התאונה של סרנה בכביש 1

מה בדיוק קרה בכביש מספר 1 המחבר את ירושלים עם תל-אביב בשעת לילה מאוחרת? יגאל סרנה, עיתונאי "ידיעות אחרונות", כתב פוסט שבו דיווח שהוא יודע מה קרה שם במכונית השרד באישון לילה, כאשר בני הזוג נתניהו היו בדרכם מתל-אביב לביתם. שרה השליכה, פשוט זרקה את בעלה מן המכונית בעקבות ויכוח שאולי ניתן להגדירו כמריבה. כך על-פי סרנה, שגם ידע לספר שראש הממשלה עמד אין אונים על הכביש זמן מסוים - עד שהאישה התרצתה.

לתקוף את התובע

ברור שהתנהגות כזאת גורמת להפרה מסוכנת של נוהלי אבטחת ראש הממשלה. מבחינה זו עשה סרנה שירות ציבורי חשוב. בתנאי, כמובן, שהסיפור נכון. בני הזוג נתניהו טוענים כי עורבא פרח, ואף הגישו תביעת דיבה נגד סרנה. זה, מצדו, הגיש באחרונה כתב הגנה, כנדרש.

כתב ההגנה נהפך גם לכתב התקפה נגד בנימין ושרה נתניהו ומערכת היחסים ביניהם, מיני אירועים שהקשר שלהם עם המקרה הנדון נראה קלוש. אבל זה לא בלתי מקובל. אחת הנקודות החלשות בחוק איסור לשון הרע שאין הוא אוסר על נתבעים לכתוב סרה במי שתובע אותם. וזה בעצם מה שסרנה עושה, כמעט ללא הבחנה אם זה רלוונטי.

הגנה מקוממת

כשקראתי לראשונה את הסיפור, תמהתי מדוע סרנה לא פרסם אותו בעיתונו, שסיפורים כאלה הם לחם חוקו. ואז חשבתי שב"ידיעות אחרונות" החליטו לא לפרסם בגלל החשש שהסיפור אולי אינו אמין.

אבל התברר שסרנה כלל לא הגיש את הכתבה ל"ידיעות", אלא בחר מרצונו לפרסם ברשת. למה? ההסבר נמצא בכתב ההגנה שלו, שם הוא אומר כי אמות-המידה לפרסום ברשת נמוכות מאלה שבעיתונות.

כלומר, על-פי סרנה, ברשת מותר להביא סיפורים שאין ודאות מוחלטת שהם נכונים - מה שלא ניתן לעשות בעיתון (למרות שזה נעשה לרוב). ומכאן שסיפור ברשת אינו מחייב את בדיקתו, בטח לא בצורה היסודית הנדרשת, ולא תמיד מתממשת, בעיתון.

הגנה זו של סרנה מקוממת. מה הוא אומר? שאם יש למישהו סיפורים לא בהכרח נכונים ובדוקים, הרשת היא מקום טוב להפיצם. מה שנעשה ממילא. אבל אתה לא מצפה מעיתונאי המטיף חזור והטף לטוהר המידות של פוליטיקאים ובכלל - שהוא יפרסם סיפור בידיעה שהוא לא בהכרח נכון. זה מעשה פסול, לא משנה איפה מפרסמים.

האדם השלישי

ממי קיבל סרנה את המידע על האירוע הלילי? "ממכר וחבר ששמע אותו בעצמו מאדם שלישי, שעובד במערך האבטחה של ראש הממשלה", כתב סרנה בתצהיר. כמו שאומר ליאור שליין (גב האומה, ערוץ 10): כנננננן...