סיפורי סבתא

לפני מספר ימים נפל דבר במשפחה: סבתא ניצה קנתה לה אייפד חדש, בשעה טובה ומוצלחת. האייפד הישן, כבודו במקומו מונח, במיוחד לאור העובדה שהוענק לה כמתנת יום הולדת מטעם המשפחה המחבקת לפני מספר שנים וגם לאור העובדה שעשה עבודתנו נאמנה, שירת אותה לצרכי האימייל וקריאת חדשות למיניהן, צפייה בסרטונים וכמובן איחסון תמונות רבות של הנכדים האהובים וגם של שירים שלא נס ליחם.

והנה, נחת לו אייפד חדש בחיקה ומיד מתכנסת לה המשפחה לדיון חירום. יש להשמיש את המכשיר החדש ולבצע מעבר מהיר וחלק, כי הרי סבתא צריכה להשתמש באייפד בחיי היום יום והרי בגלל זה קנינו לה אייפד, מכשיר קל ונוח לשימוש, שמטרתו להנעים את זמננו ולייעל אותו ככל האפשר.

ההתכנסות המשפחתית מחלקת גבולות גיזרה ואחריות: מי משמיש את המכשיר, מי מוודא מעבר חלק של כל האפליקציות למיניהן, מי אחראי על החיבור לווי-פיי ומי דואג להעברה פשוטה וקלה של כל המידע הישן והאהוב מהאייפד הישן אל האייפד החדש. אנחנו משפחה מודרנית ולכן, ברור לכולנו שהבחירה במוצרי הדגל של בית היוצר של סטיב ג'ובס היא הבחירה הטבעית והנכונה, שלא רק שהיא מלמדת על מי שאנחנו אלא היא גם מאפשרת לנו חיים נעימים, נוחים ויעילים, כמצופה ממכשירים אלה.

והנה, עוד מעט שבוע לאחר המאורע המשמח, ומשימות המעבר בין הישן לחדש עדיין בעיצומן. ליתר דיוק, עדיין בשיא תקלתן. כי סבתא לא זוכרת בדיוק מה הססמא שלה לכל מיני שירותי ענן וחנויות אלקטרוניות מבית היוצר של אפל ולמען האמת אף אחד מאיתנו לא חושב שצריך לצפות ממנה לזכור מידע מיותר שכזה, רק בגלל שיצרן המכשיר החליט שזו הדרך הנכונה להעביר תמונות ומוזיקה ועוד כל מיני דברים חשובים ממכשיר למכשיר.

נכון שקיים אין סוף מידע בגוגל וביו-טיוב בנושא העברת המידע בין מכשירים, ונכון שיש אין סוף תוכנות שניתן להוריד ונכון שיש מכשירים שיעשו את זה בשבילך, ונכון שניתן אולי לגשת לחנות של אפל ולעמוד בתור חצי שעה ולבקש שיבצעו עבורך באדיבות רבה את ההעברה הזו ונכון שיש חברות סטארט-אפ ישראליות שטיפלו בכל זה כבר בעבר, הכל נכון. אבל סבתא ניצה קנתה אייפד חדש והיא עדיין לא יכולה להשתמש בו, למרות הכל.

קצת יותר תאים

עכשיו דמיינו לכם לרגע את המצב הבא: יש לכם בדירתכם היפה והמטופחת שידה נאה שקניתם במיטב כספכם לפני כשנתיים. בשידה הזו אתם מאחסנים תמונות שהקפדתם למיין ולסדר. את חלקן הדפסתם ושמתם באלבומים הנושאים כותרות כמו "הטיול לכרתים", "בר המצווה של יוסי" ו"מסלול פלוגה א', נובמבר 2013". אלפי התמונות שנושאות את הזיכרון המשפחתי הקולקטיבי גודשות את השידה עד תום והגיעה העת לקנות שידה חדשה. אתם מתקשרים לנגר ממנו הזמנתם את השידה הנוכחית ומזמינים ממנו שידה חדשה, מעודכנת, עם קצת יותר תאים ומגירות וגם צבעים שתואמים את הווילון החדש בסלון.

"אין בעיה, בשמחה" צוהל הנגר הוותיק, "רק קחו בחשבון שאת התמונות לא תוכלו סתם להעביר משידה לשידה. יהיה עליכם לארוז את כל התמונות בקופסאות, לשלוח אותן ל"פוטו משה ובניו" ומשם הן יוחזרו אליכן לאיחסון בשידה החדשה". הוא גם מקפיד להזכיר לכם לארוז את התמונות בדיוק על פי הוראות יצרן השידה ("למה לעזאזל זה בכלל עניינו של יצרן הרהיטים - מה אנחנו עושים עם התמונות שלנו", אתם שואלים את עצמכם, בצדק) ומציין בפניכם שלא תעלו בדעתכם לנסות לארגן את התמונות באיזשהו סדר שההגיון שלכם מכתיב, כי התמונות בשידה מתארגנות להן בעצמן ומחולקות למגירות באופן שרק יצרן השידה יכול לפענח ושאין שום אפשרות אנושית להבין אותו ככה סתם.

