"הפלא הוא לא שחניון קרס, אלא שרק אחד קרס"

היה אפשר לחשוב שאברהם קוזניצקי, מייסד ויו"ר מנרב, יראה בעיר הבה"דים שבנייתה הסתיימה לאחרונה, שיא בקריירה שלו. בכל זאת, מדובר בפרויקט התשתית הגדול ביותר שביצע, וגם הגדול ביותר שנבנה במדינה. אבל קוזניצקי מסרב להתרווח ולהישען לאחור. "זה שיא עד שאני אשבור אותו", הוא אומר בנחישות בראיון מיוחד ל-G. "לפעמים שואלים אותי למה אני עובד היום, הרי יש לי מספיק. אבל אני כמו צרכן סמים, שכל פעם צריך יותר. פעם הספיק לי חשיש. היום בלי הרואין אני לא יכול".

אין ספק שקוזניצקי, עם הקסקט הנצחי, הלשון החדה, הקשיחות המופגנת בעסקים והשאיפה האינסופית לעוד, הוא אחת הדמויות הייחודיות והמרתקות ביותר בעולם העסקים הישראלי. הוא היה מחנך ועזב את משרד החינוך "בטריקת דלת, כי אמרתי שאם אהיה בעל המאה אולי אהיה גם בעל הדעה ואצליח לשנות את העולם. אבל האמת ששכחתי את ההבטחה שהבטחתי לעצמי". קסמם של העסקים ההולכים וגדלים השכיח את ההבטחה, אף שלאחרונה הוא משתעשע ברעיון להקים בית ספר למצוינות.

הוא חתום על פרויקטי תשתית רחבי היקף, ממתקני התפלה ועד שני גשרי הרכבת הגדולים במדינה באזור לטרון, שלא לדבר על אלף דירות שהוא בונה כל שנה ברחבי הארץ, אבל "לצערי הרב יצאתי גם מעבר לים" - הוא מתכוון לעסקי בנייה בעיקר בארצות-הברית.

למה לצערך? בדרך-כלל יזמים גאים בזה.

"כי אני לא חושב שמיציתי את עצמי פה בארץ. אבל היום אני מודאג ממה שיקרה פה במדינה בעוד חמש-עשר שנים. הדבר היחיד שיציב כאן זה חוסר יציבות, ואני לא רואה לאן אותם נציגים שלי בממשלה ובכנסת מובילים אותנו. לא רואה שום דבר חכם שעושים, שום תוכנית שמתבקש לעשות אותה. לאן הרכבת הזאת נוסעת? היא תגמור את הפסים ותעוף לתהום. אז אמרתי לעצמי, דבר ראשון תפזר את העסקים שלך".

ואיך ענף הבנייה בתוך כל הכאוס הזה שאתה מתאר?

"הענף שלנו 100% חולה. למשל, אין אפילו ניסיון להכשיר עובדים בענף הבנייה בבתי ספר מסודרים. אין עובדי בניין מקצועיים. היום עובדים בעיקר פלסטינאים, אתמול אלה היו עובדים זרים, מחרתיים אינני יודע עם מי נעבוד, ואחר-כך מתפלאים שהחניון (ברמת החייל) קרס".

למה באמת להערכתך הוא קרס?

"זה יכול לקרות לכל קבלן, ואני לא יכול לכוון אצבע מאשימה לעבר קבלן מתחרה (דניה סיבוס, ש' ל'). בונים פה 15 אלף בתים ביום אחד, ובתנאים שעובדים בהם, הפלא הוא לא שחניון קרס, אלא שרק אחד קרס ושלא קורסים יותר.

"כשבניתי בתים בהונגריה, וקיבלתי תפסנים ממי שסיפק לנו כוח אדם, ידעתי ששלחו לי אנשים שאבא שלהם היה תפסן וגם הסבא. פה, אם מישהו יגיד שהוא תפסן, ישאלו אותו אם ההורים שלו לא היו ערבים, כי איך יכול להיות יהודי במקצוע. מצד אחד רוצים שנעבוד ברמה הגבוהה ביותר, ומצד שני אין שום תנאים המאפשרים את זה, הן ברמת התכנון והן בכוח האדם המשתנה. תוסיפי את זה שהמוטיבציה שיש לעובדים שואפת לאפס, הם באים רק להתפרנס - ואם כך מתנהל הענף, מה הפלא שאלה התוצאות".

