כך נפלתי ואיבדתי הכול: הווידוי של בעלי "שיפודי ציפורה"

סיפורו של יצחק מצלאוי, הבעלים לשעבר של רשת המסעדות "שיפודי ציפורה", היה יכול להיות מסופר אחרת לגמרי. זה היה יכול להיות סיפור הצלחה מסחרר, על הילד שגדל בין הבסטות בשוק הכרמל והקים אימפריית מסעדות מזרחיות מצליחה. סיפורו של ילד יתום מאב, אח שכול, שאיבד גם את אמו בגיל צעיר למחלת הסרטן, ונטל על עצמו את נטל פרנסת אחיותיו. בשלב מסוים, החזיק מצלאוי שש מסעדות עם מעל 500 עובדים.

אבל, לסיפור הזה אין סוף הוליוודי. רחוק מכך. הסיפור כולל הלוואות בשוק האפור, פשיטת רגל של מצלאוי, כינוס נכסים, אובדן האימפריה שהקים והסתבכות פלילית עם רשויות המס.

מחר (ד') עתיד בית משפט השלום בפתח-תקווה לגזור את דינו של מצלאוי לאחר שהורשע, על-פי הודאתו, בעבירות מס ובאי-הגשת דוחות לרשויות המס כנדרש.

אז איך הפך סיפור ההצלחה של מצלאוי לסיפור על אדם שאיבד את הכול, ואף מצא את עצמו על ספסל הנאשמים? מתי אירע ה"טוויסט" בעלילה? מצלאוי סיפק את התשובה לשאלה הזאת במסגרת עדותו בבית המשפט. בקול רועד סיפר מצלאוי על ההצלחה המסחררת, ההסתבכות בחובות לשוק האפור, פשיטת הרגל וההסתבכות עם רשות המסים. והכל מתוך תקווה שבית המשפט יתחשב בו, והוא לא ימצא את עצמו מאחורי סורג ובריח.

מתוך האובדן לעסק מצליח

מצלאוי (55) הוא בן להורים שעלו מעיראק עם קום המדינה, והתיישבו ביפו. בגיל 11 הוא התייתם מאביו, ובהמשך שכל גם את אחיו, שהתאבד בגיל 16. אמו הלכה לעולמה כאשר היה בן 28. "גדלנו ביפו, הוריי עבדו בשוק הכרמל. בגיל 14, אחרי שאבי נפטר, אמי ראתה שאני הולך ומתדרדר בשכונה שגרנו, והחליטה לשלוח אותי לבית-הספר החקלאי 'כנות', שם למדתי כל התיכון עד כיתה יב'", סיפר מצלאוי לביהמ"ש. "לאחר מכן התגייסתי לנח"ל, דרך הנוער העובד והלומד, ויצאתי לקצונה. הייתי קצין בצבא במ.פ חי"ר, עשיתי צבא ארבע שנים וחציצ, נלחמתי בסדיר במלחמת לבנון הראשונה תחת פיקודו של אפי פיין, הייתי בחפ"ק מ.פ בציר המרכזי בפריצה לבקעה. במחלקה שלי נהרגו שלושה חיילים".

במהלך השירות הצבאי שלו, פתחה אמו של מצלאוי את מסעדת "שיפודי ציפורה" בבת-ים. "היא קמה ממשבר עמוק, לאחר חמש שנים, שבהן איבדה את בעלה ואחר-כך את הבן שלה. היא הייתה המפרנסת היחידה, והייתה צריכה לפרנס שלושה ילדים נוספים, כאשר אחת מהילדות היא גרושה ואני ואחותי חיילים באותה עת", סיפר מצלאוי לביהמ"ש.

האם מכרה את הבסטה שהייתה לה בשוק הכרמל, שכרה שטח של 28 מטר ופתחה את המסעדה הראשונה במה שעתיד להיות רשת מסעדות מצליחה. כשמצלאוי השתחרר מהצבא, הוא תכנן להשתלב בתעשייה בתחום הקיבוצי ועבד בקיבוצים שונים, אך אז חלתה אמו ומסלול חייו קיבל תפנית.