נשמע לכם סביר? לא? אז בואו נוסיף לשידה הישנה שלכם שלוש מאות דיסקים שקניתם בשנים האחרונות, כשעוד היה מקובל לקנות דיסקים מלאים במוזיקה ולא רק שירים בודדים באופן אלקטרוני. ובואו נניח שכל הדיסקים מאוחסנים בסדר מופתי בשידה שלכם, אף לא אחד מהם צרוב באופן בלתי חוקי - כי משפחה שומרת חוק ומכבדת זכויות יוצרים אתם - והנה, גם את הדיסקים האלה תרצו לאחסן בשידה החדשה.

אתם פשוט רוצים להעביר את כל הדיסקים הללו המסודרים למופת במגירות השידה הישנה לשידה החדשה שהזמנתם, כמה הגיוני וכמה פשוט. אבל גם כאן, יצרן השידה החדשה מחייך אליכם באהבה ששמורה למי שאינם מבינים אבל בכל זאת ראויים להסבר איטי שמעמיד אותם על מקומם ומגלה להם את עובדות החיים: "אין דבר כזה להעביר ככה סתם את הדיסקים, גם אם קניתם אותם וגם אם אין לכם חשק להתעסק בהם יותר מדי, לקוחות חביבים שלי.

כדי להשתמש כראוי בשידה החדשה שלכם, אנא שילחו את כל הדיסקים לחנות בה נקנו והיא כבר תחזיר לכם אותם לשידה החדשה, כשזו תהיה מוכנה לקלוט אותם, אחרי שתוודא שוב שהדיסקים אכן שלכם ולא שייכים לשידה אחרת הנמצאת בחדר השינה שלכם, כי הרי לא אתם תחליטו איפה יאוחסנו השירים היקרים לליבכם אלא יצרן השידה, כי זו זכותו וזה גם רצונו".

קצת קרדיט ללקוחות

ואחרי ששמעתם את כל התנאים והדרישות אתם ממהרים לסכם עם יצרן השידה החדשה, בוחרים את צבעה, משלמים ברוחב לב ופונים למלאכת ההעברה מייגעת. "לא נורא", אתם מנחמים את עצמכם, ממילא אנחנו לא זוכרים בדיוק את הסדר המדוייק הקיים ב-83,539 התמונות המשפחתיות המחולקות לכ-65 אלבומים שונים וממילא רובם של השירים בדיסקים הרבים השוכבים בשידה הישנה מזמן כבר לא הושמעו, אז ממילא לא נשים לב אם יילכו לנו כמה תמונות לאיבוד ואם יצרן השידה החדשה יחליט להחרים לנו כמה שירים בדרך, למרות ששילמנו עליהם כחוק, הרי ממילא לעולם לא נדע. העיקר שנבצע כבר את המעבר המעצבן הזה ונחגוג כבר במהרה את כניסתה של שידה חדשה ויפה אל חיינו.

דמיון הזוי? מעצבן? לא בהכרח. כי זה מה שכל אחד מאיתנו מסכים לו בכל פעם מחדש, במעבר המעצבן בין מכשיר אחד שלנו למכשיר אחר, בהנחה שאנחנו עדיין נאמנים לחברה שהמציאה את האייפון ואת האייפד, הכניסה לחיינו את האייטיונס והאייקלאוד ובכלל, שינתה את תפיסתנו, בדרך כלל באופן חיובי ביותר, באשר למיקומה של הטכנולוגיה בחיינו והיכולת שלה להנעים את זמננו ולייעל אותו.

אבל בדיוק החברה הזו, חמש שנים לאחר שהמייסד האגדי שלה פינה את כסאו למנכ"ל חדש, מאבדת בימים אלה את היתרון התחרותי שלה בחזיתות השונות. ולכן, אולי הגיע הזמן שאפל תכיר בכך שהגיע הזמן להקל במעט בשליטתה הבלתי מעורערת בלקוחותיה הנאמנים ותיתן להם קצת קרדיט וגמישות ואולי אף תנעים להם יותר את זמנם היקר, כדי שלא יבזבזו אותו על כניעה לתכתיבים טכניים ערכאיים, שאינם נכונים ואינם מתאימים לעידן בן אנחנו חיים היום.

העידן שאחרי הסתלקותו של סטיב ג'ובס ושבו סבתא ניצה לא צריכה להתעסק בססמאות, בעננים ובשירותים טכניים שונים רק כדי שתהיה מסוגלת להשתמש במכשיר החדש של אפל, אותו קנתה במיטב כספה.

■ יזהר שי הוא שותף מנהל בקיינן פרטנרס ישראל.