מנכ"ל רדיו תל-אביב: "אני לא נבהל מליכודניקים"

על לראשו של אבי משולם, מנכ"ל רדיו תל-אביב, תלוי תצלום מאירוע הכרזת המדינה במאי 1948. בניגוד למה שאפשר היה לצפות מצילום כזה, לא רואים בו את דוד בן-גוריון, שנערך באותם רגעים להכריז על הקמת המדינה, אלא דווקא את האנשים שעומדים מחוץ לבית דיזינגוף, בשדרות רוטשילד בתל-אביב, וממתנים לשמוע את דבריו. הצילום הזה של רודי ויסנשטיין, מספר משולם, ליווה אותו גם בשתי התחנות הקודמות בקריירה שלו:

כעורך הראשי של אתר וואלה, ואחר כך, למשך תקופה קצרה של פחות משנה, גם כעורך הראשי של עיתון מעריב. "קניתי והגדלתי את התמונה הזאת כדי להזכיר לעצמי כל הזמן שהסיפור הוא לא תמיד מה שנראה לך. תסתכל גם החוצה, תחפש את הזווית האחרת, תנסה לא להיות דוגמטי", הוא אומר בראיון ל-G. "נכון, 'בן-גוריון מכריז על הקמת המדינה' זה אחלה סיפור. זה הסיפור החשוב ביותר במאה השנה האחרונות באזור, אבל מעניין גם מה קורה בחוץ, מעניין להבין גם את הצד השני".

וכשמשולם מדבר על הצד השני לא בטוח שהוא מתכוון בדיוק לצד שעליו חשבתם. "אני לא אגן על אמירה של מירי רגב כמו 'הם סרטן בתוכנו', אבל המצב הזה של עובדים זרים - או מסתננים או פליטים - שמגיעים לכאן ובתקשורת הישראלית מסוקרים בדרך מסוימת, ואנשים שהם באו לגור לידם מסוקרים כגזענים וכקופים, לא יקרה אצלי במשמרת", הוא מבהיר.

"כי חשוב גם לשאול, האם יש כאן מאבק על מקומות עבודה? האם העובדים הזרים בעצם לוקחים פרנסה מהידיים של האנשים האלה ואתם לא מעלים על דעתכם שיש אנשים שמסוגלים לעבוד ככה? מה קורה לאנשים שמגדלים ילדים בשכונה הזאת? מה זה עושה לערך הדירות? אתה יודע למה אני שואל את זה? כי אני רואה את זה בפרדס כץ, ליד הבית של ההורים שלי".

כן, אף שמבט על הרזומה שלו היה יכול להפוך את משולם למועמד מוביל לתפקיד נער הפוסטר של הברנז'ה התקשורתית התל-אביבית, גם כאן המציאות לא ממש מסתדרת עם הדוגמה. "הייתי הרי יכול לשבת ולתאר את כל הסיפור שלי כפורץ הדרך, הנער מפרדס כץ, הבן של השיפוצניק מאיר משולם שבכוחותיו נלחם בכל מי שניסו לחסום אותו ולמרות המכשולים הראה לאשכנזים העשירים מה זה, וחדר לגלי צה"ל", הוא אומר בטון סרקסטי שלא יותיר מקום לספק שהוא לא מתכוון לאף מילה.

- נשמע לי כמו אחלה פתיח לכתבה.

"ברור, ברור".

- וזה לא נכון, או שזה נכון אבל זאת לא הדרך שבה בא לך לתאר את עצמך?

"התשובה היא שהגעתי לגלי צה"ל אחרי שהלכתי לבחינות, הזמינו אותי לשלב הבא, עשיתי קד"צ ועברתי אותו. לא חשבתי אף פעם שמגיע לי יותר, וגם לא חשבתי שצריך לרחם עליי או לעזור לי. אם הייתי נעצר על הדברים האלה כנראה שהייתי היום בעסק של השיפוצים של אבא, אבל מכיוון שיש לי שתי ידיים שמאליות, היה ברור לי שאין לי טעם ללכת עכשיו לעסוק בריצוף. ואני מוכרח לומר לך שההורים שלי גידלו אותי בלי רגשי נחיתות, וסיפרו לי שאני נהדר, וסיפרו לי שאני יכול וצריך, ולשם הלכתי. במובנים מסוימים זאת גם הייתה הציפייה ממני, על זה גידלו אותי, ולא אמרו לי 'תשמע, אתה מזרחי אז לכן אתה צריך להילחם יותר'.

