מדב מורן עד עודד קובו: כשההנפקה נכשלת, מגדל הקלפים קורס

מעשה בחברת טכנולוגיה ישראלית שקידמה הנפקה מתוקשרת בשווי גבוה בבורסה בת"א, הגם שנשאה הערת "עסק חי" בדוחות הכספיים והתקשתה להשיג מימון בדרך אחרת. בשוק לא התלהבו מהסחורה, התקשורת קטלה ובעלי החברה הבין שההנפקה עומדת בפני כישלון. הוא ביטל אותה והפנה אצבע מאשימה כלפי התקשורת, שהציפה את הבעייתיות בהנפקה המתוכננת. שעות ספורות לאחר הודעת הביטול, מתברר שמי שישלמו את המחיר המיידי הם רוב עובדי החברה שיפוטרו. 

הסיפור הזה טרי - חברת "שלנו גרופ" המפתחת אפליקציות לסלולר, הודיעה ביום רביעי השבוע על ביטול ההנפקה המתוכננת והחלה לזמן עובדים לשימועים. אך זהו גם שידור חוזר של סיפור מוכר: לפני קרוב לשש שנים, הנפקת חברת מודו של היזם דב מורן בוטלה. מייד לאחר מכן פוטרו רוב עובדי החברה (יותר מ-100) וזמן קצר אחר כך קרסה החברה, שפעלה לפיתוח טלפון סלולרי מודולרי. 

שלנו גרופ, של עודד קובו, תכננה לגייס 95 מיליון שקל לפי שווי של 600 מיליון שקל "אחרי הכסף". החברה התהדרה בשמות נוצצים של משקיעים - רומן אברמוביץ' ודמויות מובילות מעולם המוסיקה העולמי - ובהערכת שווי נדיבה מבית BDO זיו האפט שנקבה בסכום של 177 מיליון דולר. זאת, כשלחברה אין עדיין הכנסות והיא הפסידה במחצית הראשונה של השנה 15 מיליון דולר. 

זאת ועוד: חלק ניכר מהאפליקציות ששלנו בונה עליהן עדיין לא הושקו, ואחת מאלה שהושקו (בליינדספוט) שנויה במחלוקת ומככבת בהליך משפטי. בהערת ה"עסק חי", רואי החשבון של החברה ציינו כי המשך פעילותה של החברה מותנה בגיוס כספים נוספים, עד אשר תגיע לפעילות רווחית. 

נכון, הערת "עסק חי" היא עניין מקובל בחברות פיתוח טכנולוגיה המבקשות להנפיק, אבל הסיכון בשלנו התממש במהירות יוצאת דופן - מייד עם ההודעה על ביטול ההנפקה, כשאתר "גלובס" חשף אתמול בערב שהחברה החלה בפיטורי 40 מ-65 העובדים.

כשמדובר בחברה עם עתיד מזהיר כפי שהוצג למשקיעים הפוטנציאליים, צפי לצמיחה מהירה בהכנסות, שוק פוטנציאלי ענק ואפשרות לאקזיט מוצלח - כישלון ההנפקה לא אמור להוביל לכך. "בעקבות ההתלהמות של התקשורת וההחלטה לבטל את ההנפקה, החברה נכנסה לתוכנית התייעלות ובמקביל פועלת למען פיתוח עסקיה בעתיד", מסרה בתגובה שלנו גרופ. 

במודו של 2010 היה מהלך דומה של פיטורים, ושם החברה הגיעה תוך חודש מכישלון ההנפקה לכינוס נכסים. לזכותו של מורן אפשר לציין כי בניגוד לשלנו גרופ, שהעלתה את שכר בכיריה רגע לפני ההנפקה כך שקובו עצמו צפוי היה לקבל השנה שכר בעלות של 1.2 מיליון דולר, במודו הסתפק היזם בעלות שכר שנתית של כ-140 אלף דולר - אחרי ששכרו הופחת קודם להנפקה. 

כמובן, שהתקווה היא שעתידה של "שלנו" לא יהיה דומה והיא תצליח להתגבר על הכישלון, לשגשג ולהוכיח לעיתונאים ולגופים המוסדיים שהם אכן פספסו השקעה ב"אחת מחברות הטכנולוגיה האטרקטיביות בישראל" (כפי שנכתב במצגת שפרסמה החברה למשקיעים). אבל עדיין עולה השאלה, מי שומר על הכסף של המשקיעים? מי דואג שהחברות שמבקשות להנפיק בבורסה בת"א ולגייס את כספי הציבור יהיו חברות ראויות? 

לחתמים בהנפקות יש כמובן אינטרס להוביל להצלחת ההנפקה; מעריכי השווי יכולים תמיד להסתכל על חצי הכוס המלאה ולספק הערכה אופטימית במיוחד; והבורסה בת"א נואשת להנפקות ראשוניות שיגדילו את היקפי הסחירות בה. 

הכתובת אמורה להיות רשות ניירות ערך, שאמורה לדאוג לכספי הציבור ולבחון היטב את התשקיף של החברה המנפיקה על כל מרכיביו, ובהם הערכות השווי וההנחות שעליהן הן מבוססות. כשאלה אינן סבירות, תפקידה של הרשות הוא לדרוש מהחברה הבהרות ואף לבלום את המהלך במקרה של חוסר סבירות קיצוני כדי למנוע פגיעה במשקיעים. נכון, בכל השקעה יש סיכון, אבל המשקיעים בת"א כבר קיבלו השנה מנה גדושה של סיכונים שהתממשו (ע"ע הנפקת האג"ח של חברת אורבנקורפ הקנדית). 

בבורסה בת"א מנסים כבר שנים ארוכות למשוך חברות טכנולוגיה ישראליות מובילות. הרי ישראל ידועה כ"סטארט-אפ ניישן", אז למה שהבורסה לא תשקף את זה? הכוונות הטובות (שכוללות למשל קורס אנליזה לחברות היי-טק שנערך בימים אלה בבורסה) לא מספיקות, בינתיים, והכישלון של "שלנו גרופ" בוודאי לא יועיל. חברות הטכנולוגיה הבולטות בישראל בדרך כלל נושאות עיניים לוול סטריט, ואלו שמנסות להפוך לציבוריות באמצעות הבורסה בת"א הן במקרים רבים אלו שאין להן ברירה, ביניהן גם מודו של 2010 ושלנו גרופ של 2016.