שר השיכון יואב גלנט מדבר עכשיו על מכרזים להבאת חברות בנייה, כלומר ביצוע, מחו"ל, והחברים שלך בענף מתמרמרים מאוד.

"הכיוון הוא נכון, למורת רוחם של קבלנים אחרים. השאלה היא איך יבצעו את זה. צריך לדעת לעשות זאת בשילוב הנכון. אם דרישות המכרז לחברות זרות יכללו תנאי שהן יעבדו בשיתוף פעולה עם קבלנים ישראלים - זה יביא ברכה לענף. יבנו יותר, תהיה הפריה הדדית ויש לנו מה ללמוד מהעולם. אבל קבלן זר לבדו לא יידע להסתדר עם הביורוקרטיה כאן. יחסלו אותו. הוא צריך לצדו קבלן ישראלי שיודע להסתדר בתנאים הבלתי הגיוניים כאן".

יש האומרים כי התנאים הבלתי הגיוניים, ביניהם הוועדות לתכנון ובנייה, גם יוצרים כר נרחב למעשי שחיתות ו"קידום פרויקטים" באמצעות סוגים שונים של שוחד, מסוג החשדות שתלויים ועומדים עכשיו מעל ראשה של ראש עיריית נתניה מרים פיירברג. "ישנם הרבה מאוד פיירברגים כאלה, ואני מכיר אותם מקרוב", מתייחס קוזניצקי. "גם אם יוכחו ההאשמות נגדה, אשמתה היא רק שהיא נתפסה".

תסביר.

"יש במגזר הדתי כאלה שאומרים, שלא נכון שבחורות יסתובבו בצורה פרובוקטיבית, כי זה מעמיד בניסיון את המין הגברי ואין טעם להילחם בטבע. אז אני לא יודע אם הם צודקים, אבל ברור לי שכאשר יש תחום, כמו נדל"ן, המתעסק במיליונים, עשרות מיליונים ולמעלה מזה של שקלים, צריך לקחת בחשבון את חולשות המין האנושי ולא להעמיד את בני האדם בניסיון קשה מדי.

"ראש עיר ממוצע חי ממשכורת נטו של כ-20 אלף שקל, ומזה הוא צריך להתלבש יפה בכל רגע ולהביא מתנות לאינספור האירועים שהוא מוזמן אליהם. בתחילה הוא מתחיל להתפתות בדברים הקטנים. הוא לא מתחיל בדירה חינם, אלא פה הזמנה לאירוע, שם מימון של נסיעה לחו"ל, ולאט-לאט זה מתפתח. אם מביטים ברשימת ראשי הערים החשודים, רואים שיש פה בעיה. והבעיה היא לא שכל אחד ואחד מהם מושחת, ושצריך להכניס את כולם לבית הסוהר, אלא שלא מונעים מראש את הפיתויים הגדולים".

איך אפשר לעשות את זה?

"הפתרון פשוט: שוועדות הבנייה לא יהיו בידי פוליטיקאים, אלא שיוקמו ועדות ציבוריות, עם אנשי ציבור הקרובים לענף הבנייה, והפוליטיקאים ינחו ויפקחו, אבל לא יקבלו את ההחלטות. לא יכול להיות שראש עיריית נתניה גם תעמוד בראש הוועדה לתכנון ובנייה של העיר. יש המון החלטות שהן של שיקול דעת, ומי יידע אם שיקול הדעת היה נכון או לא, והאם לא הבטיחו משהו לפני הוועדה תמורת שיקול הדעת הזה.

"אתה לא יכול להגיד לאדם כל הזמן 'יש כאן המון כסף, אבל אל תיגע בו כי הוא לא שלך'. הוא עומד בזה פעם, פעמיים, שלוש, בסוף הוא נופל. הוא נשבר וזה כישלון רגעי, לא אופי מושחת. גם אם פיירברג עשתה את המיוחס לה, אני לא חושב שהיא מושחתת, אלא שהיא החליקה על קליפת בננה, ובדיוק על זה תפסו אותה".