"עכשיו, זה לא שאני חושב שאין קיפוח במדינה הזאת ושלאנשים בפריפריה לא קשה יותר. אני יודע שהמזל הגדול שלי הוא שגדלתי בפריפריה שקרובה לתל-אביב. קח את המעמד הסוציו-אקונומי שלי ושים אותי בשלומי או באופקים, ואני לא בטוח שהייתי מגיע לכל המקומות האלה".

לא לעשות באסטה

המקום האחרון שאליו הגיע משולם, 39, בדיוק לפני 4 שנים, הוא כאמור רדיו תל-אביב, הפעם כמנכ"ל. הרדיו האזורי הוא לכאורה אחת הפינות היותר נדחות של התקשורת הישראלית; רחוק מאולפני הטלוויזיה הנוצצים ועתירי הרייטינג של זכייניות הטלוויזיה המסחרית ונטול ההילה העיתונאית של הפרינט. אבל אם כשתשאלו באחד המקומות הללו על המצב תקבלו תשובה שמורכבת מתלונות על מכשולים אובייקטיביים ורגולטוריים וצרות כלכליות, ברדיו האזורי התשובה תהיה דומה הרבה יותר ל"טוב תודה, איך אצלך?".

- רדיו תל-אביב הוא גוף רווחי?

"בהחלט. אני לא יודע לדבר בשם כל תחנות הרדיו האזוריות, אבל אם אני מסתכל סביבי אני חושב שמצבו של הרדיו האזורי הוא טוב. אני חושב שהוא מנוהל נכון, למרות שזה לא פשוט. אני הייתי המון שנים עורך, וכשהתיישבתי על הכיסא הזה לקח לי כמה חודשים להבין שעם כל הכבוד לאספירציות העריכתיות שלי, אני צריך להיות מנכ"ל, ולכן כל החלטה שמתקבלת כאן היא החלטה עסקית. רצוי שההחלטה העסקית תהיה כזאת שמשתלבת גם עם החלטה עריכתית שאתה שלם איתה".

- חלק מהרווחיות של הרדיו מתבססת על שיתופי-פעולה מסחריים ועל תוכן שיווקי. עד כמה אתה שלם עם זה?

"תוכן שיווקי הוא מונח שיש לו קונוטציה שלילית, והרשות השנייה עדיין לא מבינה אותו ולא מקבלת אותו. לכן, המעורבות של מפרסמים אצלנו ברדיו באה לידי ביטוי בחסויות או בתשדירים או בשעשועונים, שאלה פעילויות שמותרות לנו. אבל צריך לדעת לעשות את זה בצורה נעימה ומתוחכמת, שלא תגרום למאזין להרגיש שמישהו פה עושה ממנו באסטה".

- אבל היו לכם כמה הסתבכויות בעניינים הללו עם הרשות.

"לדעתי, אני הרדיו המואזן ביותר על-ידי הרשות השנייה. אני רדיו תל-אביב, יש משהו במבנה שלי, בלוגו שלי, בסוג הטאלנטים שעובדים כאן, שהוא סקסי, וכמו שאמר לי לפני לא הרבה יותר מדי זמן אדם בכיר מאוד ברשות השנייה, אני מצטט מילה במילה, 'תקשיב, זה אסי עזר, אתה רדיו תל-אביב, זה סמל, כמה עוקבים יש לו באינסטגרם? 350 אלף? תשלם', ולכן בכל מיני תחנות אחרות יכולים לקרות דברים אחרים, אבל אצלי ישימו לב".

