די, תמשיכו

ככל שיענוהו

ליוזמה של שר האוצר משה כחלון להטיל מס מיוחד על בעלי דירה שלישית יש צדדים מורכבים ובעייתיים, פחות או יותר כמו כל צעד שקשור לשוק הנדל"ן המורכב והבעייתי בפני עצמו. אבל ככל שעשירי הארץ תוקפים את היוזמה הזו, הן בדרך ישירה והן באמצעים עקיפים ומניפולטיביים, ככה מתחזקת הנטייה (גם שלי) לתמוך במהלך. תגידו שזה דווקני, תקראו לזה ילדותי, אבל כמו שאומר הפסוק: ככל שיענוהו כן ירבה וכן יפרוץ.

כחלון, פוליטיקאי משופשף, בנה את תדמיתו הציבורית מהלחצים שהפעילו בזמנו חברות הסלולר, בימיו כשר התקשורת. עוד התבטאות של חבר כנסת נגד המהלך ועוד כותרת ראשית בעיתון, וכחלון עשוי לחזור ולהתבשם מהסקרים.

פנוי להשקעה

"300 אלף שקל ויש לך זכות לדירה", בישר לי השבוע הגיס של גיסתי. "הקרקע חקלאית אמנם, אבל כל האזור הזה יופשר מתישהו בלי צל של ספק", הוא הוסיף. הבעיה, אמרתי לו, שבישראל כמו בישראל מרגע ההפשרה ועד לקבלת היתר בנייה, אתה יכול להמתין 20 שנה. "מי מחפש היתר בנייה?", שאל הגיס של הגיסה. "חבר שלי קנה שם באותו מחיר ובתוך 3 חודשים הוא כבר מכר ב-450 אלף".

למה אני מספר את כל זה? כי בהינתן הריבית האפסית על הפיקדונות ומנגד הריבית הנמוכה של המשכנתאות, מי שיש לו כסף פנוי להשקעה ימשיך לחפש את הנדל"ן, והוא יעשה את זה כנראה גם אם המדינה תאיים בעוד מס חדש.

שוברים שתיקה

באיחור לא אופנתי, 4 שנים אחרי מה שזכה לכינוי "הנפקת החברים" של נוחי דנקנר וחודש וחצי לאחר הרשעתו בפרשה, נזכרו בבית ההשקעות אלטשולר-שחם לשאול שאלות. במכתב תקיף החתום על-ידי עו"ד אסף ברם, מתבקשת יבואנית המזון הבורסאית ויליפוד, שבה מחזיק אלטשולר-שחם 5% מהמניות, להעביר לידי בית ההשקעות את כל הפרוטוקולים והמסמכים הנוגעים לאותה הנפקה מפורסמת, שבמסגרתה רכשה ויליפוד מניות אי.די.בי בסכום של כ-9.5 מיליון שקל. כל זאת, "בתוך 45 ימים".

מה בוער פתאום, אתם שואלים? האם באמת צריך היה להמתין להרשעה של דנקנר כדי להבין שההנפקה הזאת הייתה לא יותר מגיוס תרומה לחבר, בלי שום היגיון כלכלי ועוד על חשבון הציבור? הרי ויליפוד היא חברה ציבורית שמוחזקת בין היתר על-ידי גופים מוסדיים שמנהלים את הכספים של כולנו, בהם גם מנורה-מבטחים (15.5%).

איפה הייתה אז מנורה? לא ברור, אבל מה שכן ברור זה ש"מנורה חיתום" השתתפה בעצמה באותה הנפקת חברים. למעשה, הכסף שלכם חגג בהנפקה הזאת בין היתר בגלל ההתגייסות של חברות ציבוריות נוספות כמו קבוצת דלק והכשרה אנרגיה. היו שם גם פועלים איי.בי.איי, דש אייפקס, דיסקונט חיתום ועוד. כל אלה, לפחות בינתיים, עדיין שותקים.

אז למה בכל זאת התעוררו באלטשולר-שחם? ניחוש פרוע: בחודשים האחרונים משתולל בוויליפוד קרב על השליטה בחברה. האחים צבי ויוסף ויליגר, שהחזיקו בחברה בימי ההנפקה ההיא, מתכננים קאמבק - משהו שבאלטשולר אולי פחות אוהבים. חשבתם שקם לו גוף מוסדי שנלחם על הכסף שלכם בשיניים? תחשבו שוב. מצד שני: ההיסטוריה של שוק ההון מוכיחה שקרבות שליטה טובים לשווי המניה, אז מה אכפת לכם.

מנותקים בע"מ

העליהום השבועי על שרת המשפטים איילת שקד חשף הפעם דווקא את פרצופם של מבקריה. שקד, שכנראה לא מצטיינת במיוחד בטקט, חנכה את המשכן החדש של ההוצאה לפועל בקריית שמונה וכתבה: "מחזקים את הצפון!". בצד ההלצות והעקיצות, החברים בתקשורת חזרו על הקלישאות המתנשאות ביחס לפריפריה "המסכנה ומוכת האבטלה". זו אותה התנשאות שנשמעה לאחר הבחירות האחרונות, כשעיתונאים תהו "איך זה שהדפוקים מצביעים תמיד למי שדופק אותם".

ובכן, הם לא דפוקים. וגם לא ממש דופקים אותם. הממשלה, ואלוהים יודע שלא הצבעתי לה, השקיעה מיליארדים בשנים האחרונות במערכות כבישים שהנגישו את הפריפריה הרחוקה למרכזי תעסוקה. יש בה הרבה יותר מסחר, יותר תרבות, יותר משאבים לחינוך ויותר ניהול מוניציפאלי מקצועי וחף מהמפלגתיות של פעם. וכן, גם בקריית שמונה יש עסקים, וגם להם מגיע טיפול יעיל בגביית חובות. כמה טוב יהיה אם המצקצקים על חיזוק הפריפריה יחדלו קודם מהרטוריקה המתנשאת, המנותקת והמחלישה שלהם.

shay-n@globes.co.il