יש מה ללמוד מהגרמנים

1. לפני כשבועיים חמקה מאיתנו הידיעה הבאה, שלטעמנו היא סופר-חשובה: תחת הכותרת "עדכון שכר המינימום בחברה", שלחה הנהלת הראל מייל לעובדיה ובו הודיעה להם על העלאת שכר המינימום ל-6,000 שקל.

"הנהלת החברה החליטה, בהחלטה מיוחדת, לקבוע שכר מינימום מיוחד להראל, הגבוה במידה ניכרת משכר המינימום במשק. כידוע, שכר המינימום במשק עומד כעת על 4,825 שקל ומתוכנן להתעדכן בשתי פעימות: בינואר 2017 ל-5,000 שקל, ובדצמבר 2017 ל-5,300 שקל".

העדכון בשכר העובדים עם השכר הנמוך יותר בהראל יתרחש כבר ממשכורת חודש ספטמבר הקרוב. בהראל לא הסתפקו רק בעובדי החברה והודיעו: "אנו פועלים מתוך ראייה חברתית רחבה ורואים בעובדי הקבלן והשירותים אשר עובדים בהראל עובדים שווי זכויות לעובדי הראל, ואי לכך שכר המינימום החדש בהראל יחול גם עליהם".

יפה מאוד, לא? ודאי שיפה מאוד והלוואי שכל המעסיקים ילכו בעקבות יאיר המבורגר ומשפחתו, ולא חשוב עד כמה שונאים את חברות הביטוח ומתייחסים בציניות לכל הודעה מטעמן.

בואו נבחן כמה מהסיבות האפשריות שהובילו את הנהלת הראל לנקוט את הצעד הנדיב. את חלקן אספנו גם מתגובות לצעד, והן - איך אפשר שלא - די ציניות:

משפחת המבורגר מאמינה באמת ובתמים באותה ראייה חברתית, במיוחד על רקע השיח הציבורי הער בנושא ורמות השכר העלובות במשק.

הנהלת הראל רוצה להגביה את רף השכר לתשלום המנהלים גם באמצעות הגדלת שכר המינימום בגלל ההגבלה בחוק שכר הבכירים (זו נראית לנו סיבה תלושה).

הנהלת הראל רוצה לחסום כל התארגנות של ועד בחברה ולכן מקדימה תרופה למכה ומחלקת סוכריות לעובדים (שוב, נראה לנו סיבה תלושה).

מספר המשתכרים שכר מינימום בהראל בלאו הכי נמוך, כך שזה לא כזה ביג דיל.

כל התשובות נכונות.

בעצם, למה אנחנו מבלבלים לכם את המוח? בזכות המבורגר, בזכות הוועד, בזכות השיח הציבורי, בזכות חוק שכר הבכירים. מה זה משנה? השורה התחתונה היא שחשובה: 6,000 שקל שכר מינימום בהראל, כולל לעובדי קבלן - זו הצהרה חשובה מאין כמוה ויש בה גם אמירה של מעסיק שאכן אפשר לשלם יותר אם רק רוצים, ואפשר לשלם יותר בלי כל סיסמאות ההפחדה הרגילות על גידול באבטלה ולעג לכל התארגנות עובדים.

וזה הזמן להזכיר שתאגיד שוקן&רולניק הכפשות והפחדות בע"מ, הבוסים של "הארץ-דה-מרקר", הוא נושא הלפיד של כל ההפחדות על העלאת שכר המינימום והתארגנויות עובדים, בשם הסגידה העיוורת למודל הסקנדינבי, שאי-אפשר ליישמו בארץ. עם העלאת שכר המינימום הופרחו לאוויר כמה מספרים מפחידים על העלויות התקציביות ועוד כמה הגזמות - וכמובן כמעט כל התארגנות עובדים, ולאו דווקא של הוועדים הוותיקים, זכתה ל"טיפול" מיוחד ורחוק ממפרגן. זו תמצית הניו-ליברליזם בתחפושת חברתית: עובדים הם כלי שחמט ועדיף שיהיו משוללי זכויות ככל האפשר ("חוזים אישיים" קוראים לזה) כדי שניתן יהיה להזיזם, כמו כלי משחק או חפצים, מכאן לשם ומשם החוצה, בתוך שהם מפתחים תלות מוחלטת במעסיקיהם וצריכים לקוד להם קידה בכל בוקר: תודה מעסיקים יקרים שלי, תודה שאתם מעסיקים אותי בכל יום.

