לא גישור ולא חובה

בשבוע הבא תסתיים פגרת בית המשפט, ושנת משפט חדשה תחל עם שינויים עצומים עבור ציבור המתגרשים. החוק החדש, בשמו המלא "חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה)", משנה את חוקי הגירושים בישראל לא רק מבחינה פרוצדורלית אלא גם באופן מהותי. 

החוק משווק לציבור תחת השם המטעה "חוק גישור חובה", בניסיון לשכנע כי מדובר בהסדר שמעניק שירותי חינם למתגרשים פוטנציאליים, באופן שיחסוך להם תשלום לשירותי עורך דין ולהליך משפטי.

בפועל, במסגרת החוק החדש המדינה אינה מספקת שירותי גישור שמייתרים ליווי משפטי, חלק ה"חובה" בתהליך אינו עוסק כלל בגישור, והסכנות החבויות בתהליך החדש - הן עבור התובע והן עבור הנתבע - הן עצומות. 

החוק יוצאת מנקודת הנחה מתנשאת ופטרנליסטית, לפיה הציבור לא יודע שקיימת אפשרות לנהל את הליך הגירושים באופן הוגן ובהסכמה, ולכן המחוקק יחליט על אופן ניהול ההליך עבורו בשני אמצעים: מצד אחד החוק מונע ממנו לפנות לבית המשפט כדי לקבל סיוע משפטי במשך חודשים ארוכים, ובה-בעת הוא מחייב אותו להתייצב למפגש משותף עם הצד השני לסכסוך אצל עובדת סוציאלית בתוך ימים ספורים ממועד פרוץ המשבר. מפגש זה אינו מפגש גישור, שכן לעובדת הסוציאלית אין הכשרה לנושא, והוא מיועד ליידע את הצדדים על האפשרות ליישב את הסכסוך ביניהם בהליך של גישור.

עורכי דין רבים יצאו פומבית כנגד החוק, ותגובת הנגד הילדותית האופיינית היא שעורכי הדין חוששים מפגיעה בפרנסתם, כי מעכשיו זוגות יתגרשו בהבנה ובשיתוף-פעולה. האמת היא שלא רק שאין בידי החוק כדי לייתר את מעורבות עורכי הדין, אלא שזוגות שאינם מתאימים להליך גישור יצטרכו לשכור שירותים משפטיים מוגברים, גם להליך שכופה עליהם המדינה וגם להליך המשפטי הרגיל שיתקיים מספר חודשים מאוחר יותר. 

כדי שזוג יוכל להתגרש בהליך גישור ללא כל מעורבות של בית המשפט, הוא צריך לעמוד ברשימה ארוכה של תנאים, שאינם מתקיימים עבור זוגות רבים: ראשית יש צורך באמון רב בין בני הזוג. אם אחד הצדדים חושש שהצד השני ימשוך כספים מתוך החשבונות המשותפים, יעלים רכוש וכדומה, הוא חייב להטיל צווי עיקול שיקפיאו את המצב הקיים באמצעות בית המשפט.

בנוסף יש צורך בעצמאות כלכלית של שני בני הזוג, כדי שהאחד לא יוכל להפעיל ללץ כלכלי בלתי הוגן על השני - אחרת יש צורך בסעדים כלכליים מבית המשפט, כמו קביעת מזונות. כמו כן, נדרש שלשני בני הזוג יהיה מידע חופשי אודות הזכויות הכלכליות שכל אחד מחזיק בבעלותו - אחרת יש צורך בצווים לגילוי מידע ומסמכים מבית המשפט.

לפני חקיקת החוק החדש, אם אדם המעוניין להיפרד מבן זוגו היה סבור כי הם אינם עומדים בתנאים אלה, ואין לו אמון מלא בבן זוגו, הוא לא יכול היה לומר לבן הזוג: "בוא פשוט נתגרש בהסכמה" - אך למרבה הצער הוא לא יכול לעשות כן גם לאחריו.

החוק החדש לא פתר אף אחת מהבעיות המהותיות המונעות את הגירושים בהסכמה, בראשן מירוץ הסמכויות בין בית הדין הרבני לבית המשפט לענייני משפחה, ולכן הוא לא חלק מהפתרון - אלא הוא חלק מהבעיה. צריך להבין שהחוק כולל מכשולים עצומים עבור שני הצדדים. 

ניקח למשל את פגישת הטיפול הראשונה אצל העובדת הסוציאלית, שהיא למעשה הפגישה היחידה שבני הזוג מחויבים להתייצב אליה לבדם, ללא כל ליווי. אם התובע לא פנה ליעוץ אצל עורך דין לפני הפגישה, לא בטוח שהוא עצמו יודע מהן בדיוק גדרי המחלוקת: האם הוא ירצה לעתור למשמורת משותפת או יחידנית, האם יש צורך במזונות, ואם כן באיזה סדר גודל וכיוצ"ב. ללא ייעוץ משפטי התובע לא מבין את ההשלכות של האפשרויות העומדות לפניו - כיצד אם כן יציג התובע את מבוקשו לעובדת הסוציאלית ולצד השני? 

יתר על כן, התובע עלול לתת בפגישה פרטים שיזיקו לו בהמשך הדרך. תוכן הפגישה אמנם חסוי כלפי בית המשפט, אך הצד השני נוכח, שומע כל מילה ויוכל לעשות שימוש במידע בהמשך הדרך. 

אם מצבו של התובע בשלב ראשוני זה הוא בעייתי, בוודאי שמצבו של הנתבע הוא אומלל. בהליכים אזרחיים צדדים מופנים להליך גישור לאחר שהתובע כבר הגיש את כתב התביעה, ובדיני משפחה התובע גם מחויב לצרף לתביעה את כל המסמכים שיש בידיו, כדי לאפשר מאבק "הוגן" בקלפים פתוחים. כעת הנתבע מופנה להליך בעיניים מכוסות: הוא לא יודע מה הצד השני תובע ולא יודע אלה ראיות הוא מחזיק בידיו, ואף על-פי כן הוא נדרש להתייצב מולו באופן אישי ביחידת הסיוע, ללא כל הגנה וייעוץ. 

לאחר הפגישה הראשונה אצל העובדת הסוציאלית, הצדדים יכולים לעבור להליך גישור משפטי (בליווי עורכי דין בתשלום), אך הגישור אינו חובה, והצדדים יכולים לבחור לעבור למסלול המשפטי הרגיל של הגשת תביעות. גם כאן מתחבא מכשול חמור: בניגוד לכל כללי החיסיון ובניגוד לנוהלים שהיו עד היום, על-פי החוק החדש יחידת הסיוע תדווח לבית המשפט מי מהצדדים הוא שסירב להמשיך את ההליך לכיוון פגישות גישור, ובכך לכאורה תשחיר את פניו עוד בטרם הספיק להגיש מילה אחת לבית המשפט. 

התוצאה של כל האמור לעיל היא שזוגות שלא היו מגיעים לגירושים בהסכמה גם לפני חקיקת החוק, לא יוכלו לוותר על ליווי של ייעוץ משפטי ושל בית המשפט גם כיום. הבעיה היא שהם ידרשו כיום לתקופת צינון והמתנה ארוכה לפני שיוכלו לקבל עזרה מבית המשפט, ותקופת עיכוב זאת עלולה לשנות את כל מאזן הכוחות בין הצדדים. על כך בהרחבה, בכתבת המשך "החוק החדש לשירות הבריונים". 

■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", בעלת אתר www.divorceinfo.co.il