"צריך לרסן, לא לרסק"

קוזניצקי, 75, רואה בדאגה רבה את ניסיונות החקיקה השונים המיועדים להוריד את מחירי הדיור. על הפרק עומדת כרגע כוונת האוצר למסות באופן מיוחד את מי שרוכש דירה שלישית ולמעלה מכך. "למה זה יועיל?", הוא מתקומם, "למה שלא ישקיעו וישכירו את הדירות שלהם? אם יבריחו את המשקיעים - מי ייכנס במקומם? אני בטוח שאין במדינה מספיק כסף כדי להגדיל את היצע הדירות, ולכן לא צריך להרחיק שום גורם שמזרים כסף לשוק הזה. זה מסוג הדברים שעלולים לרסק את השוק. יעצרו את המשקיעים, לא יהיה מספיק ביקוש לדירות, הקבלנים יצטרכו למצוא כל מיני פתרונות אחרים, והשוק לא יתנהג בצורה טבעית".

ושרי האוצר והשיכון לא מבינים את זה?

"האוצר ושר השיכון משתעשעים בדברים הללו כאילו זה משחק לאחר צהריים, וכל פעם מכריזים איזו הכרזה פופוליסטית אחרת, ומודיעים: אנחנו נוריד 30% ממחיר הדירות, אל תקנו דירות היום, חכו למחר.

"צריך לזכור שענף הדיור מגלגל כ-100 מיליארד שקל בשנה גם בשנים פגועות. אי-אפשר להתייחס אליו כאל ענף זניח. אלה שיוצאים בהצהרות הפופוליסטיות הללו לא מבינים אילו סיסמאות קטלניות אלה: לא הקבלנים יתמוטטו - כל כלכלת המדינה תתמוטט. הבנקים יתמוטטו כי לקחו מהם הלוואות בסכומי עתק, וייקחו איתם את לווי המשנה שלהם. קבלני המשנה וכל מי שקשור לענף הבנייה בצורה ישירה או עקיפה, ייכנסו לצונאמי הזה.

"אפשר ללמוד ממה שקרה בארצות-הברית בסאב פריים, אבל שם המדינה הייתה עשירה מספיק כדי להתגבר על כך. כאן אין מי שיסבסד ויספוג את המכה הזאת. ברגע שזה יתחיל, זה יהפוך לכדור שלג שאיש לא יוכל לעצור, כאוס מוחלט, ונצטרך להמתין שנים עד שנחזור לתקופה נורמלית".

אז מה הפתרון, לא לטפל במחירי הדיור?

"צריך לטפל, אי-אפשר לתת לבועה הזאת להמשיך להתנפח כי היא תתפוצץ בפנים של כולנו. אבל צריך לרסן, לא לרסק. צריכים לעצור את המחירים, אולי להוריד אותם ב-15%-10%. אני לא מכיר קבלן שמרוויח יותר מזה. תתפלאי כמה פשוט לצנן את השוק הזה. למשל, לקבוע שאדם שמחזיק קרקע שיש עליה תב"ע ולא בונה במשך שלוש שנים יצטרך להתחיל לשלם עליה מס רכוש. זה לבד יגרום להרבה התחלות בנייה".

אבל זה גם רחוק מלהספיק.

"ברור, צריך להוסיף תוכנית מושכלת שלא עוסקת רק במחיר למשתכן - שמטפלת רק במגזר קטן מאוד של האוכלוסייה, ולא רק בדירה להשכיר - שהיא תוכנית טובה, אבל רחוקה מאוד בהיקף ממה שנדרש. צריך להוסיף באופן נרחב בהרבה אפשרות להשכרה, כפי שקיים בכל העולם עבור זוגות צעירים וגם עבור אלה שלא צלח להם וידם אינה משגת לקנות. בתנאי שהדירה תהיה מושכרת לתקופה ארוכה ובתנאי שהמחיר של ההשכרה יהיה מחיר שמשפחה ישראלית יכולה לעמוד בו".

איך עושים את זה?

"זה יותר פשוט ממה שחושבים. אם מדינת ישראל שמחזיקה את רוב הקרקעות תקצה שטחים לדירות להשכרה ותיתן אותם אפילו חינם, ויבנו דירות שהעלות שלהן 650-600 אלף ובתשואה של כ-5% - משפחה תצטרך לשלם שכר דירה של 2,500 שקל ולא 6,000 שקל ומעלה. ואז יוכלו גם לגייס כסף לכל הבנייה הזאת מכל הגופים המוסדיים שתשואה כזאת מאוד תעניין אותם.