כשמשולם מזכיר את אסי עזר הוא מתכוון למקרה שבו הטאלנט של התחנה השמיע בשידור חי בתוכנית שלו את השכנה שלו גונחת, פרשה שהסתיימה בסופו של דבר בקנס של 40 אלף שקל שהוטל על התחנה. אבל ברדיו תל-אביב קיבלו אזהרה מהרשות השנייה גם לגבי תוכנית הנדל"ן של ענבל אור, ובמקרה אחר הורתה הרשות להוריד מהאוויר תוכנית באותו נושא שהגיש היחצ"ן ברק רום. "התוכנית של ענבל אור היא לא הסתבכות", מגיב משולם, "הושקה תוכנית והרשות הודיעה לי 'אנחנו מאזינים לתוכנית הזו כדי לוודא שאין בה תוכן שיווקי'. אמרתי 'תפאדלו, תאזינו', ובמשך שנה וחצי ששודרה פה התוכנית לא קיבלתי הערה אחת.

"לגבי ברק רום, זאת הייתה תוכנית ששודרה פה בשמונה בערב למשך זמן מאוד קצר. צלצל אליי מנכ"ל הרשות השנייה דאז ואמר לי שהגיע לידיו מסמך שבו מישהו מציע למכור ראיון בתוכנית. זה הפתיע גם אותי, והתוכנית ירדה באותו יום מהאוויר".

- אז זה היה ללא ידיעתכם.

"במובהק. אגב, החוטם שלי מזהה דברים כאלה בתקשורת הישראלית, ואני חושב שאם יאפשרו לבוא ולומר 'חברים, המרואיין הבא הוא לקוח שלנו והוא מפרסם', זה יעשה את העבודה הרבה יותר טוב. מה שאני יודע על עיתונות אני יודע גם על פרסום - אור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר. אני חושב שבשעות מסוימות, בסוג של תוכניות מסוימות, כשאתה יוצא החוצה ויכול לומר למאזינים שלך בכנות מה אתה רוצה לעשות - זה יכול היה לפתור הרבה מאוד בעיות".

- שני מגישי תוכנית הבוקר של התחנה שפוטרו, הראל סלוצקי ועופר דומינגז, הגישו נגדכם תביעה מאוד עסיסית, ואחד הפרטים שעלו משם הוא שהם עסקו בעצמם בסגירת עסקאות מול המפרסמים. זה לא בעייתי?

"אם הם היו מגישים תוכנית תחקירים צרכנית או תוכנית אקטואליה ששר האוצר היה עולה בה כל בוקר, אז זאת הייתה בעיה אמיתית, אבל אם הטאלנטים עוסקים בלעשות מערכונים וחיקויים ודאחקות, ופעמיים בתוכנית נותנים פרס למאזין ועושים איזשהו שעשועון, אז שום דבר לא הוחבא, לא הסתרנו כלום".

- אבל לפי הטענות שלהם, שיתופי-הפעולה פגעו בחופש שלהם להתבטא. הם לא היו יכולים לצחוק על מפעל הפיס כי לתוכנית היה איתו שיתוף-פעולה מסחרי.

"אני עד היום לא התייחסתי לטענות האלה כי לא היה לי נעים, אבל זה קשקוש, וממילא גם אם זה היה נכון זה לא היה משנה, כי לא מדובר בוודוורד וברנסטין, אלא בסלוצקי ודומינגז. ואם אתה שואל אותי, אז בסופו של דבר נדמה לי שמה שגרם להם לקבל את ההחלטה הזאת (לא לצחוק על מפעל הפיס) זאת העובדה שהם פגשו פה פעמיים בשבוע את האישה המקסימה אראלה ממפעל הפיס, שאיתה הם עשו את הפינה הקבועה שלהם, ומערכת היחסים הבין-אישית שלהם גרמה לזה שלא יהיה להם נעים להעליב מישהי שהם פוגשים אחר כך במעלית. ככל שאני יודע, אראלה הייתה איתם בקשרים כל-כך טובים, שכשאנחנו הודענו להם על ביטול התוכנית היא אולי הטלפון השני שהם עשו".

- הם טענו שנמנע מהם גם לעסוק באופן סאטירי בג'ודי שלום-ניר-מוזס ובבעלה סילבן שלום, שהוא גם אחיו של צביקה שלום, אחד מבעלי התחנה.

"אני לא רוצה לפגוע בהם, אבל בכל התקופה שעבדתי איתם אני לא זוכר איזושהי עשייה סאטירית נשכנית שלהם. בתוך הומור הדאחקות, שאני מכבד אותו, אני לא זוכר שנאלצתי להתמודד או להעיר להם הערה אחת על גורמים כאלה ואחרים שקשורים לאחיו של הבעלים. אני עובד פה 4 שנים, ולא הייתה התערבות אחת מהמקום הזה.