2. השבוע ובשבוע הבא נעשה כאן היכרות עם מודל עבודה ורווחה אחר לגמרי, שלא מרבים לדבר עליו בארץ, ולא בכדי: המודל הגרמני. למעשה זו הכלכלה האיכותית והגדולה ביותר באירופה, שמצד אחד מחזיקה בתפיסה "קפיטליסטית" ומצד אחר מתחזקת מערך רווחה וזכויות עובדים נרחב מאוד, תקראו לו "סוציאליסטי". המושגים הללו די מעוותים ואף טיפשיים, וגם כאן התוצאה היא שחשובה: שכר גבוה, זכויות נרחבות ולצדן יעילות גבוהה מאוד ופריון עבודה גבוה מאוד.

השבוע נלמד יחדיו על מערך הרווחה הגרמני, ובשבוע הבא נסקור את היחסים בין עובדים למעסיקים בהקשר של ישיבה בדירקטוריונים ועוד. הנתונים נאספו בעזרתם של איילת כרמל ואהרון רוזן מדסק החוץ של "גלובס".

כללי

מי שחי ועובד בגרמניה משלם בדרך-כלל לביטוח הלאומי הגרמני בתמורה לגישה להטבות מסוימות מממשלת גרמניה, כולל ביטוח בריאות. בדומה למדינות אחרות, מערכת הביטוח הלאומי ממומנת בעיקר על ידי העברות של העובדים והמעסיקים. עם זאת, מערכת הרווחה הנדיבה והמקיפה של גרמניה מצויה תחת לחץ שנובע בחלקו מהזדקנות האוכלוסייה, ובעבר נכפו עליה רפורמות לא פופולריות. רוב הזרים שעובדים בגרמניה חייבים בתשלומי הביטוח הלאומי, אם כי קיימים פטורים מסוימים.

עלויות והטבות

השכירים בגרמניה חייבים על פי החוק לבצע הפרשות לארבעת חלקי מערכת הביטוח הלאומי - ביטוח רפואי, טיפול או שיקום מתמשך, קצבאות זקנה ודמי אבטלה. התשלומים הללו מגיעים בדרך-כלל לכ-40% מהשכר ברוטו, אך המעסיק משלם בדרך-כלל מחצית מהם, מה שאומר שהעובד מפריש רק כ-20% משכרו ברוטו. נדבכים נוספים של הביטוח הלאומי הם ביטוח תאונות, שמשולם כולו ע"י המעסיק, ו"פיצוי סוציאלי" שהמדינה משלמת.

ההפרשות מהשכר (פרמיות הביטוח) יחסיות לגובה השכר, עד לתקרה מסוימת. ב-2016, פרמיית הביטוח הרפואי (הממלכתי) היא כ-14.6% מהשכר ברוטו, והסכום המדויק תלוי בקופת החולים. הפרמיות משולמות משכר של עד 50,850 אירו בשנה (4,237 אירו בחודש, כ-18 אלף שקל בחודש). לטיפול רפואי ארוך-טווח יותר, פרמיית הביטוח היא 2.35%-2.60% מהשכר עד תקרת שכר זהה לביטוח הרפואי. התשלום החודשי נע בין 99.98 אירו ל-110.17 אירו. תקרת השכר לתשלומי קצבת זקנה וביטוח אבטלה ב-2016 היא 74,400 אירו בשנה (כ-26 אלף שקל בחודש) במערב גרמניה לשעבר ו-64,800 במזרח גרמניה לשעבר. השיעורים הם 18.7% מהשכר לביטוח פנסיה (קצבת הזקנה) ו-3% לדמי האבטלה.