"צריך להפסיק את העליהום על המשקיעים. שימשיכו להשקיע ויהיו דירות בשפע, ויחד עם סבסוד זוגות צעירים, פתרונות למשפרי דיור והצפת השוק בדירות השכרה, כוחות השוק יאזנו את עצמם - כי כל התערבות מבחוץ הרת אסון".

למה בעצם שלא יתערבו עד שיושג האיזון?

"כלכלת המדינה היא כמו מטוטלת, שבצד האחד שגשוג ובצד השני מיתון. הבעיה היא שהשוק לא יודע לחזור לעצמו באותה מהירות שהמטוטלת נעה, וזה גם איננו שוק שעומד על יסודות חזקים כל-כך. אם יעצרו אותו בחוסר זהירות ויביאו לירידות חזקות - יהרגו את השוק והוא פשוט יישבר וייהרס".

אחד הצעדים שהמדינה עושה הוא עידוד של התחדשות עירונית, וגם אתם במנרב נכנסתם לתחום הזה בכמה וכמה ערים. מה דעתך על הפרויקט?

"זה גם צעד בכיוון הנכון, אבל התחדשות עירונית נקראת פינוי-בינוי, וצריך לשנות את סדר המילים לבינוי-פינוי. כלומר היום, כדי לפנות מספר בתים לצורך פרויקט כזה בשכונה, צריך לארגן לדיירים פתרונות חלופיים - בתי מלון, דירות במקומות אחרים. בצורה שזה מתנהל כיום, לוקח שנים להחתים את כל הדיירים, ובנוסף לחששות - ודאי של דיירים מבוגרים שנאחזים במה שיש - יש תמיד דיירים שרוצים להתחכם ולסחוט עוד משהו, וכל התהליך מתעכב.

"אם היו קודם בונים בשכונה בית, ואז מפנים אליו דיירים לדירה מוכנה שאפשר לראות בעיניים, זה היה מזרז את כל העניין. אפשר היה להגיע להליך שבתוך שנה מפנים 15 אלף דירות".

וכך אתם עובדים?

"אנחנו משתדלים, אבל אני לא יכול לעשות את הדברים האלה כמו דון קישוט. זה צריך להיות מוכוון מלמעלה, זה תפקיד הממשלה. וזה לא איזה משהו שנחמד לעשות, זה צו השעה. זוכרת מה קרה בקריסת החניון? בשביל להציל חמישה אנשים, 500 איש עבדו יומם ולילה, וגם זה לקח זמן ומצאו אותם הרוגים. תחשבי מה יקרה אם תהיה פה רעידת אדמה, ולא בניין אחד אלא 200 בניינים יקרסו. מה יקרה אז? מי יציל את האנשים? זה סיכון קיים, בעיקר במקומות הנמצאים לאורך קו השבר הסורי-אפריקני, ובניינים שנבנו בשנות ה-50 וקצת אחרי לא מוגנים בכלל, והם ייהרסו כמו בנייני קלפים. אנחנו יושבים על פצצה מתקתקת, ודמיון של אדם לא יכול להכיל בכלל את גודל האסון שעלול לקרות".

"היו לי שטויות בראש"

כאשר שואלים את קוזניצקי איך עשה את המעבר ממחנך ומורה לקבלן ויזם, הוא עונה בכנות: "האמת שאין לי תשובה כל-כך מוצלחת". הוא החל בעבודה בנגב בתקופת בן-גוריון, שבה לקחו חיילים ושלחו אותם ללמד באזורי ספר. לאחר שקיבל לדבריו את פרס החינוך, הקים בית ספר תיכון מקצועי בגן יבנה, היה אחר-כך מורה בסמינר גבעת וושינגטון ומפקח בעיריית תל-אביב, ואז פרש במפתיע.

מה קרה?

"רציתי אז לשנות את העולם, אבל לא הבנתי כמה אני קטן ונטול השפעה, וגם הייתי צעיר ועדיין היו לי שטויות בראש. יום אחד קראו לי למשרד החינוך בירושלים כדי להסביר לי שאני צריך לעבוד על-פי חוזר המנהל הכללי. מאוד כעסתי ועזבתי את משרד החינוך בטריקת דלת".

הפרויקט הראשון שבנה היה בית ספר רמב"ם בבית דגן. "היום, כשאומרים איפה אתה רוצה להיות אם תפרוץ חס וחלילה מלחמה", הוא אומר, "אני משיב 'במקלט שבניתי שם בבית הספר. כי כשלא ידעתי משהו - עשיתי יותר ממה שהתקן הכתיב. קירות יותר עבים, ברזל יותר חזק. האמת, הייתי השוטה של הכפר".