"אמי קיבלה סרטן בלבלב. העסק עבד לא רע בכלל, עד שלא היה לה כוח לעבוד בגלל היעדרויות רבות בבתי חולים, והיה טבעי שהיא ביקשה ממני לקחת את המושכות של העסק", סיפר מצלאוי בקול שקט. "מבחינת האופי שלי, הוא לא היה בנוי לסוג כזה של עבודה. הייתי נאיבי מדי וצעיר מדי בתחום כזה. קיבלתי את העסק לידיי והתחלתי לנהל אותו, זה קרה בשנת 84' עם השחרור שלי מהצבא, ולאט לאט נכנסתי לנעליים והבנתי את העבודה, קידמתי את העסק ופיתחתי אותו".

באותן שנים, העתיד היה נראה מבטיח. מצלאוי התחתן ובמקביל להקמת המשפחה הרחיב גם את העסק. בשנת 98' הוא רכש נכס גדול בראשון-לציון, מבנה של 700 מטר, ופתח בו סניף נוסף של "שיפודי ציפורה", שנחשבה אז למסעדה מצליחה בבת-ים. העסקים עבדו מצוין, ומצלאוי הכניס את שתי אחיותיו לעבוד עמו. "היו לנו אז באותה בתקופה כ-250 עובדים, והעסקים הצליחו די טוב. היה טבעי שאני כראש משפחה אדאג לשתי האחיות שלי, שאחת מהן הייתה גרושה ואחת מהן התחתנה", אמר מצלאוי לביהמ"ש.

במקביל צבר מצלאוי רכוש פרטי רב, והשכיר נכסים שרכש במהלך השנים. לפי עדותו, הוא שילם מס על כל נכסיו, העסקיים והפרטיים. לדבריו, "עד ה-25 בפברואר 2014 בחיים לא איחרתי בתשלום מע"מ... ושילמתי למדינה הרבה מסים", העיד. "אני חונכתי וחינכתי את העסקים שלי, את הצוות שלי ואת רואה-החשבון שלי למוסר תשלומים גבוה מאוד. המסעדות שלי 'שיפודי ציפורה', בימים ההם, היו מודל לחיקוי. היינו מובילים בתחום בנושא המסעדות המזרחיות בארץ, זכינו בכל מיני שבועונים נחשבים בארץ בתואר 'המסעדה הכי טובה בארץ בתחום המזרחי'".

ב-2008 פתח מצלאוי עוד סניף של "שיפודי ציפורה" במתחם G בכפר-סבא, בשטח של 400 מטר, ובהשקעה של 4.7 מיליון שקל. חלק מהכסף הגיע ממשכנתא שנטל מצלאוי על ביתו הפרטי, חלק מתזרים מזומנים וחלק מהלוואות. גם סניף זה זכה להצלחה. בשלב זה העסיקה הרשת כ-300 עובדים, והמשיכה לשגשג. העסק הוחזק על-ידי אשכול חברות שהקים מצלאוי.

השריפה - והפנייה לשוק האפור

ואז - בשיא ההצלחה - התחילו הצרות - משברים כלכליים, שותפים שרימו אותו לטענתו והשקעות שגויות. וכך תיאר מצלאוי בביהמ"ש את תחילת הסוף: "באותן תקופות הייתי מקבל הרבה הצעות בגלל ההצלחות של המסעדות, שהיו עובדות יפה מאוד. הגיעה לנו הצעה לפתוח מסעדה בשותפות עם אדם כלשהו (השם שמור במערכת - א.ל.ו), בצומת הכפר הירוק ברמת-השרון, ששמה יהיה "שיפודי ציפורה". עשינו עסקת שותפות, אני ובן אחותי, שהוא הבן הגדול, שהוא גם בתחום המסעדות ... ופתחנו מסעדה על 11 דונם בצומת הכפר הירוק. המסעדה הייתה מאוד גדולה - הייתה 4 דונם של מסעדה ו-7 דונם של חניה, בתוכה הייתה משולבת חנות לממכר מוצרי המסעדה. אחרי 10 חודשים אנחנו מגלים שהשותף שלנו מרמה אותנו".