פטורים מתשלומים

מי שעובד עבור חברה גרמנית משלם לא רק מסים גרמניים אלא גם פרמיות ביטוח לאומי שונות - בריאות, אבטלה וקצבאות זקנה. כל אלה יכולים לנגוס נתח לא קטן מהשכר ברוטו. אם אינכם מתכוונים לעבוד בגרמניה כל חייכם, תוכלו לקבל בכמה מקרים פטור מהתשלומים לביטוח קצבת הזקנה, או לקבל חלק מהכסף שצברתם כשתעזבו את גרמניה, בתנאים מסוימים. בצד החיובי תוכלו אולי לקבל סבסוד דיור (Wohngeld) שיסייע בתשלומי השכירות וקצבת ילדים שתסייע בהוצאות הגידול שלהם. לעתים קרובות המעסיק משתתף במימון הוצאות הנסיעה לעבודה וממנה, ומסבסד את ארוחת הצהריים. חברות רבות מפעילות קנטינה לעובדים עם ארוחות במחירים מוזלים.

פיטורים והתפטרות

עובד חדש כפוף בדרך-כלל לתקופת ניסיון של שלושה עד שישה חודשים, שבה הוא או היא יכולים לקבל מכתב פיטורים בהתראה של שבועיים. אם עברתם את התקופה הזו, לחברה יהיה קשה יותר ויותר לפטר אתכם. היא תהיה חייבת לשכנע את האיגודים ו/או את בית המשפט לענייני עבודה שהסיבות שלה טובות מאוד, ובכל מקרה עליה להודיע לכם על הפסקת העבודה זמן מה מראש.

אם העובד חדש יחסית, ההודעה מראש תהיה ארבעה שבועות לפני הפסקת העבודה בפועל, ותקופת ההתראה מתארכת עם הוותק. היא עשויה להגיע לשבעה חודשים לעובד שהועסק בחברה 20 שנים ויותר. אם עובד מתפטר, החוק מחייב אותו להודיע על כך ארבעה שבועות מראש, עד 1 או 15 בחודש.

שעות עבודה: שבוע העבודה הרגיל בגרמניה נע בין 38 ל-42 שעות עבודה, וכמה מעסיקים סוגרים מוקדם גם בימי שישי אחר הצהריים (בנוסף לשבתות ולימי ראשון). החוק מחייב מינימום של 20 ימי חופשה בשנה (בישראל המינימום עומד על 12 ימים בלבד). אבל יש חברות שנותנות הרבה יותר מזה, לעתים עד 30 יום. בכמה חברות העובדים מקבלים תוספת שנתית של ימי חופשה. גם חופשה ללא שכר מותרת בנסיבות מסוימות.

חופשת מחלה

חופשת המחלה השנתית היא של שישה שבועות (18 ימים בישראל), שבה תקבלו את מלוא השכר שלכם. אחרי כן משלמת קופת החולים (חברת ביטוח הבריאות) שלכם 70% מהשכר האחרון עד שאתם חוזרים לעבודה או חייבים לפרוש בגלל מצב בריאותכם.

חופשת לידה

החוק הגרמני נדיב בחופשות לידה. אימהות מקבלות שישה שבועות בשכר מלא לפני הלידה, ושמונה שבועות בשכר מלא אחריה. במקרה של תאומים ויותר, חופשת הלידה היא בת 12 שבועות. האם או האב יכולים לאחר מכן להישאר בבית עד שלוש שנים עם הילד, ללא שכר. לאחרונה השיקה הממשלה תוכנית סובסידיות ישירות להורים חדשים במימון מערכת המס הפדרלית. הסבסוד אינו קבוע ומוגבל ל-12-14 החודשים הראשונים לחיי התינוק. סכום הסבסוד מתבסס על השכר נטו של ההורה שמוקדש לטיפול ברך הנולד.

המשכורות מופקדות בדרך-כלל בחשבון הבנק שלכם, סביב 25 בכל חודש.

קצבאות ילדים

תושב משלם מסים בגרמניה יכול לקבל קצבאות ילדים לילדים עד גיל 18 (או 25 אם הם עדיין סטודנטים לא עובדים). הקצבאות הן (הועלו מתחילת 2016):

190 אירו בחודש לכל אחד משני הילדים הראשונים (כ-810 שקל לילד (!) לעומת כ-150 שקל בישראל).

196 אירו בחודש לילד השלישי (כ-830 שקל).

221 אירו בחודש מהילד הרביעי (כ-940 שקל).

