המרכך הלאומי. בזה אחר זה התייצבו השבוע מול מצלמות הטלוויזיה מומחים להנדסה, פיקוח, תכנון ובטיחות. האחד מסביר כמה קילוגרם ברזל צריך להוסיף לכל טון של בטון, שני טוען שמישהו פישל בתהליך הבקרה, שלישי אומר שהכול מתחיל ונגמר בתוכניות ורביעי מפציר שאין מספיק אכיפה.
מה שבטוח, אין ילד בישראל שלא יודע לדקלם היום כמה פקחי בנייה יש במשרד העבודה. מה בכל זאת לא מספרים לנו מאז האסון הנורא ברמת החייל? על המלצות הצוות הבין-משרדי "לריכוך הרגולציה על קבלני בניין". כן, יש צוות כזה. הוא הוקם מתוקף החלטת ממשלה מאוקטובר 2015 ובאוגוסט האחרון אישר משרד השיכון את המלצותיו למרות ביקורת חריפה בעניין.
בין היתר, הומלץ שקבלנים, לרבות קבלנים חדשים לגמרי שזה עתה נרשמו, לא יחויבו להעסיק מהנדס קבוע (שכיר) ואפילו לא הנדסאי, כל זמן שהם בונים בניין עד גובה של 12 קומות. זוכרים את המרפסות של גינדי? אלה שצנחו לקרקע אחרי ששתי משפחות כבר קיבלו מפתח? שם היו רק 9 קומות, כדי לסבר לכם את האוזן.
משרד ראש הממשלה, אותו ראש ממשלה שביקר בזירת האירוע בתל אביב בפנים חמורות סבר, היה שותף לצוות ולהמלצות. מופתעים? רק לפני כמה שבועות סיפרתי פה איך נתניהו וחבריו לממשלה, כולל שר האוצר משה כחלון, דחפו להקלות דרמטיות בפיקוח על המזון, בין היתר באמצעות מה שמכונה "רפורמת הקורנפלקס". ואז הגיעה הסלמונלה בקורנפלקס, ושוב כולם דקלמו כמה חשוב להגביר את הפיקוח. מסקנות ביניים: קנו בית בקומה ראשונה, בלי חניה תת-קרקעית מחברה שבכל זאת מעסיקה דרך קבע מהנדס. לא מזיק.
סקרים ונהנים. פטפוטים על בטיחות רגע אחרי אסון דומים במידה רבה לסקרים שנעשים אחרי פיגוע או אירוע גדול. בשני המקרים, הדרמה מתפוגגת מהר ועולם חוזר לנהוג כמנהגו. כך היה עם הסקר של ערוץ 2 זמן קצר אחרי "משבר השבת" והפסקת עבודות התחזוקה ברכבת. הישראלי הממוצע התרגז, בצדק, אז כששאלו אותו למי יצביע אם יהיו "היום" בחירות, הוא ענה: יאיר לפיד.
גם אם שנים הוא מצביע ליכוד וההורים שלו הצביעו תמיד ליכוד, אתמול הוא נתקע בפקקים אז היום הוא מעניש את מי שאחראי לזה. לעתים, "הצבעת מחאה" נעשית לא רק בסקרים אלא גם בקלפי, כמו במקרה של מפלגת הגמלאים בשנת 2006. בהנחה שלפיד באמת יהיה המועמד המוביל מול נתניהו, הוא יצטרך לתזמן משבר דומה סמוך מאוד למועד הבחירות.
עם קצת עזרה מחברים ב"ידיעות אחרונות" זו לא משימה בלתי אפשרית, אבל אירועי 17 במארס 2015 הוכיחו שנתניהו מסוגל ללחוץ על כמה כפתורים אפילו ביום הבחירות עצמו ולסחוף אחריו גם את מי שנשבעו פעם או פעמיים שלא יצביעו לו יותר. איך שלא מסתכלים על זה, זו תהיה התמודדות בין שני כפילים, להטוטני אוויר ומילים, האחד עם בסיס אידיאולוגי אמיתי שנטוע עמוק בימין ושני שזורם עם הרוח.
שבע בום. כשענקית הטכנולוגיה אפל השיקה לראשונה את מכשיר האייפון, ביוני 2007, חשבתי שהעורכים שלי ב"גלובס" איבדו לחלוטין את הפרופורציות כשהעניקו לאירוע נתח משמעותי מעמוד השער של העיתון. מהר מאוד התברר עד כמה טעיתי: האייפון שינה לא רק את חווית המשתמש, אלא את כל הרגלי הצריכה שלנו בתחום האינטרנט, הווידיאו, הקריאה, הפנאי ועוד.
הוא דוגמה מובהקת למוצר שעונה בדרך מופלאה על צורך לפני שמישהו הרגיש בו. אבל מה שהיה נכון למכשיר שפרץ דרך בטח לא נכון למכשיר מספר 7 שהושק השבוע. כותרות ראשיות באתרים, "פושים" לסלולר, שידורים חיים וההבטחה הדרמטית: "עדכונים שוטפים". על מה עדכונים שוטפים? אין פה אירוע מתגלגל, איש לא זקוק לחילוץ תודה לאל, אחרי מספר 7 יגיע s7 או 7 פלוס, השינויים יהיו מינוריים והמחיר ימשיך להיות בשמים. תם הטקס, אפשר לעבור לפרסומות (והפעם בתשלום).
עדיין חי. שנתיים עברו מאז שאברה מנגיסטו חצה את הגבול ונתפס בשבי החמאס בעזה. שנתיים עברו ואין לכם סטיקר על האוטו, עודד בן עמי לא מקריא את "מניין הימים" וגם אם ממש תתאמצו, לא תצליחו להיזכר איך קוראים להורים שלו. עכשיו תמשיכו לספר לעצמכם שזה בגלל "הבדלי הנסיבות".
Shay-n@globes.co.il
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