מצלאוי סגר את העסק עם הפסד של 2.6 מיליון שקל בתוך 10 חודשים. "אני משלם מכספי לבנקים, לעובדים ולספקים - 1.6 מיליון שקל, ובן אחותי משלם מיליון שקל. פה התחילה ההתדרדרות העסקית שלי. אם היה לי משנת 84 עד שנת 2010 רווחה עסקית, ב-2010 מרגע שפתחתי את המסעדה הזו, פה התחילה נקודת ציון של התדרדרות במצב שלי", סיפר מצלאוי.

וכאן מתחיל מצלאוי להסתבך גם עם השוק האפור. לאחר שלא הצליח לקבל הלוואות מהבנקים לתשלום חובות ("הבנקים לא נותנים כסף למסעדות, הן נחשבות ברמת סיכון מאוד גבוהה. הבנקים לא נותנים אשראי, וזו הייתה התקופה הכי גרועה שיש, ויותר מזה יש בנקים שלא הסכימו אפילו לפתוח חשבון למסעדות"), פנה מצלאוי בלית-ברירה למלווים בשוק האפור.

"במקביל", העיד בביהמ"ש, "קורים עוד אירועים שבנקים מלחיצים אותי - היו לי מעט אשראים וצמצמו לי גם אותם". ואם לא די בכך, בנובמבר 2010 פרצה דליקה במסעדת הדגל של הרשת בבת-ים. "ב-14 בנובמבר 2010 המסעדה בבת-ים עולה באש, תוך כדי עבודה במוצ"ש, בשעה 20:00, מסעדה מלאה באנשים. צ'יפסרים עולים באש, הכל מתקלח שם. יש לי מעלי בניין של 14 קומות, המסעדה עולה כולה באש, מכבי-אש לא משתלט, כולם ברחו, 14 כבאיות ניסו לכבות את האש. היה חשש מאוד לנפגעים, לאנשים מבוגרים שיפגעו משאיפת עשן סמיך, ובמזל לא היו נפגעים".

המשמעות הכלכלית של אירוע השריפה הייתה מכרעת. "לקום בבוקר כשהמסעדה נשרפת, עם פחות הכנסות של 1.2 מיליון שקל, ההתמודדות עם תשלום חודשי של הכישלון של המסעדה בכפר הירוק, ותשלום ל-70-80 עובדים שעבדו בסניף בת-ים ואין להם מקום עבודה", סיפר מצלאוי על אותה תקופה. "להתמודד עם חברת הביטוח על התשלום שהם לא כל-כך רוצים לשלם, ואני ממשיך לשלם את המשכורות והתשלומים ומנסה לשקם את המסעדה בבת-ים.

"במקביל לעסקה ברמת-השרון ולשריפה בבת-ים, הספקתי לחתום על הסכם שכירות במתחם סינמה סיטי בראשון-לציון - שטח גדול מאוד של 400 מטר, בשכירות של 90 אלף שקל מע"מ לחודש. והמצב שלי כרגע עם שתי מסעדות שעובדות בראשון-לציון ובכפר-סבא, (מסעדה) אחת - אני משלם חובות, אחת נשרפה ואני משקם אותה, ובסינמה סיטי אני מחויב לשכירות".

מכירת הרשת כמוצא אחרון

באותה תקופה, סיפר מצלאוי, הפך השוק האפור לאחד המשענות המרכזיות שלו ("בעיקר פעלתי לכיבוי שריפות", הוא העיד), ולרגע היה נראה שהדברים מסתדרים. מצלאוי שיקם את המסעדה בבת-ים בהשקעה של 4.5 מיליון שקל; קיבל 1.8 מיליון שקל מחברת הביטוח ופתח מסעדה נוספת בסינמה סיטי בראשון-לציון, בשם "שיפודי ציפורה אקספרס".