למען ההגינות, ראוי לציין שהיקף הילודה בישראל גבוה משמעותית מגרמניה.

ביטוחים רפואיים

כ-85% מהגרמנים מבוטחים ב-GKV, הגירסה הגרמנית של מערכת בריאות לאומית. לשכירים שמשתכרים מעל 4,678.50 אירו בחודש (כ-20 אלף שקל בחודש) יש האופציה להישאר במערכת הלאומית או להצטרף לביטוח פרטי. המעסיק ישלם עדיין, בהגבלות מסוימות, קרוב למחצית בדמי הביטוח הפרטי. עצמאים יכולים בנסיבות מסוימות להיות מבוטחים גם בתוכנית הלאומית, או לבחור בקופה פרטית בלי קשר להכנסתם. אנשים שרשומים גם במערכת הציבורית וגם בקופה פרטית רשומים אוטומטית בביטוח הסיעודי לטווח ארוך, שמכסה עלויות רפואיות שנובעות מגיל מתקדם או נכות.

ביטוח פנסיה

ביטוח קצבת הזקנה נועד להבטיח שכל העובדים ישמרו על רמת חיים ראויה בפרישתם לגמלאות. הקצבה משולמת בדרך-כלל מגיל 65, והקצבה המרבית היא כעת כ-67% מהשכר נטו הממוצע בחיי העבודה של המבוטח (גיל הפרישה יעלה בהדרגה ל-67 ב-20 השנים הבאות). במקרים רבים מקבלים אנשים קצבאות פנסיה משתי מדינות או יותר. כאשר תושבי חוץ חוזרים למדינותיהם, הם יכולים לקבל את הקצבאות במדינות הללו.

קצבאות אבטלה

קצבאות אבטלה יכולים לקבל אלה ששילמו את הפרמיות שלהם במשך שנה לפחות מתוך חמש השנים האחרונות. הם צריכים להירשם בלשכת תעסוקה ולהיות זמינים לשירות ההשמה שלה, כלומר להסכים לעבודה שהוצעה להם אם היא הולמת את השכלתם ואת ניסיונם. עליהם גם להתייצב בקביעות בלשכת התעסוקה. הם מקבלים אחוז משכר הנטו האחרון שלהם, והתשלום המדויק נקבע לפי הנסיבות של המובטל. התשלומים יימשכו שישה חודשים עד שנתיים, תלוי בגיל ובמשך ההעסקה הקודמת. אחר כך נכנסים לתוקף תשלומי רווחה של המדינה. המובטל מקבל סכום חודש בתוספת קצבת דיור ועוד כמה קצבאות. הכסף יתקבל רק אם נזקקים לו. אם למובטל יש אמצעים משלו, או רעיה/בעל עובדים, הוא יקבל פחות או כלל לא.

ביטוח תאונות

ביטוח התאונות הסטטוטורי (חובה) מציע הגנה ועזרה במקרי תאונה בעבודה, או בדרך אליה וממנה. הוא מספק אותו סיוע לילדים בבית הספר ובדרך אליו וממנו. הוא מכסה גם מחלות שנובעות מעבודה. התשלומים מכסים עלויות טיפול ושיקום, פנסיות במקרי נכות ועלויות הלוויות במקרי מוות. הפרמיה חלה רק על המעסיקים.

פיצוי חברתי מיועד לאנשים שמצבם נובע מאחריות הקהילה, והוא משולם על ידי המדינה. הוא מכסה ותיקי מלחמות נכים, אלמנות ויתומים, חיילים עם בעיות רפואיות שנובעות משירותם הצבאי, וקורבנות של פשעים אלימים.

השורה התחתונה: תשלומי העובדים למערכת הרווחה גבוהים יותר, אבל תשלומי המעסיקים גבוהים בהתאם. הזכויות הסוציאליות הרבה יותר רחבות, כולל חופשות, חופשת מחלה, חופשת לידה ועוד. השכר הממוצע בגרמניה עומד על כ-18 אלף שקל בחודש, היעילות ופריון העבודה של העובדים הרבה יותר גבוהים וכך גם הביטחון הסוציאלי שלהם.

אז אפשר אחרת, בלי קריאות הגנאי של "קפיטליזם" ו"סוציאליזם".

eli@globes.co.il