הסיוע מארה"ב: הגרזן ינחת על התע' הביטחוניות בשנה השביעית

מה הארכה שתינתן לתעשיות הביטחוניות בישראל להסתגל לחיים בלי התרומה המסיבית שהסיוע האמריקאי מעניק להן מאז 1980? מזכר ההבנות על חבילת הסיוע החדשה לישראל, שייחתם הערב (ד') בוושינגטון, מפרט את המציאות החדשה שמצפה לתעא, רפאל, תעש ואחיותיהן.

בשלב זה טרם נחשף המידע על משך תקופת הגמילה, אך גורמים בוושינגטון אומרים, ש"הגרזן לא יפול מיד על התעשיות הביטחוניות" וכי תקופת הגמילה שלהן תהיה נדיבה מאוד. מילת המפתח היא: 7 שנים (הספירה תחל ב-2018).

הרקע: אחת מהגלולות המרות שטמונות בחבילת הסיוע החדשה היא ביטול הנוהל הקיים, שלפיו ניתנת למשרד הביטחון זכות להפנות כ-26% מסכום הסיוע כל שנה לתעשיות הביטחוניות בישראל. על פי תנאי חבילת הסיוע הנוכחית, הזרימו משלמי המיסים בארה"ב כ-775 מיליון דולר לשנה לתעשיות הישראליות מאז 2008.

במו"מ הקשה עם ישראל על תנאי החבילה החדשה, טענו הנציגים האמריקאים שאף אחת מהמדינות שמקבלות סיוע צבאי אמריקאי אינה נהנית מהסדר כזה. ההטבה הזו ניתנה לישראל ב-1980 רק כדי לתת זריקת עידוד לתעשיות הביטחוניות שלה שבאותה תקופה עדיין קרטעו והתקשו להתמודד עם בשוק הגלובלי. עתה הפכו התעשיות הביטחוניות הישראליות לגורמי יצוא גדולים בעולם ולא אחת הן מתמודדות בהצלחה מול ענקיות התעשיה האמריקאית. הגיע, אפוא, הזמן לשים קץ לסובסידיה זו.

הגזירה הזו היתה אחד מהמחלוקות הקשות במו"מ. הישראלים טענו, שהדבר יחולל גלי פיטורים המוניים. האמריקאים לא נסוגו, אבל, לדברי הגורמים בוושינגטון, הם הסכימו ליישם את הגזירה בהדרגה כדי לתת לתעשיות בישראל זמן להסתגל למצב החדש. המהלומה לא תורגש במלואה לפני תום המחצית הראשונה של תקופת הסיוע, כלומר 2023, ורק ב-2025 - השנה השביעית - ייסגרו כליל ברזי הסובסידיה האמריקאית לתעשיות הישראליות.

טקס החתימה על ההסכם לחבילת הסיוע החדשה יחל הערב ב-9, שעון ישראל, במשרד החוץ האמריקאי. זה הסיוע הגדול ביותר שנתנה ארה"ב אי-פעם למדינה זרה - 38 מיליארד דולר לאורך 10 שנים, החל ב-2018, השנה שבה יפקע הסכם הסיוע הנוכחי.

3.8 מיליארד דולר בשנה, החל ב-2018

החבילה מורכבת מ-33 מיליארד דולר כסיוע צבאי ישיר לרכש בארה"ב בלבד, וחמישה מיליארד דולר לתוכניות הישראליות לפיתוח טילים להגנה מפני טילים או להמשך ייצורם - הרבה פחות משקיווה לקבל ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בתחילת המו"מ על הסיוע. ישראל תקבל אפוא 3.8 מיליארד דולר בשנה, החל ב-2018.

על מזכר ההבנות - התשתית הלגלית של חבילת הסיוע - יחתמו ראש המל"ל בפועל, תא"ל יעקב נגל, ותומאס שנון, תת שר-החוץ האמריקאי לעניינים פוליטיים. סוזן רייס, היועצת לביטחון לאומי בבית הלבן, ושגריר ישראל בוושינגטון, רון דרמר, יהיו נוכחים.