"השוטה של הכפר" קיבל עוד ועוד פרויקטים, ומאז שהקים את מנרב ב-1969, נרשמו ברזומה שלו לא פחות מ-350 פרויקטים גדולים - ביניהם מוזיאון תל-אביב, מוזיאון יד ושם והרבה פרויקטי תשתית. "הייתי הראשון שבנה בBOT- (מודל שבו הבונה גם מפעיל את האתר במשך מספר שנים נקוב, ולאחר מכן מוסר אותו לגוף המזמין, בדרך-כלל המדינה)". היה זה מכון טיהור שפכים בנתניה, שבעקבותיו הגיעו עוד כמה מכוני טיהור כאלה. בין הפרויקטים הרבים שלו, הגשרים שתוארו כאן, והמנהרות - 7 קילומטרים לכל כיוון - שיובילו את הרכבת לירושלים לאחר שתרד מהגשר. זה עתה סיימה מנרב פרויקט גדול של התפלת מי ים באשדוד בכמעט 2 מיליארד שקל.

בשוק המגורים, קוזניצקי בונה כיום כאלף דירות ברחבי הארץ - ביניהן 400 יחידות דיור בעכו על קו המים, בחיפה שני מגדלים שמהם נשקף כל המפרץ, ובתל-אביב הוא פותח פרויקט חדש בהרברט סמואל על קו החוף, משהו שיעלה בסביבות 100 אלף שקל לכל מטר מרובע. ולצד אלה הוא בונה גם נדל"ן מניב, ומשאיר אותו בבעלות מנרב כנכסים המניבים דמי שכירות.

וישנה כאמור גם הפעילות בחו"ל: בארצות-הברית הוא בונה באטלנטה, בניו-יורק ובפלורידה דירות למגורים, ומנרב גם רכשה שם מאות בתים רב משפחתיים (מולטי פמילי) להשכרה - "ואנחנו חיים מהתשואות של השכירות". לפני כן בנה בדרום אפריקה בהזמנת הממשלה דיור מסובסד לעובדי מדינה שחורים.

בנוסף, יש למנרב השקעות בתחום אחר, דווקא ביוטכנולוגיה, כאשר לפני כמה שנים ביצעה אקזיט מוצלח בתחום ההדברה הביולוגית מחברת אגרוגרין שנרכשה בידי באייר בכ-120 מיליון שקל ועוד תמלוגים "ביד רחבה", כדברי קוזניצקי. עכשיו הוא שותף בחברה שבונה בטקסס בריכות גדולות לגידול אצות, שמהן ימצו אומגה 3 - "זה טרנד היום בארצות-הברית, ואנחנו חושבים שנעשה הרבה כסף".

אבל הפרויקט הגדול ביותר הוא כאמור עיר הבה"דים, שאותה בנתה מנרב במסגרת שותפות "מבט לנגב" עם אלקטרה בע"מ, קרן נוי וחברת רד בינת. "בנינו עיר", מתלהב קוזניצקי. "עלינו על 2,500 דונם של דיונות מדבר, שמהם בנינו על 1,600 דונם. זו עיר ממוחשבת לגמרי, כל חייל נכנס לבסיס עם כרטיס ויודעים איפה הוא נמצא כל רגע. יש שם הכול, ממטבח שעושה 50 אלף מנות ביום ועד אמצעי ההדמיה הכי מתוחכמים בכיתות הלימוד, וכבר אכלסנו שם 8,500 חיילים".

הקמת הפרויקט עלתה כ-2 מיליארד שקל והיקפו הכולל 7 מיליארד שקל, שכן מדובר בפרויקט במתכונת BOT ומבט לנגב תתחזק ותפעיל את הבסיסים על כל השירותים (למעט ההדרכה) למשך 25 שנה (שמהן נותרו עכשיו 22, לאחר סיום שלוש שנות ההקמה).

למעשה, במכרז זכתה מנרב לבדה, ורק לאחר מכן צירפת אליך את השותפים שיצרו את מבט לנגב. מדוע?

