השינוי החברתי השקט

השבוע אני רוצה להרחיק במקצת לכיוון תופעה ארוכת טווח הרבה יותר מהרגיל. לא מדובר בנכס פיננסי זה או אחר אלא באחד מן הדברים שמדברים עליהם הרבה פחות משיאים במניות במטבעות או בסחורות - והוא האלמנט הדמוגרפי.

ליתר דיוק, יכולת החברה לקיים את המצב הכלכלי-חברתי הקיים כאשר הנתונים מראים שמשימה זו תהפוך להיות קשה מנשוא משנה לשנה. בגלל חשיבותה הגלובלית כמעצמה הכלכלית החשובה בעולם, ועקב ההשפעה שיש לה על העולם הפיננסי, לקחתי נתונים על ארה"ב על מנת להציג את הבעיה העומדת לפנינו.

למעשה, בכל החברות המערביות המפותחות, כולל זו שלנו, העניין דומה למדי כאשר במדינות המתפתחות המשוואה שונה לחלוטין. שם, לא התקיימה מדיניות סוציאלית מסודרת, מאזני הדמוגרפיה מושפעים לעתים ממעשי מדיניות שרירותיים (כמו ילד אחד במשפחה...), והנתונים הרבה פחות אמינים ממילא.

בכל אופן, הנה גרף ההתייחסות העיקרי לפניכם:

 משה-שלום-דמו-30-08

ועכשיו לעקומות:

העקומה הירוקה מציינת את אותם "מפרנסים". אלו בני ה-45-54 אשר נמצאים בשיא יכולתם לייצר הכנסה, ובכך לתרום למנגנון הסוציאלי של המדינה על ידי מנגנון המיסים השונים, והתרומות שהם מוכנים לתרום.

ניתן לראות איך מספרם המוחלט גדל מאוד מאזור ה-20 לאזור ה-40, וזאת מן השנים סביב 1980, ועד המשבר של 2007-2009. זו התקופה של ההתפתחות הגדולה שהחלה בשבירת גבה של האינפלציה, והמשיכה בקלות מימון הצמיחה על ידי לקיחת אשראי הולך וגדל. מאז המשבר, ישנה סוג של עמידה במקום כאשר השיא הנצפה הוא הגעה לסביבות ה-50 מיליון, וזאת בסיום התצוגה. ההנחה היא שלא תהיה הגירה המונית צעירה לארה"ב במשך התקופה, ושקצב הילודה הנמוך אינו מחדש את המאגר הזה אלא רק שומר אותו בגודלו.

העקומה האדומה מייצגת את חתך האוכלוסייה המזדקנת. זו צמחה, וצומחת, ככל שהזמן עובר. יש לזכור שמדובר בדור ה-Baby Boomers אשר נולד אחרי מלחמת העולם השנייה, ושנות החמישים. תקופה בה התנופה החדשה שלאחר המלחמה הניבה תקוות גדולות, ופוריות משפחתית גדולה במיוחד.

ככל שהזמן עובר, אוכלוסיה זו גדלה, ולא נעלמת טבעית כמקודם, עקב ביצועיה המופלאים של הרפואה המודרנית. לא רק שקצב כניסת האנשים לחתך הגיל המצוין מתגבר אלא שהם מחזיקים יותר זמן בבריאות המאפשרת לשמור על מקומות העבודה שהדור הבא יכל לצפות לקבל.

ולבסוף העקומה הכחולה - זהו היחס בין שתי העקומות הקודמות כאשר מחלקים את מספר מיליוני המפרנסים במספר מיליוני המבוגרים. ככל שהעקומה הכחולה יורדת, רע יותר, וככל שהיא עולה, טוב יותר לחברה.

שימו לב ש-2017 תהיה השנה שבה תתבצע חצייה בין שני סוגי האוכלוסיה, וזה אירוע דמוגרפי חשוב מספיק על מנת לעורר מחשבה נוגה אצל הרבה מקובעי המדיניות הממונים על הצמיחה במדינתם. נזכור: צמיחה תלויה בצריכה, וככל שהאוכלוסייה מתרחקת מן הגיל המפרנס האופטימאלי כך היא מתרחקת מן הצריכה המאסיבית המביאה לצמיחה.

כאשר מתבוננים על התצוגה הזו אין מנוס מלחשוב על השילוב הקטלני שזו מייצרת עם המדיניות הפיננסית של תקופתנו המיוחדת. גם כך, מבלי שיתנהל הניסוי הגרנדיוזי המכיל את מדיניות ריבית ה-0, וההרחבות הכמותיות, הגרף הזה מעורר חשש לגבי יכולת חברה לדאוג לשנים של שקט חברתי.

יש הגיון בדאגה נוספת אם תחשבו על כך שאותם מרכיבי מדיניות של הבנקים המרכזיים ממש "גונבים" את ההכנסה הפאסיבית מאותם מבוגרים שחסכו שנים רבות לעת זקנה, ומייצרים תופעות לווי מזיקות במיוחד בכלכלה החופשית (אי ידיעת ערך של נכסים על בסיס ביקוש והיצע אמיתיים). למעשה, השילוב בין הדברים נותן תחושה שלפנינו פצצה מתקתקת חמורה.

בשבוע שעבר ציינתי את תיאורו של ביל גרוס את המצב הנבנה באג"ח המדינתי כ"סופרנובה" שעתידה להתפוצץ. השבוע עסקנו במשהו שקורה, ויקרה, באיטיות מלעיטה אך בחומרה פוטנציאלית חברתית לא פחות מרשימה.

משה שלום הינו ראש מחלקת המחקר ב FXCM ישראל (חברה למסחר במטבע חוץ, מדדים וסחורות).

ניתן לפנות אליו, ולהצטרף לרשימת התפוצה שלו, דרך פניה ישירה לאימייל: Moshe.Shalom@gmail.com.

מובהר ומודגש כי האמור בסקירה זו אינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. בפרסום המידע בסקירה זו אין משום המלצה או חוות דעת בקשר לביצוע כל עסקה או השקעה בניירות ערך, לרבות רכישה ו/או מכירה של ניירות ערך. יודגש כי לגבי כל מידע מכל סוג המופיע בסקירה - על כל אדם לבצע בדיקה ואימות נוספים, תוך התחשבות בנתונים ובצרכים המיוחדים שלו. יצוין כי במידע עלולות ליפול טעויות וכן עשויים לחול לגביו שינויי שוק ו/או שינויים אחרים, וכי אף עלולות להתגלות סטיות משמעותיות בין התחזיות והניתוחים המופיעים למצב בפועל. אשר על כן, קבלת החלטה כלשהי על סמך נתון, דעה, חוות דעת, תחזית או ניתוח המופיע במסגרת הסקירה - הינו על אחריות הקורא בלבד.