הרובוטים של פייסבוק מתקשים להתחרות בטכנולוגיות של גוגל

אני כבר לא זוכרת את החיפוש הראשון שערכתי בגוגל. ניחוש מושכל על בסיס האופן שבו השתמשתי באינטרנט באמצע גיל העשרה שלי יצמצם את הטווח לחיפוש אחר MSN Messenger, שאלוני שיעורי בית מקוונים של הבי.בי.סי או איביי.

אבל ההרגשה הזאת - אי ודאות לגבי מה לשאול את המכונה הזאת בעלת הפוטנציאל האדיר - שבה ופקדה אותי כשניסיתי כמה מהבוטים (רובוטי השיחה), שמספרם עולה על 11 אלף, שנמצאים כעת ביישום פייסבוק מסנג'ר.

בוטים - מחשבים שמופעלים באמצעות בינה מלאכותית - מסוגלים לענות על שאלות שמציגים להם בני אדם. בדומה לשאלות המוקלדות במנועי חיפוש, יכולות שאלות אלה לעסוק בכל דבר. עסקים רבים, החל בקמעונאיות וכלה בבנקים, הבינו כי רק מעט מאוד לקוחות מסוגלים להוריד את היישומים שלהם, ובמקום זאת מיהרו להשיק "בוטים" משלהם בחודשים האחרונים.

לפטפט עם עסק מסחרי

הם מקווים שהלקוחות ייהנו לפטפט עם עסק מסחרי באותו המרחב שבו הם שולחים ומקבלים מסרים מידידים.

דייויד מרכוס, מנהל יחידת מסנג'ר בפייסבוק, אומר כי הבוטים יהיו "פרדיגמה חדשה" שתיצור חברות חדשות בדומה לדרך שבה הובילו יישומים, חיישנים ושירותי GPS להיווצרותה של אובר.

התחלתי לנסות את הצמרת של הבוטים. קיוויתי שרובוט השיחה של הבית הלבן יחקה את סגנון הנאום של הנשיא אובמה.

הרובוט פתח את השיחה עמי עם ה"עובדה המשעשעת" שהנשיא קורא 10 מהודעות אלה מדי לילה. "ועכשיו, מה ברצונך לומר לנשיא אובמה?", שאל הבוט, שסגנון דיבורו דמה יותר לזה של מורה בית ספר נעים הליכות מאשר לשאגה הכריזמטית "כן, אנחנו יכולים!". ברוב מבוכתי שלחתי אמוג'י של Pusheen, החתול של פייסבוק מסנג'ר, כשהוא משתמש במחשב נישא.

אולי ציפיתי ליותר "צ'אט". אולי אני צריכה להציג שאלות ברורות וספציפית לגבי אחזור מידע.

עדיין לא קולע

לרובוט השיחה של המשחקים האולימפיים בריו שלחתי את השאלה: "מי שוחה הלילה?". התשובה שקיבלתי: "היי. תודה שיצרת קשר. הצוות שלנו יענה לך תוך זמן קצר...!!". זה יצר אצלי את הרושם כי מי שמגיב למסרים אינו בוט, אלא דווקא בני אדם (שחוקי התחביר שלהם אינם קונבנציונליים). אם לא די בכך, הרי שאף אחד - לא רובוט ולא יצור אנושי - לא ענה לי עד כה.

פורקסי (Forksy) נראה כמו רעיון טוב: בדומה למאמן אישי נודניק, הוא ישאל אתכם כמה פעמים ביום מה אכלתם. אתם יכולים אפילו לשלוח לו צילום של המזון או המשקה שלכם. אבל במקום לעקוב אחרי הקלוריות, הוא נתן לי עצה שנשמעה קצת מיסטית: "שמעתי שסלטים מסוימים יכולים לחדד את הראיה שלך". כששלחתי צילום של קרוב לחצי ליטר בירה, הוא חשב שזה תה. כשתיקנתי לו את הטעות, הוא ניחם אותי: "קראתי שבירה בלבד אינה הגורם להתפתחות כרס של שתיין בירה".

בוטים אחרים היו הרבה יותר מוצלחים. אבל השיחה איתם עדיין נראה מוזרה בחלון מסנג'ר, שעד כה הופיעו בו רק מסרים מידידים.

הצטרפתי לשירות העדכונים היומיים של בלוג הטכנולוגיה TechCrunch. אבל מדובר במיש-מש של מידע מהסוג שמשניא את האימייל על אנשים, ולא רציתי את המיש-מש הזה גם במסנג'ר.

ספרנית? אמא? חברה?

רובוט השיחה של אגודת אוהבי הספרים היה אפילו עוד יותר מגוחך. בתשובה לשאלה כמה ספרים קראתי בימי חיי, סימנתי את המספר הרב ביותר שעמד לרשות המשיבים: 50 ספרים בלבד, למרבה הפליאה.

"וואו! יש לך היסטוריה ארוכה עם ספרים", אמר הרובוט, שחיקה כנראה את גינוניה של ספרנית פזורת נפש. אמרתי לרובוט שאני אוהבת סיפורת וגם ספרי עיון על מסעות, טכנולוגיה ועסקים. הרובוט המליץ לי על ספר שילמד אותי כיצד לפטר את הבוס שלי, וגם על הרומן IQ84 של הארוקי מורקמי, ועל הספר ההיסטורי עב-הכרס פרי עטו של רמצ'נדרה גוהא, "הודו לאחר גנדי". כל אחת מההמלצות הגיעה עם קישור לקריאת קטע מהספר ולרכישתו באמזון.

זה היה הגיוני כששוחחתי עם הבוט - אבל שמונה הפעמים שלאחר מכן לא היו הגיוניות. שוב צצה לה הודעת פייסבוק מסנג'ר על הצג. אני תוהה אם זו הודעה מאימא שלי או מאחת מחברות ילדותי? לא, זו המלצה לקנות את המותחן של ג'פרי ארצ'ר, "בבוא השעה".

הבוטים הביאו לי את התועלת הרבה ביותר כשחשבתי על עסקה ברורה.

שיחה זריזה עם Skyscanner, אתר השוואות הטיסה, העניק לי כמה אופציות טיסה מסן פרנסיסקו ללונדון בספטמבר. נראה שהבוט הבין שאני מחפשת טיסה בסוף ספטמבר, והוא הציג לי תאריכים אך ורק במחצית השנייה של החודש, אך לא הצליח להיענות לבקשתי להציג לי את המחירים בדולרים במקום בליש"ט. באתר Skyscanner זה אמור היה להיות קל.

פסק הדין - כשביצעתי את החיפוש הראשון שלי בגוגל, בספריית בית הספר, החליף החיפוש הזה את האופציה המסורבלת של לעמוד בתור כדי לשאול את הספרנית. בזמנו הייתי שמחה מאוד אם היה לי רובוט שהייתי יכולה להציג לו שאלות. אבל כיום, רובוטי השיחה חייבים להתחרות בגוגל, ועד כה לא נראה שיש להם את אותו הפוטנציאל האדיר.