הקומיקאי ריקי ג'רווייס: "זה נהיה מקובל להיות חסר רחמים"

באמצע "דיוויד ברנט: החיים על הכביש", סרט חדש העוקב אחר עלילותיו של מנהל בדרג ביניים שהופך לסוכן מכירות, תוקפת אחת הדמויות - פולין ממחלקת הנהלת חשבונות - את גברי האלפא המציקים שמשפילים את ברנט.

"לפני זה דיוויד היה הבוס ועבד עם אנשים נחמדים, ועכשיו עם האנשים הכי גרועים בעולם!". זעקה זו מקרב לב הייתה יכולה לבוא מריקי ג'רווייס עצמו - כותב הקומדיות שהשתתף ביצירת דיוויד ברנט ואף שיחק את דמותו בסדרת הטלוויזיה המוקומנטרית "המשרד" של BBC, שהותאמה לאחר מכן לטלוויזיה האמריקאית. הסדרה הפכה לתרנגולת שמטילה ביצי זהב עבור ג'רווייס ושותפו לשעבר לכתיבה, סטיבן מרצ'נט.

הקומיקאי מקווה כי לאחר צפייה בסרט, שאותו הוא גם כתב ושבו הוא מככב, יחבבו הצופים את ברנט "קצת יותר בגלל האנשים הגרועים ביותר בעולם". הוא רוצה שאנשים יחבקו את הברנט שנמצא במשרד שלהם.

"בספרות אנחנו יוצרים את הגיבורים ואת הרשעים שלנו כמשחק תפקידים עבור הנשמה", אומר ג'רווייס, שבדומה לגיבור שלו אוהב להניח את רגליו על השולחן. "ברנט הוא בעצם בחור הגון. הוא רואה בטעות בפופולריות אות לכבוד, וכולנו רוצים כבוד. כולנו רוצים אהבה. כולנו רוצים לעשות את הדבר הנכון".

יותר מ-12 שנים לאחר סוף "המשרד", לאחר פיטוריו של ברנט מתפקיד המנהל האזורי של חברת מוצרי הנייר וורנהאם הוג, מופיע ברנט בסרט כסוכן מכירות נייד של לאביקם (Lavichem), ספקית מוצרים לניקוי אסלות ומוצרי היגיינה לנשים.

אנו לומדים שהוא שיקם את עצמו לאחר תקופת דיכאון שבמהלכה נטל פרוזאק ועלה במשקל באופן שזיכה אותו בכינוי "ברנטוזאורוס". הוא חוזר לשוק העבודה במקום נמוך מאוד בסולם הקריירה. הסרט מראה את ברנט בן ה-55 (ג'רווייס תמיד משחק דמויות בגילו) ושורף את חסכונות הפנסיה שלו כדי לממן סיבוב הופעות עם להקתו, Foregone Conclusion (מובן מאליו).

הסרט, שצולם בסגנון מוקומנטרי בדומה ל"משרד", ישוחרר לאקרנים בבריטניה ובאירלנד מחר (ו'), ובשנה הבאה יופץ בשאר העולם באמצעות שירות ההזרמות נטפליקס.

קריאות בוז עד מוות

הקריירה החדשה של ברנט רעועה למדי. ג'רווייס מתאר את מעסיקיו הקודמים של הגיבור כ"סוחרי נייר קטנים ונחמדים". חברת מוצרי הניקיון נוקשה הרבה יותר. "עכשיו הוא מוקף בזכרי אלפא, והוא חשוף למצב שמתקרב להצקות, ולכן הוא יותר טרגי ויותר סימפטי כי הוא לא כזה - הוא כבר לא מסוגל להתחרות בעולם שבו כולם אוכלים את כולם".

תמהיל של תחרויות ריאליטי טלוויזיוניות כמו "אקס פקטור" והמחזור הנצחי של זעם והצקות באתרי המדיה החברתית, יצר תרבות של שיימינג שגלשה גם למקום העבודה, לדברי ג'רווייס. "זה נהיה מקובל להיות חסר רחמים... אנחנו רוצים לראות אנשים מוצאים להורג באמצעות קריאות בוז". ג'רווייס שמח שהוא החל לכתוב בעידן טרום-טוויטר.

כשברנט הגיע למסכי הטלוויזיה שלנו, המנהל בדרג הביניים שרצה שיתייחסו אליו "קודם כל כאל ידיד ורק אחר כך כאל בוס, ובמקום השלישי אולי גם כאל בדרן", הוא היה כל-כך קשה לצפייה כי הוא היה כל-כך מוכר. הוא היה "ביניים" בכל דבר - גיל הביניים, מעמד הביניים הבריטי, מנהל בדרג הביניים.