ישראל נאלצה לוותר לא רק הסובסידיה לתעשיות הביטחוניות אלא גם על הזכות להשתמש ב-13% מסכום הסיוע כל שנה לרכישות דלק למטוסים בישראל. אך הוויתור המכאיב ביותר הוא על הזכות לבקש מהקונגרס תוספות לסיוע מדי שנה.

על פי הנוהל הקיים עתה, מקבלת ישראל כל שנה חבילת סיוע נפרדת לתוכניות לפיתוח טילים ("חץ", "כיפת ברזל" וכו'). הממשל מגיש לקונגרס בקשה לתקצב חבילה זו והקונגרס, בטוב ליבו, מוסיף לה כאוות נפשו.

העלאות כאלה, שקרויות בעגה התחיקתית plus-ups, כבר נהפכו למסורת. מדי שנה מגדיל הקונגרס את הסכומים שמבקש הבית הלבן להקציב לתוכניות הטילים הישראליות. ב-10 השנים שחלפו, הקציב הקונגרס לתוכניות אלה 1.9 מיליארד דולר יותר מהסכום המצרפי של הבקשות המקוריות של הממשלים. לוביסטים לא מעטים, חלקם בשליחות התעשיות הביטחוניות הישראליות , פושטים על משרדי המחוקקים במאמץ להגדיל את התוספת של הקונגרס.

אך לא עוד. חבילת הסיוע החדשה מאחדת את הסיוע הצבאי והסיוע לטילים והיא כוללת, כאמור, גם חמישה מיליארד דולר לתוכניות הטילים. במזכר ההבנות החדש, מתחייבת ישראל להימנע מפעילות לוביסטית בקונגרס לקבלת כספים נוספים לסיוע הצבאי והסיוע לטילים מעבר לאלה שנקובים במזכר ההבנות, אלא אם כן שני הצדדים - ממשלת ישראל וממשל ארה"ב - יסכימו על כך במקרה של מלחמה שבה ישראל תהיה מעורבת.

על פי הערכות בוושינגטון, נתניהו אינו מרוצה לגמרי מההסכם החדש. הוא אמנם סומך ידו על הצהרות של דוברי הממשל שהחבילה החדשה מחזקת וממסדת את הקשרים ההדוקים בין וושינגטון לירושלים ושהיא נותנת ביטוי למחויבות ארה"ב לביטחון ישראל. אך ראש הממשלה קיווה לקבל חבילה בשווי 45 מיליארד דולר בשנה - לנשק בלבד, בעוד שתוכניות הטילים יוסיפו לקבל סיוע נפרד.

זה לא קרה. בפועל, הסיוע הצבאי לבדו (ללא הסיוע לטילים) יהיה 3.3 מיליארד דולר בשנה, החל ב-2018, במקום 3.1 מיליארד עתה. נתניהו ייחל ליותר, ולו רק בגלל הסכנה שלדעתו נשקפת לישראל מההסכם הגרעיני עם איראן. זה מסביר, אולי, את העובדה שהחתימה על מזכר ההבנות החשוב הזה, שנועד להדגיש את מורשתו של ברק אובמה כאביר של תמיכה חזקה בישראל, תיערך ללא נוכחותו של נתניהו.

"אמריקה שנתניהו זוכר מצעירותו, אינה אמריקה הנוכחית"

יחסו של נתניהו לחבילה החדשה אינו סוד בוושינגטון והוא מעורר רוח בממסד הצבאי והפוליטי. ברברה אופל-רום, ראש המשרד של "דיפנס ניוז" בישראל, שמודעת היטב להלכי הרוח בפנטגון, כתבה באחרונה, כשהמו"מ היתה עדיין בעיצומו, תחת הכותרת "אל תנשוך את היד שמאכילה אותך": "נתניהו לא קורא היטב את המפה הפוליטית העכשווית בארה"ב בכל מה שנוגע לסיוע לישראל. הסיוע הזה אינו זכות מולדת של ישראל; זו פריווילגיה וישראל צריכה לעמול כדי לזכות בה".

"אמריקה שנתניהו זוכר מצעירותו, אינה אמריקה הנוכחית", היא כותבת. "היא שוב אינה רואה בישראל מדינה נצורה שנאבקת על קיומה".