שאטל המיוחסים

במאי 2015 התחיל לפעול שירות הסעות ייחודי לתחנת הרכבת בני-ברק-רמת-החייל. השירות מוביל נוסעים מהתחנה אל אזור התעשייה רמת-החייל, בין השעות שבע ל-10 בבוקר, ובין השעות שלוש וחצי ל-7 אחר-הצהריים. ההסעה פועלת רק בימי חול ועוצרת בכמה תחנות, כולן בתוך אזור התעסוקה.

ממתכונת ההסעות - המסלול ולוח הזמנים - ברור שהותאמו לצרכים של העובדים ברמת-החייל, רובם בתעשיית ההיי-טק. אין הסעות דומות למוקדי תעסוקה ברמת-גן ובני-ברק ולא לשכונות מגורים תל-אביביות אחרות שנמצאות במרחק קצר ביותר לתחנה.

השאטל נולד כי הדרך לתחנת הרכבת הזו בלתי עבירה ברגל או באופניים בכלל, וכדי להגיע אליה באוטובוס, צריך לטפס ולרדת במדרגות לולייניות לגשר מכוניות המתנשא מעל הפסים לגובה 3 קומות. 

מעיריית תל-אביב נמסר שמספר המשתמשים עלה מ-300 בשבוע הראשון ומתקרב ל-1,000 ביום.

הנוסעים לא משלמים על ההסעה, שעלותה 5,200 שקל ליום (בלי קשר למספר נוסעים), ואותה מבצעת אגד היסעים, חברה-בת של אגד, המקבלת קצת יותר ממיליון שקל בשנה מהעירייה (30%) ומהרכבת (70%) ומפעילה 4כלי רכב ו-4 נהגים לשם כך.

אז הנוסעים לא משלמים, אבל חשבון זריז מגלה כי עלות כל נוסע למשלם המסים, כלומר לכל אחד מאיתנו, היא 5 שקלים ביום. זאת, בנוסף לסבסוד כרטיס רכבת בעלות 20 שקל (זהו גובה הסובסידיה של כל נסיעה ברכבת, לפני רפורמת התעריפים, שאף הגדילה את חלקו של משלם המסים לכל כרטיס נוסע). הכסף הזה מממן נסיעה מהתחנה לאנשים שמגיעים ממזרח המטרופולין לעבוד במשרות היי-טק, שבדרך-כלל משלמות לא רע.

אם תל-אביב מסבסדת הסעות מהרכבת, מדוע היא עושה זאת בלוח זמנים שמתאים בדיוק לעובדי ההיי-טק, שרובם המכריע כלל אינם תושביה? כנראה גם משום שהיא שואפת למנוע כניסת אנשים במכונית לתוכה. על-ידי סבסוד הנסיעה מהתחנה, היא מעודדת אותם לבוא ברכבת.

אבל בין תל-אביבים תושבי רמת-החייל, הדר יוסף ונאות אפקה, יש ציבור אזרחים ותיקים גדול. ביניהם רבים שכבר לא נוהגים, והרכבת יכולה הייתה לתרום רבות לחופש הניידות שלהם.

הם לא זוכים להסעה בחינם במימון רכבת ישראל ועיריית תל-אביב, וצריכים לקחת מונית. עליהם לא חשבו, ועל הרמת-גנים והבני-ברקים, לא כל שכן.