"הטענות האלה היו טענות מקושקשות שנועדו בעצם להפעיל עלינו לחץ כדי שנצטרך לשלם להם כסף, ואין בינן לבין המציאות כלום ושום דבר. האנשים האלה הם אנשים טובים, שעבדו קשה ולקחו לא טוב את מה שקורה בשואו ביזנס, כי יש להם כנראה עור דק מדי. אני באמת מאחל להם הצלחה".

התביעה שהגישו השניים ובה דרישה לפיצוי בסך מיליון שקל נסגרה לפני כחודשיים בפשרה, מבלי שהטענות יתבררו בבית המשפט, שבה נקבע כי כל אחד מהם יפוצה ב-50 אלף שקל.

עו"ד ליאור קלוגמן מסר בשמם: "רדיו תל-אביב היה אחד הפרקים היפים בקריירה של סלוצקי ודומינגז. עצוב להם שמקום שהיה כבית עבורם הידרדר מאז שעזבו, הן בנתוני האזנה והן ביחסי העבודה בתוך התחנה. מי שלא רצה את הכישרון שלהם בתחנת רדיו אזורית צופה בהם בכל בוקר בתחנת טלוויזיה ארצית ומאזין להם ברשת ב'. סלוצקי ודומינגז מאחלים למנהלי התחנה שיצליחו".

האישה הטובה ג'ודי

בלי קשר לטענות של סלוצקי ודומינגז על קרבתו של משולם לג'ודי ניר מוזס שלום, ההיכרות שלו איתה היא זו שהובילה את משולם לתחנה הלפני אחרונה שלו בקריירה, כעורך מעריב. כשאני שואל אותו אם אפשר לומר שהוא מקורב אליה, הוא נותן קודם כל תשובה סרקסטית ("כל יום אנחנו נפגשים באאודי שחור ועוברת שם מעטפה חומה"), אחר כך מעדיף, ולא בפעם הראשונה בראיון, למסור תשובה לא לציטוט, ובסוף מוכן רק שייכתב כי "המציאות התקשורתית הפגישה אותי לא פעם ולא פעמיים עם ג'ודי ניר מוזס שלום, ותמיד אהבתי לפגוש אותה".

כך או כך, את סיפור התגלגלותו לתפקיד עורך מעריב בתקופה שבה הבעלות הייתה בידיו של זקי רכיב, שרכש את השליטה בעיתון מעופר נמרודי ומכר אותה לנוחי דנקנר, הוא כבר פרס בעבר בראיון למוסף "פירמה" של גלובס. הוא הכיר את מוזס שלום כשזו כתבה טור בוואלה; היא זאת שחיברה בינו לבין רכיב, הרעיון היה לנסות להעביר את מעריב למודל של עיתון בטאבלט, אבל האוויר נגמר לבעל השליטה מהר מאוד, וכמעט במקביל לכך גם הקדנציה של משולם. ואף שגם כאן - כמעט כמו בכל נושא שעולה על הפרק - חשוב לו להדגיש שהכול נגמר ברוח טובה, לפחות את החודשיים האחרונים, שבהם בין היתר בוצעו מינויים מעל לראשו דרך מי שהפך בהמשך למחליפו, ניר חפץ, הוא כנראה לא יזכור לטובה.

- עזבת את מעריב כחודשיים אחרי שדנקנר רכש אותו. מה דעתך על מה שקרה שם בהמשך?

משולם שותק ארוכות. "יכול להיות שהיה לי יותר קל לענות לך אם נוחי דנקנר לא היה נמצא במצב שבו הוא נמצא היום. אני מרגיש שעכשיו, בסיטואציה שבה הוא נמצא, זה קצת להיות חזק על חלשים. שמע, לא פשוט להיות מו"ל ולהיות אחראי על אותם גופים גדולים במשק, ולהצטרך לסקר מחאה חברתית, ויכול מאוד להיות שזה גם לא היה צריך לקרות".

