"ס יום קודם שהצביעה על ירידה קלה. נכון שהנתונים שבדקו שני הגופים אינם זהים לחלוטין - לא בגודל הדירות ולא בטווח הזמנים, אבל היינו רוצים להאמין שאם קיימת מגמה בשוק הנדל"ן, היא תשתקף בכל המדדים. אז למי להאמין? אולי עלינו לחכות לסקירה נוספת של משרד השיכון או לחכות לסקירה של גוף פרטי, דוגמת מכון גזית גלוב במרכז הבינתחומי או מכון אלרוב באוניברסיטת תל אביב, יפרסמו את תוצאותיהם?

בעיית נתוני הנדל"ן רק דוגמה אחת לבעיה הגדולה יותר של מחסור בנתונים ואיכותם בישראל. ואם העיתונאים מלינים על מצב המידע שהם צריכים להתמודד אתו, אז על מה בדיוק מתבססים מקבלי ההחלטות?

כמה תאונות דרכים אירעו בישראל בשנים האחרונות? כמה עובדים נפגעו בתאונות עבודה? כמה ילדים טבעו? כמה נשים נרצחו בידי בני זוגן? אלה לא שאלות מורכבות, אולם לעתים למצוא להן תשובות זה תהליך מסובך מאוד. עכשיו נסו לברר שאלה קצת יותר מורכבת כמו כמה ישראלים בוגרים חיים עם הוריהם או כמה כסף ישראל משקיעה בשטחי יהודה ושומרון?

המקור המרכזי למידע על ישראל היא הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. ואכן, אתר האינטרנט של הלשכה גדוש במידע, אבל האתר עצמו נראה כלקוח הישר משנות ה-90 של המאה שעברה. הוא אמנם יותר טוב משהיה, אך עדיין רחוק מלהשביע רצון. חלק מהנתונים ישנים, את חלקם קשה למצוא, ובחלק אחר קשה להבין איך נאספו הנתונים (למשל, מה בעצם מבטאת כמות הדירות המבוקשות?)

ומה קורה במשרדי הממשלה? נראה שגם בשנת 2016 עדיין לא הפנימו חלקם את חוק חופש המידע שכבר קיים יותר מ-17 שנה ומקשים על עיתונאים לקבל מידע. לא רק בשיתוף-פעולה לקבל תשובה על שאלותיהם אלא באיסוף הנתונים השוטפים של המשרדים ופרסומם בצורה נגישה לציבור. אגב, אחד המשרדים המצטיינים הוא משרד האוצר, שפעל רבות להגדלת השקיפות של תקציב המדינה.

אתם רוצים מידע על תאונות דרכים? אל תחכו לנתוני המשטרה או הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, לכו ישר לעמותת אור ירוק, שמנהלת את מאגר הנתונים הטוב בישראל. רוצים נתונים על תאונות עבודה - תספרו בעצמכם ואל תחכו לסקירה החצי-שנתית של משרד הכלכלה. כמה ישראל משקיעה בשטחים - חפשו באתר שלום עכשיו, וכך הלאה.

אתם תלמידים, סטודנטים, חוקרים, אתם פועלים במגזר העסקי או בעמותה ומחפשים נתונים על תחום פעילותכם? המסר הכללי שיוצא מגופי המדינה הוא שאל תחכו לה. לא היא שתעזור לכם למצוא את דרככם בג'ונגל המידע שמתפרסם או שקבור במגירות העמוקות של המשרדים. ובוואקום שנוצר נכנסים כמו תמיד גופים פרטיים, בין אם מהמגזר השלישי או מהמגזר העסקי, שהופכים להיות ספקי מידע.

כאלה הם למשל הסדנה לידע ציבורי או המרכז להעצמת האזרח, שמחטטות בדוחות השלטון ומוציאות משם מידע שיזכה לתהודה עיתונאית, בנק הפועלים שמפרסם מדד אמון הצרכנים, ארגון בטרם שמפרסם נתונים על היפגעות ילדים ואחרים.

וכך יוצא שמטרות כלכליות או חברתיות או פוליטיות שיש להן "אבירים" שנלחמים בשבילן - יש תהודה, יש מי שיקבץ את הנתונים. אבל מידע על מטרות שלא יימצאו להן "אביר" עם כסף ימשיך להתקיים במגירות העמוקות של המדינה ולא ייצא לאור.