מלכודת הדבש של הקבלנים הורגת עשרות עובדי בניין

לפני פחות משנתיים קרס מנוף של דניה סיבוס בעת הקמת הגשרים במחלף מוצא. רק שאז, עובד אחד נפצע קל ויכולנו להמשיך הלאה. ברוב רובם של המקרים, התברר גם שמדובר במוות או בפציעה של עובד זר, אנונימי, בלי משפחה שתזעק אחריו ולא תניח לסיפור לגווע.

בהיעדר זעקה מהאנשים הקטנים והחלשים בשטח (גם החניון יישכח במהרה), אין ברירה אלא לתבוע מיד את התערבות הרגולטור. מערכת שסולחת בקלות כל כך לדניה סיבוס על נפילה של מנוף ועל נפילה של אריחים פה ושם (לפני כעשור נפצע ילד בהוד השרון, לאחר שאריח מבניין שבנתה דניה סיבוס נפל על ראשו), לא יכולה לומר שידיה לא שפכו את הדם.

רווח שהוא פרומיל מהמחזור

במחצית הראשונה של השנה הציגה דניה סיבוס, זרוע הביצוע של קבוצת אפריקה ישראל, הכנסות מקבלנות בנייה עבור גורמים חיצוניים בלבד בסכום עצום של 1.3 מיליארד שקל. מי שנכנס לעיר תל-אביב, למשל, רואה מיד שמדובר באחת מאריות הנדל"ן: המנופים של דניה סיבוס מקימים היום את תחנות הרכבת הקלה, את פרויקט גינדי תל-אביב (השוק הסיטונאי) ועוד.

ויחד עם זאת, הרווח מקבלנות בנייה שהציגה דניה סיבוס במחצית הראשונה עמד על 1.6 מיליון שקל בלבד. פרומיל מהמחזור. זה עדיין טוב יותר מההפסד שהיא הציגה מקבלנות בנייה במחצית הראשונה של 2015, שעמד על חצי מיליון שקל (על מחזור של 950 מיליון שקל).

זוהי תמונת המצב של ענף הקבלנות בישראל. לדניה סיבוס, למשל, יש יותר מ-1,000 עובדים. יש לה ציוד כבד שעולה מאות מליונים. ההוצאות השוטפות של החברה גבוהות כל כך, שהצורך הקיומי של מנהליה הוא קודם כל להתגלגל. לזכות בכל מכרז, גם כשהאקסל מראה מראש שולי רווח חד-ספרתיים. במקרה הטוב היא תסיים פרויקט עם רווח של 4%-5%, במקרה הרע היא תציג הפסד מינימלי (אבל לפחות תצליח לתמוך בתקורות הגבוהות ובמשכורות לעובדים). במקרה רע מאוד יתברר שחיסכון פה ושם, ואולי הצורך לג'נגל בין כל כך הרבה פרויקטים, הפיל חניון בתל-אביב וקבר תחתיו כמה עובדים.

צריך לזכור שחלופה נוספת, רווח צפוי של 5% שיהפוך בגלל כמה בלת"מים להפסד של 5%, כבר איננה אופציה לחברה כמו דניה סיבוס. בשנת 2008 זה קרה לה, כשהחברה הפסידה 165 מיליון שקל בפרויקט שהכניס לה כמעט 2 מיליארד שקל (כביש 431). אבל אז היה לה את בעל השליטה לב לבייב - רגע לפני שאפריקה ישראל כולה תיכנס לסחרור - שכיסה את ההפסדים והשלים לה את ההון העצמי. לבייב מודל 2016 כבר אינו פראייר.

זוהי מלכודת דבש קלאסית של הקבלנים בישראל. גם שולי רווח נמוכים כל כך עשויים להיראות להם מפתים מאוד במחזורים גדולים כל-כך. כל פרומיל רווח, הוא מיליונים בשורה התחתונה שיאפשרו להם לחייך במרצדס כל הדרך אל הבנק. רק שבפועל, קשה למצוא "אריות זקנים" בענף. שמות מפוארים מהעבר הרחוק והקרוב כמו דרוקר, פריצקר, רובננקו, רמט, בן יקר גת, ליבר ועוד ועוד נאלצו עם השנים להרים ידיים.

רק לאחרונה נמכרה חברת א. דורי הוותיקה בנזיד עדשים לעמוס לוזון, לאחר שגילתה "סטייה מהותית באומדן העלויות", שהוביל להפסד של מאות מיליונים. די בבלת"מ אחד משמעותי - קפיצה במחירי האנרגיה, סגר על השטחים שמשאיר את העובדים בבית, עלייה במחירי החול והמלט ועוד - כדי שחברה תיפרד מאיתנו.

רווחיות נמוכה מובילה בהכרח לקיצוץ בהוצאות

אבל האסון היום בתל-אביב מוכרח להוות תזכורת חשובה לכך שלא מדובר בכסף. אף אחד לא רצה חלילה לפגוע בחיי אדם, אבל רווחיות נמוכה מובילה בהכרח לקיצוץ בהוצאות, להפחתה של חומרים או של כוח אדם (עובדים זוטרים או מנהלים מפקחים), ומשם הדרך מאוד קצרה לנפילת מרפסות, לנפילה של חניון, או "סתם" לנפילה של עובד שאף אחד לא דאג שיהיה מוגן כנדרש.

האסון בתל-אביב הוא בסך-הכול עוד חוליה בשרשרת מחדלים ארוכה, ועוד קודם לנפילת החניון ספרנו אתמול 28 הרוגים מתחילת שנה, ועוד 154 פצועים בינוני או קשה באתרי בנייה. מלכודת הדבש הקבלנים קוברת פיננסית את הקבלנים, אבל קודם לכן היא קוברת כפשוטו עשרות עובדי בניין.