דמיינו שאתם נוסעים לאירוע, 300 מטר לפני היעד יש מקום חניה. האם תחנו או תתקדמו בכד לחפש מקום טוב יותר? בחרתם לחנות, יצאתם מהרכב, הלכתם קצת ברגל ובדרך ראיתם חניה פנויה קרובה יותר, איך תרגישו?
ואם בחרתם באופציה השניה - להמשיך בנסיעה ולחפש חניה קרובה יותר, לא מצאתם כזו, ונאלצתם להתרחק שוב, לבזבז זמן יקר, ולצעוד מרחק גדול עד לכניסה לאירוע. איך תגיבו? ומה אם התקדמתם, ודווקא הצלחתם למצוא מקום עדיף וקרוב יותר? האם תרגישו מוצלחים יותר? כאלה שיודעים להסתכן ולהרוויח?
אלה הם המשתנים שמשפיעים על ההחלטה ועל ההרגשה לאחר היוודע התוצאה:
- האם הפעולות בוצעו בהיסח הדעת, או בבחינה רציונלית של הנסיבות?
- האם ההחלטה שונה בין אדם זהיר לחובב סיכונים?
- האם ההתנהגות משתנה כאשר אדם נוסף נמצא ברכב, למשל בן\בת הזוג (נקודה רגישה)?
- האם יש מסקנות שישנו התנהגות לפעם הבאה?
הנה תשובה אפשרית אחת לדילמה שהוצגה:
300 מטר זו הליכה של כשלוש דקות. קיצור הדרך בחצי יחסוך דקה וחצי. על כן, התמורה האפשרית נמוכה והסיכון בדרך כלל לא מצדיק אותה. גם חרטה בדיעבד אינה רציונלית שכן בהינתן המצב המקורי ההחלטה לא הייתה משתנה.
תגיד לי איך אתה חונה ואגיד לך מי אתה
הגעת לחניון גדול וריק למעט שתי מכוניות, השהיה המתוכננת במקום היא כשעה אחת, איך תחנה? צמוד אליהן או רחוק מהן?
האם תחנה בין הקווים או באופן חופשי נניח בניצב להם או במעברים, (הרי אין הפרעה לאחרים)? למה חניה מחוץ לקווים גורמת לאי נוחות לרוב האנשים, למה במגרש כמעט ריק יש בכלל התלבטות?
לחלופין, נכנסת לחניון תת קרקעי, הקומה העליונה מלאה. האם בכל זאת תחפש מקום פנוי בקומה זו או שתרד מיד לחניון התחתון שבדרך כלל פנוי יותר?
עכשיו תבחן את עצמך. איך אתה מקבל החלטות ומה זה מעיד עליך?
האם אתה פועל מהבטן או מהראש? האם אתה קונפורמיסט או אינדיבידואל? שונא או חובב סיכון? ועכשיו תאמר את האמת - האם התוצאה זהה לאיך שאותה אוהב לראות את עצמך?
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