- בתקופתך הקצרה תחתיו הופעלו עליך לחצים?

"אני אגיד לך ככה: עד לאותו יום בסוף אוגוסט 2011 (שבו עזב את העיתון), וזה כבר היה עמוק לתוך המחאה החברתית, אני מאוד מאוד שלם עם ההחלטות העיתונאיות שקיבלתי".

- המקרה של מעריב הוא סיפור פרטי, אבל היום הרבה אנשים בתחום מרגישים שהתקשורת כולה נמצאת תחת מתקפה, שבראשה עומד ראש הממשלה ושר התקשורת.

"אני באופן אישי פחות נבהל. אני פחות נבהל מאמירות או מתחושות שיש כאן לחלק מאוד מסוים בתקשורת הישראלית שמשוכנע שאנחנו כבר מדינה פאשיסטית, ומשוכנע שמחר כולנו כבר נלך במדים חומים ברחוב. אני יותר מ-20 שנה בתחום ושמעתי הרבה מאוד קשקושים כאלה, ראיתי הרבה מאוד ניסיונות ללחצים. מנסים ללחוץ עליכם? תעבדו. לא מצליח לכם? תתפטרו ברעש. בכלל, באופן עקרוני יש לי נטייה, ואולי בגלל שאני בא מבית כזה (משולם היה בצעירותו דובר נוער הליכוד), שאני לא נבהל מליכודניקים".

- אבל הטענה היא לא "איזה פחד, נתניהו הוא מהליכוד", אלא נוגעת למהלכים ספציפיים שהוא עושה כמו הניסיון לעכב את עלייתו של תאגיד השידור או התבטאויות נגד ערוצים ועיתונאים.

"תשמע, יש לנו נטייה לשמוע את לשכת ראש הממשלה עם איזשהו מגבר ולהתייחס לתהליכים שבחלקם הם תהליכים מאוד לגיטימיים, כאל תהליכים הרי גורל וסופניים שימיטו פה חורבן על התקשורת הישראלית ועל הדמוקרטיה ועל חופש הביטוי. אני בהחלט חושב שאפשר היה להתנסח אחרת ושכל מיני אמירות אפרופו התאגיד לא היו צריכות להיאמר. אבל בסופו של דבר, אחרי 40 שנות שלטון (של הליכוד) יכול להיות שהתקשורת הישראלית יכולה להיות יותר מגוונת. המיינסטרים הישראלי, הרוב במדינה הזאת, עדיין לא מספיק מיוצג בתקשורת הישראלית.

"אתה יודע איפה הוא מיוצג? ברדיו האזורי. אתה יודע למה יש ברדיו האזורי גם יותר ימין וגם מוזיקה ים-תיכונית? כי הרדיו האזורי בנוי על זה שהוא מפרנס את עצמו. זה לא כי קברניטיו התכנסו באיזה חדר ואמרו 'אנחנו נעביר את ההגמוניה שלנו לליכוד ואנחנו נשדר אייל גולן', אלא כי הם מבינים שזה הרוב במדינה הזאת. זאת החלטה עסקית, זה מה שמדהים. עכשיו, זה לא 'לתת לעם מה שהוא רוצה'. זה לא לספק את יצריו, זה לשקף אותו, וזה בסדר".

- העמדות הפוליטיות שלך היום הן כאלה שקרובות לעמדות של הליכוד?

"תראה, זה עניין אינטימי. אני חושב שהתפיסה השטחית הזאת שעמדה, בטח של עיתונאי, מתמצה בפתק בקלפי, היא לא נכונה. זה רידוד של השיח לאתה לנו או לצרינו".

- אבל מי שמתייחס לתקשורת בדיוק לפי העיקרון הזה הוא ראש הממשלה.

"לצערי הרב, חלק ממי שמרדד את השיח הזה גם יושב סביב שולחן הממשלה. אני חושב שחלק מהנושאים והתהליכים שעליהם מדברת מירי רגב למשל הם נושאים נכונים. יש קהל מאוד גדול במדינה הזאת שמרגיש שהוא לא בא לידי ביטוי, ויכול להיות שיש בלשכת ראש הממשלה מי שזיהה את העצב החשוף הזה והוא משחק על העניין. אני כן חושב שהדרך שבה זה מובא היא קצת בעייתית. בכלל, אנחנו הופכים להיות מדינת טוקבק ופוסט (בפייסבוק), וזה קצת מצער אותי. גם הייתי שותף, לצערי, לחטא הזה (צוחק)".

