האבטלה משקרת

בארה"ב מתפרסמים נתוני התעסוקה בסקטור הלא-חקלאי אחת לחודש, ביום שישי הראשון של כל חודש קלנדרי. רבים בארה"ב ובעולם כולו עוצרים לרגע קל את נשימתם טרם פרסום הנתונים המהווים את המצפן המרכזי למצבה של כלכלת ארה"ב בלוח הבקרה של הבנק המרכזי האמריקאי.

הניתוח של נתוני התעסוקה בארה"ב והדיון הציבורי בהם הוא רב-ממדי ואינו מתמקד במעקב בלעדי אחר שיעור האבטלה כחזות הכול. בתקופה האחרונה, לדוגמא, מייחסים המשקיעים משקל רב לגידול בשכר הממוצע לשעה המתפרסם יחד עם נתוני התעסוקה, בניסיון ללמוד על חוסנו של הצרכן האמריקני ולנסות ולנבא לחצים אינפלציוניים ואת המדיניות המוניטרית העתידית של הפד.

בישראל, לעומת זאת, מתקבלים נתוני התעסוקה החודשיים בשוויון נפש ואיש אינו רואה בהם בשורה כלכלית של ממש ובוודאי אינו עוצר נשימתו ערב פרסומם על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

לאחרונה פורסמו נתוני התעסוקה לחודש יולי 2016 אשר הציגו פעם נוספת את הצדודית המחמיאה של הכלכלה הישראלית. לפי הנתונים, אחוז הבלתי מועסקים מכוח העבודה בקרב בני 15 ומעלה הגיע בחודש יולי ל-4.7% והוא מהנמוכים בעולם המערבי. מספר המשתתפים בכוח העבודה בקרב בני 15 ומעלה הגיע ביולי 2016 ל-3.940 מיליון נפש. מהם 3.756 מיליון מועסקים וכ-184 אלף בלתי מועסקים.

בתום שנת 2013 עמדה האבטלה בישראל ברמה של 6.2% ואילו בתחילת שנות האלפיים היא שייטה לה ברמה למעלה מ-10% ואולם דומה כי מעטים רואים בנתוני האבטלה המשופרים אינדיקציה טובה לשיפור חד בכלכלת ישראל ולשיפור במצבו של האדם העובד בישראל.

האדישות לנתוני התעסוקה החריגים לטובה במדינת ישראל היא במידה רבה פועל יוצא של סקפטיות ביחס לאופן המדידה הסטטיסטי של נתוני האבטלה אשר מושתת על לא מעט אבסורדים לוגיים העומדים בבסיס ההגדרה של האדם המועסק והאדם המובטל במדינות ה-OECD. ישראל היא חלק מאותן מדינות ולפיכך נוקטת את אותן שיטות סטטיסטיות בעייתיות למעקב סדיר אחר שוק העבודה.

העובדה שאדם המועסק שעה בשבוע מוגדר כמועסק קשה לעיכול גם עבור כלכלן מנוסה וגם עבור האדם הממוצע ברחוב. נתון האבטלה הסטנדרטי הקרוי בעגה המקצועית U2 אינו נותן ביטוי לעובדה כי ישנם מועסקים רבים במשרה חלקית אשר היו חפצים לעבוד במשרה מלאה והם מוגדרים כמועסקים לכל דבר ועניין.

דוגמא נוספת לכשל הלוגי בנתוני התעסוקה היא העובדה שאדם אשר לא חיפש עבודה בארבעה השבועות האחרונים מסווג "כמיואש" עבודה ואינו מוגדר יותר כמובטל. דוגמאות אלו ואחרות של מגבלות הסטטיסטיקה גורמות למקובלות נמוכה של הנתונים הסטטיסטיים ולפיכך איש במדינת ישראל ובשוק ההון הישראלי אינו יוצא במחולות סוערים כאשר מגיע נתון תעסוקה חיובי ואפילו בבנק ישראל לא נתקפים בבהלת אינפלציה כפועל יוצא מהתחממות שוק העבודה.

