כשל רב-מערכתי

השבוע נחשפה ההפקרות המתמשכת והמודעת בבנייה, אחרי חודשים ושנים של עשרות פועלי בניין שנופלים אל מותם - בלי שאף אחד נתן את הדין, אפילו כתבי אישום לא הוגשו - אתמול נפל הבניין עליהם.

לפני שבוע הייתה זו מערכת החינוך שהוצאותיה הולכות ומתעצמות - אבל רמת הלימודים ואיכות ההוראה מידרדרות. שבוע לפני כן - היה שבוע המזון עתיר הזיהומים שמיוצר, נמכר ונאכל כאן. האוויר המים והקרקע מזדהמים יותר ויותר, מחקרים ועובדות בדוקות על פגיעות ממשיות בבריאות תושבים - נמרחים באדישות ממלכתית. תאונות הדרכים בעלייה, פרויקטים לאומיים הם מקור התעשרות מבלי שהם מתממשים, ואם כן, הרי הזמן שולש, והמחיר הוכפל.

מערכות הבריאות הציבוריות הולכות וכושלות, כולל מעשים פלילים. הקשישה במסדרון מתה פעם ועוד פעם ושוב תדעך אל מותה בחורף המתקרב. המשטרה לא מממשת את מטרת קיומה, יותר ויותר אזרחים נפגעים אפילו לא מערבים אותה. הפרקליטות, שהחשדנות כלפיה הולכת וגוברת, בוחרת מסיבות בלתי ברורות האם, מתי, והאמנם לקדם חקירות, לקבור או לאפסן אותן למטרות עתידיות. בתי המשפט מושכים דיונים והחלטות משך שנים רבות תוך פגיעה אנושה בצדקת המערכת. רשות המקרקעין ואגפי התכנון כשלו שנים ארוכות ויצרו מחסור שהביא את קטסטרופת הנדל"ן הגדולה. משרד הפנים והמערכת המוניציפאלית הכפופה לו מייצרים כאן בזבוז, שירות כושל, מעשים וחשדות לפלילים בקצב מהיר מדי.

הביטוח הלאומי - רק תחשבו על קשיש מרוסיה וזקנה מאתיופיה שמנסים לברר שם משהו. החקלאות קורסת, מערכת אספקת המים ממשיכה להתלונן כבר שנים ולא ברור מי למה ואיך היא מנוהלת. התיירות בביזיון מתמשך ורב-שנתי (טבריה? נצרת? ישו הלך על הירדן? ים המלח - המזור הכמעט יחיד לחולי פסוריאזיס המהווים 2% מתושבי העולם - גווע). תקציב המדינה הוא מעשה קסם של כיפוף כפיות ומריחת מספרים. מערכת הבטחון מתנפחת ובשקט בשקט יש מעזים לומר לה: אבל לא הכ רעת מלחמות כבר עשרות שנים.

כל מה שהממשלה נוגעת בו, קורס

הרשימה נמשכת מתארכת ומפחידה. כל מה שממשלה אחראית לו מידרדר לקריסת מערכות כוללת. נוח, ואף צודק להאשים פוליטיקאים לדורותיהם, השר הזה והמפלגה ההיא. אלא שזה הרבה יותר מדי חמקמק ומספק התנגחות, דברת פוליטית ברברנית שהפכה למכת מדינה. שרים מתחלפים כל שנה וחצי-שנתיים, הם עסוקים בעצמם, במפלגתם ובסיפוק חבריהם, הם לא באמת מנהלים את העסק שהופקדו עליו ויש בכלל שאלה כמה הם אמורים או מסוגלים בכלל להתוות דרך לאורך זמן. הפוליטיקאים-השרים כן אשמים במינויים כושלים, בוועדות איתור מזוייפות, במכרזים לא נקיים שאת תוצאותיהם אנחנו רואים מול עינינו.

האשמה נופלת על מה שמכונה ה"סיוויל סרוונטס", משרתי הציבור. אותה פקידות בכירה ורחבה, אלפי מנהלים בשירות המדינה שיושבים בכיסאם שנים רבות, שאינם מחויבים לתוצאות, ששום כישלון לא דבק בהם מעולם, שמוגנים בחוזקה-חולשה שאומרת "הוא בסך הכל פקיד... תלכו לשר", שמפזרים בשקט מידע נכון ולפעמים לא נכון וכך מקבלים הגנה תקשורתית לאורך זמן. שמונעים, תמיד מסיבות שנשמעות טובות, אכיפה אמיתית. כתב אישום מנומק לכל מי שמורח את החוק ואת החובה לאזרחים. מספיק שמנהל ובעלים של חברת בנייה אחת היה יושב בבית הסוהר - מעשי ההרג במבנים היו מסתיימים.

התשובה הקבועה של אלה, אחרי שזרקו את האשמה זה על זה, היא: אין תקציב. אין מספיק פקחי בנייה, אין מספיק פקחי מזון, אין כסף למורים, אין רופאים, אין פקידים ואין ואין. עם הוצאה של 150 מיליארד שקל בשנה רק למימון השכר בממשלה - אין סיכוי שיהיה הרבה יותר. וגם לא צריך יותר.

אפשר לדאוג לחלוקה נכונה יותר של עובדים במוקדי הצורך ובעיקר לדרוש מהם לעבוד. האם סולק עובד, בכיר או זוטר, אחד, רק אחד, מעשרות אלפי עובדי המדינה הקבועים, על שלא ביצע את המוטל עליו? התשובה ברורה: לא. עד שזה לא יקרה - ייוותרו אותם מעטים עם מוסר העבודה, והרבה תופסי כיסאות שאת תוצאות אי-עבודתם רואים בכל יום ובכל שעה.