סטפן בורגס, שהחל לכהן כמנכ"ל כיל בספטמבר 2012, פורש (או הופרש, תלוי את מי שואלים) אחרי ארבע שנים בתפקיד. מבדיקת "גלובס" (ראו טבלה), עולה שבתקופת כהונתו עלות השכר שלו עמדה סך הכול על 13.3 מיליון דולר, אבל - וזה אבל מהותי - העלות הזאת כוללת שווי כלכלי של אופציות שניתנו לו והוכרו כהוצאה בדוחות כיל ובפועל לא מומשו על ידיו, כי די מהר הן יצאו "מחוץ לכסף", כלומר לא היו והן עדיין לא שוות דבר.
כמו כן, רק במארס 2017, כשהחברה תגיש את דוחותיה לשנת 2016, ניתן יהיה לדעת מה הייתה עלות שכרו בשנה זו, כולל פיצויי הפרישה שלו. מאחר שבורגס כיהן בתפקיד רק ארבע שנים, סביר להניח שסכום הפיצויים לא יהיה בשמים, אלא כמה מיליוני דולרים בודדים נוספים.
לפי כיל, אם בורגס פורש מיוזמתו, כפי שאכן קרה, הוא זכאי לתשלום דמי הודעה מוקדמת בגובה שש משכורות חודשיות (כלומר כחצי מיליון דולר, 1.9 מיליון שקל) לעומת 12 משכורות חודשיות אם הפרישה היא ביוזמת החברה. כלומר, בורגס "ויתר" על חצי מיליון דולר. דמי הודעה מוקדמת אלו הם מעבר לסכומים שמופרשים באופן שוטף בגין פנסיה ופיצויים. פיצויי הפיטורים של בורגס יינתנו לפי הקבוע בחוק: משכורת חודשית אחרונה כפול שנות העסקה, כלומר כ-300 אלף דולר).
בניטרול עלויות התגמול ההוני, צבר בורגס בארבע שנותיו כמנכ"ל שכר בשווי כולל של 8.5 מיליון דולר (32 מיליון שקל) בתקופה שבמהלכה מניית כיל איבדה 66% (בין היתר על רקע משבר קשה בתעשיית הדשנים) בעוד שמדד ת"א 100, שבו כלולה המניה, הוסיף לערכו 26%.
שכר הוגן? לא ממש, במיוחד בשנים 2013-2014 שבהן קיבל בורגס בונוס בגין ביצועי החברה.
לפי תנאי ההעסקה של בורגס, השכר החודשי שלו עמד על 83,333 דולר, וזה שולם לו בשקלים (כ-300 אלף שקל) כיוון שהוא עשה רילוקיישן לישראל בעקבות מינויו לתפקיד. בנוסף, בורגס היה זכאי להשתתפות חודשית בהוצאות מגורים עד סכום של 8,250 דולר נטו (כ-30 אלף שקל בחודש, וזה ממש לא מעט) למשך התקופה הקצרה בין השתיים: תקופת עבודתו בחברה או שלוש שנים (כלומר, בשנה האחרונה כנראה מימן בעצמו שכר דירה), ולהשתתפות בהוצאות חינוך ילדיו בישראל בסך שנתי כולל נטו של עד 10,000 דולר לכל ילד (בחישוב מהיר, כ-3,000 שקל בחודש).
כמו כן, בורגס היה זכאי לכיסוי הוצאות כרטיסי טיסה עבור שתי נסיעות חופשה שנתית באירופה לו ולמשפחתו, ולהשתתפות בהוצאות ביטוח רפואי עבורו. בקיצור, כיל פינקה אותו. הוא מצדו לא ממש פינק את ציבור המשקיעים.
אופציות שלא שוות דבר
התגמול ההוני של בורגס למעשה לא תגמל אותו כי המניה איבדה שני שלישים משווייה לאורך תקופת כהונתו. עם כניסתו לתפקיד, קיבל בורגס 1.19 מיליון אופציות לפי מחיר מימוש (מתואם למארס האחרון) של 40.49 שקל בעוד מניית כיל נסחרת לפי 16 שקל בערך. השורה התחתונה: אלה אופציות שלא שוות דבר.
בקיץ 2014 קיבל בורגס 367,294 אופציות לפי מחיר מימוש של 26.76 שקל, שוב "מחוץ לכסף". כמו כן, הוא קיבל 85,907 מניות חסומות, כלומר חינמיות, אך הן ניתנות למימוש רק מדצמבר 2016, כלומר הן לא הובשלו. באביב 2015 קיבל בורגס חבילה דומה של אופציות ומניות חסומות, אך גם הן נותרו הרחק "מחוץ לכסף". בקיצור, בורגס הרגיש בכיסו את נפילת המניה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