להבנתנו, על אף המגבלות המובנות של נתוני התעסוקה, הם מספקים מדדי השוואה טובים ביחס לשוקי עבודה גלובליים וכן מספקים מדד השוואה טוב ביחס לאבטלה ההיסטורית במשק הישראלי ולפיכך לא היינו ממהרים למזער את ערכם הסגולי על אף המגבלות שלהם. הנתונים מראים כי כמעט בכל חיתוך אפשרי נתוני התעסוקה של המשק הישראלי טובים הן ביחס לממוצע הגלובלי והן ביחס למציאות בשוק העבודה הישראלי בשנים עברו.

היכולת של אדם למצוא מקור תעסוקה ולכלכל את עצמו את משפחתו היא קריטית הן לצמיחה הכלכלית והן ליציבות החברתית והיא אינה מובנית מאליה בעולם שבו הצמיחה הכלכלית הגלובלית מדשדשת. החסינות היחסית של המשק הישראלי להאטה בצמיחה הגלובלית היא פועל יוצא של הצמיחה המהירה והמתמשכת בצריכה הפרטית הנשענת על מצבו המשופר יחסית של שוק העבודה המקומי.

החולייה החלשה בשוק העבודה הישראלי היא קצב גידול השכר הממוצע העומד על כ-2% בלבד בשנה בקירוב בשנתיים האחרונות, הנובע מתמהיל ייצור המשרות של המשק הנשען על ייצור משרות בהיקפים גדולים בשירות הציבורי ובענפים אחרים בעלי רמת שכר נמוכה מן הממוצע.

חלק הארי של הגידול בשכר בשנתיים האחרונות מקורו בעליית שכר המינימום, ואולם במרבית המגזר העסקי תוספות שכר הן מצרך נדיר. תשאלו עצמכם בשקט בלב, כמה מהאנשים אשר אתם מכירים בסקטור העסקי זכו לתוספות שכר בשנתיים האחרונות ותגיעו בעצמכם למסקנה כי השכר במשק הישראלי קפוא עבור מרבית העובדים, למרות העובדה שהמשק הישראלי מצוי לכאורה בתעסוקה מלאה וכוח המיקוח בזירת השכר אמור היה באופן תיאורטי לעבור על פי התיאוריה מן המעסיקים אל העובדים.

הנתונים מלמדים כי השכר ממוצע למשרת שכיר של עובד ישראלי במשק הישראלי עמד בחודש מאי האחרון ברמה של 9,507 שקל במאי 2016 ואולם 34% מכלל משרות השכיר במשק, 34.0% קרי 1.184 מיליון משרות שכיר - נמצאים בענפים כלכליים שבהם השכר הממוצע למשרת שכיר היה גבוה מהשכר הממוצע של כלל המשק ואילו 66.0% קרי 2.295 מיליון משרות שכיר - נמצאים בענפים כלכליים שבהם השכר הממוצע למשרת שכיר היה נמוך מהשכר הממוצע של כלל המשק. השכר החציוני במשק הישראלי לשנת 2015 מלמד כי מחצית מן העובדים במדינת ישראל משתכרים פחות מ-6,700 שקל לחודש.

מתוך כ-195 אלפי משרות אשר נוצרו בישראל בשנים 2014 ו-2015 במצטבר, כ-81 אלף משרות ייצר המשק הישראלי בענף החינוך ובענף הבריאות, רווחה וסעד שבהם השכר של העובדים החדשים נמוך מהותית מן השכר הממוצע במשק.

בכלכלה כמו בחיים, המדידה של שוק העבודה אינה צריכה להיות רק מדידה כמותית, אלא גם מדידה איכותית ולפיכך כל זמן שהשכר החציוני במשק אינו עולה בקצב מהיר, אין פלא שנתוני התעסוקה המחמיאים מביאים את הישראלי הממוצע לכדי פיהוק.

הכותב הוא האסטרטג הראשי של קבוצת איילון