הפיצוץ שחשף את המצוקה

תעשיית החלל הישראלית היא מעצמה עולמית? הישרדותה בספק

דוד פולק/ צילום: חלל תקשורת
דוד פולק/ צילום: חלל תקשורת

הפיצוץ מיום ה' בצהריים בכן השיגור שעליו הותקנה הרקטה שהייתה אמורה לשאת את לוויין התקשורת עמוס 6 לחלל הסב את תשומת הלב הציבורית בישראל למצב של תעשיית החלל המקומית: לאחר שבמשך שנים, ראשי תעשיית החלל בארץ מנסים לשווק אותה כמעצמה עולמית - ניכר שהישרדותה של ישראל בחלל עוד רחוקה מלהיות דבר שהוא מובן מאליו.

החל בימים הקרובים, עשרות מהנדסים וטכנאים בעלי מומחיות בתחום לווייני התקשורת שמועסקים במפעל החלל והטילים של התעשייה האווירית (התע"א) ביהוד עתידים להיות משובצים בתפקידים חדשים. אמנם מדובר בתפקידים הקשורים למיזמי פיתוח וייצור של לוויינים, אך לא לווייני תקשורת, שנחשבים גדולים ויקרים במיוחד. הסיבה לכך לא קשורה לפיצוץ הטראומטי ביום ה' בקייפ קנוורל שבפלורידה, שהעלה את הלוויין הגדול והמתקדם ביותר שיוצר בתע"א באש:

גם אם ניסוי המנועים השגרתי ברקטת הפלקון 9 שהייתה אמורה לשאת את הלוויין לחלל היה עובר בהצלחה, והלוויין היה משוגר לחלל בשלום על פי תוכנית השיגור שנקבעה לו, התעשייה האווירית הייתה מוצאת עצמה היום עם שולחנות עבודה ריקים בכל הקשור ללווייני תקשורת.

ההבדל הוא שהיום, עובדי התעשייה האווירית הגיעו לעבודה גם עם פנים נפולות. בכלל, אלה ימים רגישים בתע"א, שאך באחרונה ראשיה חתמו על הסכם הבראה מורכב, שכולל פרישה של כ-1,000 עובדים בגלל ירידות חדות בנפח העבודה בחטיבות האזרחיות שלה. המשבר בתעשיית לווייני התקשורת לא מוסיף לה בריאות.

 

בכירים בתעשיית החלל הלינו באחרונה שבמצב השוק הקיים, לתעשיית לווייני התקשורת בישראל אין זכות קיום, ואין כושר תחרות אמיתי עם חברות ענק שפועלת בעולם בתחום זה - וממילא אין רבות כאלה: חברה כמו התעשייה האווירית, שמשחררת לחלל לוויין תקשורת מדי 4 שנים בממוצע, לא יכולה להעמיד תחרות אמיתית עם חברות שיודעות לספק לשוק כמה לוויינים כאלה, גדולים יותר וגדולים פחות, מדי שנה. תע"א לא יכולה להתחרות בהן בזמני הפיתוח והייצור, וגם לא במחיר. לא בכדי טענו בכירים בחלל תקשורת כי הלוויינים של תע"א יקרים מלוויינים אחרים שנמכרים בעולם.

ספק נוסף שמעיב על פעילותה של התע"א בתחום לווייני התקשורת הוא האפשרות שחלל תקשורת תימכר בסופו של דבר לחברה הסינית XINWEI: במצב כזה החברה הסינית לא מחויבת בשום תרחיש ובשום אופן - בטח לא מטעמי ציונות - לרכישת הלוויינים שלה מישראל.

"עם רגל וחצי בקבר"

שוק לווייני התקשורת הישראלי לא מתרומם כבר שנים, לא בקצב שמומחים בתחום חושבים שהוא צריך להתרומם כדי שישראל תצדיק באמת את הסופרלטיבים שמשמיעים חלק מבכירי התעשייה על היותה מעצמת חלל. "כל לווייני התקשורת שהוזמנו מהתעשייה האווירית, הוזמנו מחלל תקשורת ואנחנו לא חברה מספיק גדולה בשביל להחזיק תעשייה כזאת במדינה", אמר היום (א') בגילוי לב מנכ"ל חלל תקשורת, דוד פולק, בשיחה עם "גלובס".

"בראש ובראשונה המחויבות של חלל תקשורת היא למחזיקי האג"ח שלה, למשקיעים וללקוחות. אני שומע בשנים האחרונות הרבה מאוד התהדרויות מצד סוכנות החלל הישראלית ומשרד המדע על כך שהם מגדירים את ישראל כמעצמה עולמית בתחום החלל, וזה לא נכון. זה מזכיר לי איך אנחנו נראים לפני מוקדמות המונדיאל ואיך אנחנו נראים אחרי המשחקים האלה. צריך שיהיו פרופורציות".

תעשיית לווייני התקשורת הישראלית, כך ניכר משיחות שקיים "גלובס" בסוף השבוע עם בכירים ומומחים בתעשיית החלל, שרויה על ערש דווי, או "עם רגל וחצי בקבר", כפי הגדיר בשיחה עגומה במיוחד בעל תפקיד מרכזי בתחום. היא על סף סגירה. אם לא יקרה נס, ותגיע הזמנה של לוויין תקשורת חדש לתעשייה האווירית, מומחים יופנו למיזמים אחרים, ישקעו במיזמים הקשורים ללווייני ביון או במיזמי חלל אחרים ואם מישהו במדינה ירצה בעוד כשנתיים לוויין תקשורת חדש - לא בטוח שיש מישהו שיידע להעמיד לו אחד כזה. בתרחיש כזה, אפשר יהיה לחלום על אספקה של לוויין תקשורת בתוך תקופה של 3 שנים שגם כיום - נראות נצח בענף.

שר המדע והחלל, אופיר אקוניס (הליכוד), כינס היום בצהריים בתל אביב את ראשי סוכנות החלל הישראלית והחברות הביטחוניות שמעורבות בתחום החלל, בהם אלביט מערכות והתעשייה האווירית, כמו גם נציגי משרדי התקשורת והביטחון לישיבה שהוגדרה "ישיבת חירום". זאת, כשברקע הטראומה מפיצוץ הלוויין עמוס 6. "את הישיבה הזאת היו אמורים לעשות כבר לפני 15 שנה", הטיח בכיר בתעשיית החלל. "אבל אפשר לקוות שעל רקע הטראומה הזאת, שכולנו מתקשים להתאושש ממנה, תצמח כאן תקווה והמדינה תביע נכונות לקחת את המושכות לידיים ובעיקר להחליט שהמקום של ישראל בחלל חשוב לה".

לדעת בכירים בתעשייה, הכרה בכך שישראל צריכה להיות בחלל, גם בתחום הביון וגם בתחום התקשורת, כרוכה בהשקעות סדורות, ודאיות, קבועות ובהיקף של כמה עשרות מיליוני דולרים בשנה באופן שיאפשר החזקה ושמירה של יכולות בתחום, מחקר ופיתוח ושיפור כושר התחרות מול חברות ענק בעולם. האפשרות השנייה היא להמשיך ולצלוע בכוחות אחרונים, ובסוף לגווע.