מפונקים, נמאסתם

ביום שלישי השבוע הציגו עובדי קריית הממשלה בת"א, איך נראית, נשמעת ומצטלמת חוצפה. העובדים המסורים בעיקר לעצמם, פתחו בעיצומים והשביתו את קבלת הקהל למשך יום אחד. למה הם שבתו?

הסיבה המכובסת והמרשימה ששיגרו לתקשורת גרסה, שנציבות המדינה ומשרד האוצר נקטו נגדם "צעדים חד צדדיים הפוגעים בעובדים". הסיבה האמיתית היא לא פחות מחוצפה, זלזול ועזות-מצח באלה שמשלמים להם את המשכורת, זאת אומרת אנחנו. עובדי קריית הממשלה לא נתנו שירות לציבור כי דפקו אותם חצי שעה ביציאה. 

עם תחילת עבודות הרכבת הקלה, הסמוכה למשרדיהם, חסמו העובדים את הכניסות והיציאות לבניין ודרשו פיצוי על הזמן שהם עומדים בפקקים. נציבות שירות המדינה נכנעה ללחץ של יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן, ואישרה להם לצאת 30 דקות מוקדם יותר בכל יום ולקבל תשלום על יום עבודה מלא לשלושה חודשים. שלוש פעמים הוארך פרק הזמן הזה, עד שבתחילת ספטמבר אמר האוצר, די, מספיק כבר. 

"אטימות של האוצר", צעקה אתי מזמר, יו"ר ועד עובדי מיסוי מקרקעין, בראיון ל"לילה כלכלי", "אטימות לצורכי העובדים". אטימות של האוצר, גברת מזמר היקרה? או אטימות של עובדים מפונקים, שחושבים שישבנם סמוק יותר והזמן שלהם יקר יותר מזמנם של אזרחי ישראל שעומדים שעות בפקקים על חשבונם. אטימות של עובדים חזקים שמחזיקים את כולנו למטה ומושכים חזק. 

גברת מזמר וחבריה לא רואים ממטר את בעלי העסקים בתוואי הרכבת, שאיבדו בשנה האחרונה 60% מהמחזור שלהם בגלל העבודות ולא קיבלו עד היום שקל פיצוי או עשר אגורות הנחה בארנונה. היא מרוכזת בעצמה ובפינוקים שלה.

ולמה לא בעצם? יש לה את אבי ניסנקורן, אמרגן שביתות מחונן, שמתיר לעובדי הקריה בת"א לשבות בגלל שטות, אבל אוסר על עובדי משרד החוץ, המנסים לשפר את תנאיהם הדלים כבר שנים, לשבות, כי חצי שעה ביציאה הרבה יותר חשובה מקיצוץ של 50 מליון שקלים וביטול 120 תקנים, שיביאו לחיסול משרד החוץ. קצת פרופורציות, באמת. 

גם משרד האוצר לא יוצא נקי מהאיוולת הזו. אני חייבת לפגוש את הגאון שאישר לפצות את עובדי המדינה על הפקקים, אבל לא השכיל להקים קרן לפיצוי בעלי העסקים הקטנים והבינוניים, שהגישו השבוע תביעה על סך יותר מ-17 מליון שקלים נגד המדינה. אני מחכה בקוצר רוח לראות איזה תירוץ יתנו לשופט על חוסר הצדק המשווע וההתנהלות העקומה. 

ואז, פתאום, מישהו שם קיבל הארה והחליט לקחת לעובדים את הסטייק מהפה, כמו שקרה בנמל אשדוד בזמנו. נראה כמה זמן השריר שעושים נציבות המדינה והאוצר יחזיק מעמד עד שייתפס ויתרכך. שבוע בלי קבלת קהל במקום הכי עסוק בתל אביב, יעמיד את הפקידים הנחושים האלה מול ניסנקורן בשורה ישרה והם יתחילו לרקוד את "הורה התקפלות" לצלילי החליל רועים.

בעלי המסעדות, הטמבוריות, הסנדלריות וחנויות הבגדים, יביטו בעיניים כלות בשיירת המכוניות שיוצאת מקריית הממשלה חצי שעה לפני הזמן פונקט, אחרי ארוחת צהריים מממומנת לעילא, יספרו שקל לשקל כדי להאכיל את המשפחה ויתפללו לסגור איכשהו את החודש.