- אתה מתכוון כעורך וואלה.

"בוודאי. אני חושב שבדיעבד הייתי הרבה פחות שוכב על הגדר בשביל הטוקבקים הכל-כך קדושים האלה שב-2004-2005 נראו לי כמו הבשורה הכי גדולה שיכולה להיות לחופש הביטוי".

- לוואלה הגעת מגל"צ, וכמו בוגרים אחרים של התחנה אתה בוודאי חייב לה הרבה מהקריירה שלך. יש היום עדיין הצדקה לקיומה של תחנה כזאת?

"אני אומר לך את האמת, קשה לי לענות על השאלה הזאת בגלל הלחץ של הבטן שלי על הראש. הראש שלי יודע מה צריך לעשות, הבטן שלי לא מסוגלת. אני חושב שאם יוסדר פה שידור ציבורי ראוי, צריך למצוא את הדרך לשלב את הדבר הזה אחד בתוך השני. מתבקש לעשות כאן משהו כי זה כבר לא הגיוני, וזה גם יותר נכון לדמוקרטיה הישראלית. אבל באמת אני חייב כל-כך הרבה למקום הזה שזה קצת כמו לבגוד בבית אבא".

משולם בעצמו, סליחה על הקישור המאולץ, עומד להפוך לאב בקרוב ("זה יהיה מגניב"), לצד בת זוגו, עיתונאית חדשות 2 דוריה למפל, שאותה הכיר בוואלה. האם הוא מביט כבר על התפקיד הבא בקריירה התקשורתית שלו? לדבריו, הוא שקוע כולו במקום עבודתו הנוכחי. "אני אוהב את המקום הזה מאוד, ואני חושב שהתחולל בו ומתחולל בו שינוי גדול. אני מאוד אוהב את הרעיון הזה של לקחת מדיום שהומצא במאה ה-19 ולהתאים אותו למדיה החדשה. הייתי ילד רדיו כזה, ויש לא מעט מקרים שאני כאילו עומד מהצד ומסתכל, ואני עדיין צריך לצבוט את עצמי, להאמין שזה באמת קורה לי".

לדרבי חוקים משלו

אחת הטאלנטיות הבולטות ברדיו תל-אביב היא אופירה אסייג, שמגישה בכל ערב את "תוכנית הספורט של ישראל". אסייג, האישיות הבולטת באתר הספורט ONE, שבבעלותו גם ערוץ ספורט, תמיד הייתה דמות מעוררת מחלוקת, אך לאחרונה הגיעה הסערה סביב התוכנית לשיא, לאחר שקמפיין חריף שנוהל בה נגד העלאת ערוצי ספורט חדשים של צ'רלטון, הגיע לתביעת דיבה שהוגשה נגד התחנה, והביא גם את הרשות השנייה להתערב בסוגיה.

משולם מגבה את אסייג וקורא לקמפיין שהיא מובילה "מהלך חברתי משפיע ומעניין שיצר שינוי", וטוען שהיא אינה מצויה בניגוד עניינים מכיוון ש-ONE כלל לא התמודד על זכויות השידור של ליגת העל ושל הליגה האנגלית (שנמצאות במוקד המחלוקת לגבי הערוצים החדשים שבצ'רלטון מעוניינים להעלות).

אולם ברשות השנייה התרשמו פחות מהטיעונים הללו והורו לאסייג, ולשני המגישים עמה, אייל ברקוביץ' ואיציק זוהר, להימנע מלעסוק בנושא, או, לפי פרשנותו של משולם להוראה, רק הגבילה את עיסוקם בו. הקרב הזה, שמערב גורמים עוצמתיים בהרבה ממשולם ומבעלי הרדיו, כמו נוני מוזס, מו"ל ידיעות אחרונות ובעל השליטה ב-ONE, ואלי עזור, בעל השליטה בצ'רלטון, ברדיו ללא הפסקה ובמעריב - צפוי להמשיך גם בתקופה הקרובה.