באותה תקופה עומד מצלאוי בראש רשת המפעילה שש מסעדות ומעסיקה מעל 500 עובדים. הלחץ מתחיל להיות קשה מנשוא. "הוצאות מטורפות, כאשר שתיים מהמסעדות משלמות שכירויות - כפר-סבא וראשון-לציון. אני מרגיש שהאדמה בוערת מתחתיי. אנחנו מגיעים לסוף שנת 2011, ועד אז אני משתדל לעמוד במוסר תשלומים גבוה עד כמה שניתן, וכל הזמן פונה, הלוך ושוב, לשוק האפור. הולך לייעוץ, מתייעץ עם בעלי מקצוע מה אני צריך לעשות, פורש בפניהם את כל מצבי את כל החובות, הכנסות, דוחות, משתף את הרוח, את אשתי, והמסקנה היחידה והברורה זה להתחיל לממש", העיד מצלאוי.

אז הוא מוכר. מוכר את המסעדה בכפר-סבא, מוכר את המסעדה במתחם הסינמה סיטי בראשון-לציון ואת מסעדת הדגל בבת-ים. מצלאוי מוכר גם את הזכות להשתמש בשם "שיפודי ציפורה". הוא מוכר גם נכסים אישיים, משלם חובות ומאבד את האימפריה. "המצב הכלכלי שלי באותה תקופה מתדרדר מיום ליום כמו כדור שלג. ההוצאות אסטרונומיות, אני לא מצליח להדביק את השוק האפור ואת הריביות שלהם. שילמתי מסים בסכומים אסטרונומיים. בחנות אחת שמכרתי בדיזינגוף, שילמתי מס על רווח ההון 1.73 מיליון שקל... הכול הלך לחובות", מספר מצלאוי.

פשיטת רגל ושברון הלב

החובות היו כבדים מדי. רשות המסים, השוק האפור, ספקים ונושים אחרים רדפו את מצלאוי יומם וליל. השוק האפור היה הנחוש מקרב הנושים. מצלאוי ומשפחתו קיבלו איומים. באפריל 2014 הוצא נגד מצלאוי צו כינוס נכסים, וכשנה וחצי אחר כך הוא מוכרז כפושט רגל. בדרך מתדפק על דלתו גם מע"מ, בטענה כי החברות בבעלותו לא שילמו את כל המס הנדרש מהן, ולא הגישו דוחות כנדרש. וכך, מצא את עצמו מצלאוי, פעם בעל אימפריה של מסעדות משגשגות, חסר כל, מורשע בעבירות מס ועובד כשכיר במסעדה של בנו ברעננה.

את עדותו בבית המשפט סיים מצלאוי כשדמעות כבדות זולגות מעיניו. "המצב שלי גרוע מאוד. בעיקר עצוב", בכה. "אני ואשתי ושישה ילדים - המוטו של החיים שלנו זה שמחה. עצוב לנו, חלק ניכר מהתקופה הם מאוימים. פניתי כמובן למשטרה. בגיל 55 אני בלי פנסיה, בלי כלום, נלחם על קורת גג האחרונה שלי, אני לא יודע איך לגמור לשלם את ה-900 אלף שקל (חובות)...

"זה עסק תובעני מאוד. זה 24 שעות ביממה, עבודה מאוד קשה, הרבה עובדים... רציתי לתת להם את כל מה שאני יכול לתת, והיום אני עומד בפניהם שבור. לא יכול לתת דרישות מינימליסטיות... עשיתי את המקסימום שאני יכול לעשות, ואני מבקש בכל לשון של בקשה שלא לשלוח אותי לבית סוהר". האם סיפורו האישי של מצלאוי ישפיע על בית המשפט? מצלאוי יגלה זאת מחר כשיתייצב מול השופטת מירב כפיר שתגזור את דינו.