עסקאות כשרות - אך מסריחות

הבעיה הצרכנית-חברתית הגדולה בטרנד הלוהט ששמו רכישת "קרקע חקלאית" לא קשורה להתנהלות העבריינית של חברה כמו אדמה, שקרסה לפני מספר שבועות ברעש גדול. כשם שהבעיה של מודל קבוצות הרכישה לא היתה הפושעת ענבל אור. מי שהחשדות נגדם כוללים זיופי חוזים, מכירות כפולות, העלמת כספים שהופקדו בנאמנות ועוד הם פושעים שעברו מזמן לתחום השחור.

הבעיה היא ששני התחומים הללו מתנהלים מראש, מעצם ההגדרה, בתחום מאוד אפור. כאשר מדובר מראש במכירה של קרקע כמעט אמורפית, עם זכויות בנייה מאוד לא ברורות ובוודאי שלא סגורות עד הסוף, גם עסקאות כשרות הן מאוד מסריחות. כשרות, מסריחות ומסוכנות - אלה שבחסות מחירי הדירות הגבוהים (שלא מאפשרים לקנות דירה "רגילה") והריבית הזולה (ששוחקת את הכסף שנצבר בבנק), פוגשות פעמים רבות דווקא את אלו שצריכים להיות האחרונים להשקיע במוצר הנמצא הרחק בקצה סקאלת הסיכון, העיקר שגם להם תהיה פיסת נדל"ן.

מי שקנה 20 דונם קרקע חקלאית, פיצל אותה ל-200 יחידות קרקע של 100 מ"ר "זכות לדירה" (בשווי כולל שלא דומה כמובן לסכום שהוא שילם על אותה קרקע גדולה), לא יכול בשום שלב לרחוץ בניקיון כפיו - גם אם הוא לא מוכר דירות כפולות כמו ענבל אור, גם אם הוא לא מעלים כספי רכישה כמו קובי אורן. לא בטוח שמי שרשום כבעלים של 100 מ"ר קרקע חקלאית ליד זיכרון יעקב או ליד פרדס חנה, מצבו טוב בהרבה מהקורבנות של אדמה שאין בבעלותם אפילו גרגיר חול על שמם.

אבל בכל מקרה - למרות שסוף סוף שר האוצר והכלכלה משה כחלון חתם על תקן 22, שינופף ויתריע מפני כל עסקה מפוקפקת בקרקע חקלאית - אסור לחשוב לרגע שהרגולציה יכולה לעשות עבורנו את העבודה. הפיתויים פשוט גדולים מדי, ושום שמאי או תקן משפטי לא יוכלו להתגבר על משווק שימכור גם מחר נתח משדה תותים שאו-טו-טו מופשר כמובן למגורים ("השמאי פשוט עוד לא יודע על זה. כדאי לסגור עסקה לפני שהמידע יהיה נחלת הכלל"), דירה בזיל הזול בקבוצת רכישה (שאפילו הקרקע עוד לא שלה), או דירה/בית בהזדמנות בשכונה הכי מסוכנת ומוזנחת בדטרויט, ברלין או לונדון.

אל תחכו למשה כחלון שיזהיר ויגלה לכם ש"הזדמנות" זה הצד היפה של המילה "סכנה". לפני הכל, זה אחריות של כל אחד ואחת.