היו זמנים שבהם אנשים היו רוצים את מקום העבודה של ברנט, אבל לאחר כמה סבבים של רה-ארגון, מנהלים בדרג ביניים בדרך-כלל מפוטרים כשכבה לא נחוצה של ביורוקרטיה. כמו זאפוס, קמעונאית הנעליים המקוונת, שהכריזה ב-2014 כי "תפטר מנהלים". הסדרה "המשרד" שיקפה את רוח התקופה.

ככל שהתפתחה סדרת הטלוויזיה, הפך ברנט לדמות פתטית יותר ויותר - מבודד ונעדר מודעות עצמית. דמותו היא נזיפה עגומה בכל מי שמזדהה יתר על המידה עם המשרה שלו, כמו בסצנה שבה הוא על סף הפיטורים, ונעמד וחושף שהוא עוטה תלבושת של בת יענה.

לדברי ג'רווייס, עולם העבודה הוא מרתק. זהו נושא שג'רווייס עסק בו גם בפרויקטים אחרים, כגון סדרת הטלוויזיה "ניצבים", שעקבה אחר האנשים שב"רקע". "קרוב לוודאי שמה שאנחנו עושים יותר מכל דבר אחר זה לעבוד - אפילו אם פירושו של דבר הוא להימנע מעבודה. גם זה סוג של עבודה", אומר ג'רווייס.

לדבריו, "המשרד" עסקה מאז ומתמיד בפרטי הפרטים של ההתנהגות האנושית, כגון רגישות יתר להרגלי הקולגות. "זה לא משנה אם אתה ראש המאפיה או נאס"א. תמיד נתעסק ב'למה יש לו משרד יותר גדול משלי?' זה אנושי".

לדבר כמו משפחת המלוכה

משברים קיומיים הם אוניברסליים, או כפי שג'רווייס קורא להם "חלומות מוחנקים", נושא שעובר כחוט השני בסדרה ובסרט. ברנט שוגה באשליות, אבל הוא ממשיך לנסות, לדברי ג'רווייס. "הוא רוצה להיות כוכב רוק, אבל מה זה משנה?"

מילות השיר ששר ברנט נשמעות כמו קינתו של סוכן מכירות: "שוב על הכביש / שבוע במלונות זולים, כן / אני מרוויח את לחמי / כל עוד אני חוזר לסוף שבוע, / היי, אני אשן אחרי שאמות".

אני תוהה אם הסיבה שעלילת הסרט לוקחת את ברנט למסע היא שהמשרד הוא עולם שג'רווייס כבר אינו חלק ממנו. ג'רווייס מכחיש כי איבד קשר עם הפוליטיקה של מקום העבודה.

"אני עדיין עורך פגישות. אני עדיין מתמצא בכל הפוליטיקה. אני עדיין באולפן. זה המשרד שלי. זה עדיין אותו דבר. צריך לדאוג לרגשות של אנשים, לשכור ולפטר ולכל ענייני האדמיניסטרציה והפוליטיקה".

למה ג'רווייס עובד? אחרי הכול, הוא אינו זקוק לכסף. "לא הייתי צריך עוד כסף כבר אחרי שנה אחת. 'צריך' זה דבר מוזר. אחרי שכתבתי את 'המשרד', ממש כעבור שישה חודשים היה לי יותר כסף משחשבתי שיהיה לי אי פעם, וזה לא היה המון".

הוא גדל בדיור ציבורי בעיר רידינג כבנם של פועל ועקרת בית. הוא לא ידע שהוא שייך למעמד הפועלים עד שהגיע לאוניברסיטה ושם "כולם דיברו קצת כמו משפחת המלוכה". הקומיקאי הפך למנהל הבידור של איגוד סטודנטים, ובגיל 36 מצא עבודה בתחנת הרדיו הלונדונית Xfm, שבה פגש את מרצ'נט.

הוא עובד משום שהוא אוהב את זה. פעם הוא שאל את ידידו דיוויד בואי למה הוא ממשיך לעבוד למרות התהילה והעושר. תגובתו של כוכב הרוק המנוח הכתה הדים בנפשו. הוא פשוט הצהיר: "כדי להרחיק את השעמום עד שאמות".

ריקי ג'רווייס

תפקיד: קומיקאי, שחקן, במאי ויוצר. יצירתו המזוהה והמוכרת ביותר היא הסדרה "המשרד", שאותה כתב, ביים ואף הופיע בתפקיד הראשי בה. 

גיל: 55

מצב משפחתי: בזוגיות

מקום מגורים: המפסטד, לונדון

פרסים והישגים: זכה ב-3 פרסי אמי ובפרס גלובוס הזהב. 

עוד משהו: אוהד שרוף של קבוצת הכדורגל ליברפול. מגדיר את עצמו כאתאיסט ופעיל ב"אגודה ההומניסטית הבריטית" שמקדמת את האתאיזם בעולם.