"כי אם הייתי הולך מראש עם השותפים, לא היינו זוכים. ברגע שיש כמה שותפים, כל אחד מושך אליו את השמיכה ודואג שהוא עצמו יהיה מכוסה, ואז המחירים לא ממוצים עד הסוף. אני תמיד עושה זאת כך. ניגש לבד, ואם אני זוכה, אני מנהל משא ומתן נכון עם הקבלנים כדי להגיע למיצוי נכון של הפרויקט. כך שאם קיבלתי על פרויקט מאה מיליון שקל, העלויות לא צריכות לעבור את ה-95-90 מיליון. זאת החוכמה. להפסיד זה לא קשה, אבל זו גם לא חוכמה גדולה".

בענף שלך זה די בולט שלהפסיד זה לא קשה.

"בוודאי, תראי מה קורה היום למרבית החברות, בייחוד בביצוע. המרווח בביצוע הוא כמעט אפס, מקסימום 3%-2%. אנחנו נמצאים גם בייזום וגם בביצוע, ובייזום אפשר להרוויח יותר, אבל בביצוע אנחנו עובדים על קצה הקשקש".

אז זה יתרון גדול שיש לך - גם יזמות וגם ביצוע, לא? אתה יכול לשלב.

"דווקא לא. איפה שאני יזם, אני לא קבלן. אנשים חושבים שאם זרוע הביצוע של מנרב תבצע עבור מנרב יזמות, זה יהיה יותר זול, ואני הגעתי למסקנה שאם אני מבצע עבור עצמי, זה הרבה יותר יקר. בין מזמין ומבצע צריך להיות מתח מסוים, לדברים האלה יש השפעה על המחיר, על העמידה בהתחייבויות ועל לוחות הזמנים. הרי המהנדס שלי ביזמות לא יכול לאיים על המהנדס שלי בביצוע שיחלט לו ערבויות או לא ישלם לו. מהנדס הביצוע יגיד - בבקשה אל תשלם, יש לנו אותו בעל בית".

"רצחו לי חלום"

קוזניצקי עדיין טעון על ביטול הקמת בית הסוהר הפרטי בישראל

ב-2009 זכתה מנרב הנדסה יחד עם אפריקה ישראל ועם חברת אמירלד האמריקאית במכרז להקמת בית הסוהר הפרטי הראשון בישראל, אולם בית המשפט העליון בראשות השופטת דורית ביניש קבע כי הדבר מהווה פגיעה בזכויות האדם הבסיסיות של האסירים וביטל את החלטת הממשלה להקים בית סוהר פרטי. "אני לא נולדתי קבלן, נולדתי מחנך", אומר קוזניצקי, שניכר בו כי יש לו עדיין בטן מלאה על הפסיקה. "אני מבין שרוב הבעיות שלנו הן תוצאת לוואי של חוסר חינוך. חלק מהפושעים שישנם היום במדינה, אין להם פתרון. צריך להרוג אותם. הם לא יועילו לחברה ורק ימשיכו להזיק לעצמם ולסביבה. אבל ישנם אנשים שאיתרע מזלם והיו להם בעיות, אבל בנפשם הם לא קרימינלים, ובבית סוהר כזה אפשר היה לשקם אותם.

"לא יודעים את זה, אבל 70% מהאסירים הם 'אסירי עולם'. כלומר, גם אם הם משתחררים לאיזה זמן, הם שוב חוזרים. אם במקום 70% יחזרו רק 40% הצלתי אנשים. מישהו מבין מה זה אסיר שאשתו מצלצלת למפקד בית הכלא ומתחננת 'אל תשחרר את בעלי, הוא בא הביתה, שובר לי את העצמות ואם נשאר לו כוח מרביץ גם לילדים'? אני ראיתי מקרה כזה במו עיניי. מישהו מבין מה זה להיות משפחה של אסיר, שכל השכנים יודעים שהוא נכנס ויוצא מבית הסוהר? כל אסיר שלא חוזר למעגל זו הצלה.

"למשל, בבית הסוהר הזה השקעתי הרבה כסף ברפואת שיניים כי מתברר שרוב האסירים מעשנים סמים ונפגעת להם מערכת השיניים. אמרתי, לפני כל דבר אחר, צריך לטפל בהם, כי אי-אפשר לדבר עם אדם שסובל מכאבי שיניים, והתנאי הראשון להתחיל בכלל לנסות איתו זה שלא יסבול מכאבים, שירגיש כמו בן אדם. אבל ביטלו לי, ורצחו לי חלום, ואני יודע שבבתי כלא ציבוריים אנשים איבדו צלם אנוש".