"עלייה של יותר מ-100% בהכנסות"

אחד התהליכים הבולטים שהוביל משולם ברדיו הוא ההיפרדות משפ"א, שירות הפרסום האזורי שמשווק את זמני הפרסום בכלל תחנות הרדיו האזורי, ככוח ארצי שעוזר להן להתמודד מול קול ישראל וגל"צ. "מה שקרה פה בשנים האחרונות זה שהרדיו הזה הפך להיות יותר ויותר ייחודי", הוא מסביר. "הדברים שאנחנו עושים דרשו סוג מכירה אחר, ונוצר מצב שאנחנו הבנו שעדיף לנו לספר את הסיפור שלנו על עצמנו בעצמנו. זאת הייתה דילמה מאוד גדולה, גם מצדנו, וגם מצדם וגם מצד בעלי הבית שלי, רדיו דרום ורדיו חיפה, שם ממשיכים לעבוד איתם (הבעלות על רדיו תל-אביב מתחלקת בין דני נישליס, בעלי רדיו חיפה, לצביקה שלום ויוסי סבן, בעלי רדיו דרום).

לדברי משולם, המהלך שהחל בינואר 2016 ("חשוב להדגיש שלא הייתי יכול לעשות את זה בלי סמנכ"לית השיווק, אודליה ספרן"), מצטייר נכון לעכשיו כהצלחה גדולה. "אני חושש שזה יישמע לא אמין, אבל מאז המהלך אני רואה עלייה של יותר מ-100% בהכנסות שמגיעות אליי דרך משרדי הפרסום (לכל תחנות הרדיו האזורי יש גם הכנסות מפרסום שמגיעות ישירות מבתי העסק ולא עוברות דרך משרדי הפרסום)".

- היה כעס מצדם? כי כשאתם עוזבים זה מחליש את שפ"א ובעצם את כל התחנות האחרות שנשארות שם.

"אני יכול לומר לך שכשאנחנו פוגשים את אנשי שפ"א אנחנו עדיין מתנשקים. האם איפשהו בפנים מישהו כעס עלינו? יכול להיות, אני לא יודע, אבל מערכת היחסים היא כזו שזה ביזנס בסופו של דבר".

מהלך נוסף שהוביל משולם הוא הבאת טאלנטים לתחנה. "הפתרון ברדיו של היום הוא ללכת על אנשים שמצד אחד יש להם מה לומר, מצד שני הם מוכרים, מצד שלישי הפרצוף שלהם יהיה מזוהה איתי כשאני אקח אותם לרשתות חברתיות ולאתר שלי, ויש להם כוח לייצר האזנות חוזרות.

"נכון להיום, הדברים שאנחנו עושים בAOD- - אודיו און דימנד (כלומר, האזנה שלא במסגרת השידור החי ברדיו) מבחינת ממוצעי ההאזנה הם מדהימים גם ביחס למקומות הרבה יותר גדולים מרדיו תל-אביב. אז לא במקרה אנחנו עובדים עם אנשים כמו חנוך דאום (שמגיש את תוכנית הבוקר בשבע), הוא חיית פייסבוק מטורפת, עם כמעט 400 אלף איש שעוקבים אחריו. אותו הדבר עם שרון טייכר וערן זרחוביץ': ההחלטה להחזיר אותם נבעה מזה שאנחנו יודעים אילו נתונים מדהימים הם עושים באון דימנד שנים אחרי שהתוכנית ירדה".

- וזה העתיד של רדיו בעידן שבו יהיה רכב אוטונומי והנהג כבר לא מוגבל להשתמש רק בחוש השמיעה?

"סוד הקסם של הרדיו הוא שאתה יכול לשמוע אותו במקביל למשהו אחר שאתה עושה, זה לא חייב להיות נהיגה, ותמיד יהיה פורמט של שמיעה בלבד, אולי לא ב-FM. אבל המטרה שלי כבר היום היא שתמצא אותי איפה שאתה רוצה, לא חשוב מה דרך ההפצה. נגמר העידן הזה שבו אני אומר 'רגע, זה שייך לי, תשלמו לי או שאני לא נותן'. קח, תפיץ, תעשה עם זה מה שאתה רוצה".