מרד צרכני בשכונה יוקרה? ברמת אביב ג' נלחמים על הקאנטרי

תושבי שכונת יוקרה שיוצאים למאבק צרכני אינם עניין נפוץ בשום מקום בעולם, ועל אחת כמה וכמה בישראל, שבה מאבקי צרכנים הם עניין נדיר למדי. והנה, דווקא תושבי רמת-אביב ג', שכונה ששמה מזוהה במידה רבה עם ממון ועם ישראל השבעה, התארגנו לפני כארבעה חודשים ויצאו למאבק כזה נגד עיריית תל-אביב. המאבק נחל הצלחה - גם מול העירייה וגם ברמת הגיבוש הקהילתי - אך גם גבה מחיר לאחר שיצר קרע מסוים.

קצת רקע: הקאנטרי של רמת-אביב הופעל בזיכיון במשך עשרות שנים על-ידי חברת אשטרום. מעבר להיותו מרכז קהילתי של השכונה, נחשב הקאנטרי גם למקום שבו ניתן לפגוש בבריכה או על מכונות הכושר רבים מבכירי הקהילה העסקית.

במהלך השנה האחרונה חזר הקאנטרי מסיבות שיפורטו בהמשך לידי עיריית תל-אביב, שערכה בו שיפוץ מקיף. יחד עם השדרוג קפצו מחירי המנוי משמעותית, אבל מה שיותר הרגיז את התושבים היה פער המחירים העצום בין המרכזים השונים שמפעילה העירייה: אלו של רמת-אביב גבוהים משמעותית מאשר אלו שנגבים בשכונות אחרות (ראו טבלאות בהמשך).

מדיניות התמחור הזאת מעוררת שאלות עקרוניות. האם למשל ראוי שלשירות שניתן על-ידי העירייה יהיה תמחור שונה בשכונות שונות? האם העובדה שהשכונה יקרה הופכת בהכרח גם את כל תושביה לעשירים? ואם כבר הוחלט על מחיר שנגזר ממעמד סוציו-אקונומי, האם לא סביר שהוא יתבסס על מבחן הכנסה ולא על הכתובת?

רצינו לשאול את כל השאלות הללו את עיריית תל-אביב, אולם במפתיע, ובאופן די יוצא דופן בהתנהלותה, החליטה האחרונה להסתפק בתגובה כתובה וקצרה שמופיעה בסוף הכתבה. תושבים בתל-אביב שנחשפו לסיפור הקאנטרי, אך גם למקרים אחרים, אומרים על כך שאינם מופתעים. לטענתם, העירייה מעוניינת לגבות יותר כסף מהאוכלוסיות המבוססות של העיר, אולם מסיבות פוליטיות, כמו גם החשש מפנייה לערכאות משפטיות, אינה רוצה לתת לכך פומבי ולכן עושה זאת בשקט וללא מבחן הכנסה פרטני. ועכשיו בואו נקפוץ לבריכה.

"כולם היו רשומים"

הקאנטרי של רמת-אביב הוקם לפני כארבעה עשורים ונחשב בזמנו לפורץ דרך בכל הנוגע לתכנון שלו, לגודל השטח ולמכשירים. הזיכיון להפעלת המקום ניתן כאמור לאשטרום, שתפעלה אותו מאז.

ל', תושבת ותיקה בשכונה, שמכירה את הפרטים מקרוב, מספרת שבשנים האחרונות אשטרום לא רוותה הרבה נחת מהנכס. "תושבי השכונה מאוד נהנו ממנו כי זה היה בית, מרכז קהילתי. אבל קאנטרי הוא בדרך כלל לא עסק מי יודע מה רווחי ואשטרום לא הייתה נלהבת להשקיע בתחזוקה. כשהיה יורד גשם למשל, הכול היה מטפטף בפנים, היה המון בלאי של המכשירים, הרצפה הייתה עתיקה והכול היה טלאי על טלאי. העלות של המנוי לא הייתה נמוכה ביחס למצב הפיזי של הקאנטרי, אבל זה היה ליד הבית וכבר התרגלנו. בשלב מסוים, לחץ של המנויים גם הביא לשיפוץ קל. ואז פרץ משבר בין אשטרום לעירייה - ככל הנראה על חובות ארנונה - ואחרי מו"מ ביניהן, הודיעו לנו פתאום שהעירייה נכנסת במקום אשטרום. אחרי כמה זמן פרסמו מחירון חדש ומוגזם. עם כל הכבוד, זה קאנטרי עירוני. אני צריכה לממן את העירייה?"

"אני גרה בשכונה מגיל שנה, ומאז שאני נשואה עם ילדים, אנחנו מנויים בקאנטרי. זה המרכז הקהילתי שלנו", אומרת דורית יצחק, 39, יוזמת המחאה ואם לארבעה. "כשהיינו ילדים, הקאנטרי היה מקום המפגש שיורדים למטה לשחק בו. במשך השנים גם התמחור היה שכונתי באופיו: היה מחירון, אבל לכל אחד היה מחיר משלו וכולם בשכונה היו רשומים. במקרה שלי הילדים רשומים מגיל צעיר לחוגים וגם אני הייתי בחוג ספורט".

בשנים האחרונות, מוסיפה יצחק, המצב התחזוקתי של הקאנטרי היה גרוע, אבל למרות זאת הוא לא איבד את מעמדו כמרכז הקהילתי. "ואז, ביום בהיר אחד הודיעו לנו שהעירייה לוקחת את המקום והסבירו שזה יהיה רק לטובתנו כי הקאנטרי יעבור סוף-סוף שיפוץ ולא יפגעו בנו במחירים. השיפוצים הראשוניים נמשכו כחודשיים ותוך כדי כבר פתחו לפעילות חלקית. בזמן השיפוץ קיבלנו 20% הנחה, שגם אחריה המחירים היו גבוהים משמעותית ממה ששילמנו בקאנטרי הקודם".

יצחק, ותושבים נוספים, לקחו את המחירים החדשים והשוו אותם למחירי קאנטרי ל' (שכונה שבה האוכלוסייה פחות או יותר דומה במאפייניה הסוציו-אקונומיים לרמת-אביב) ולמחירי קאנטרי נווה שרת (שכונה שהייתה בעבר ברמה סוציו-אקונומית יחסית נמוכה ובימים אלה עוברת פינוי-בינוי מסיבי. חלק מהבניינים החדשים בשכונה כבר מאוכלסים). יצחק: "כשהשווינו את המחירים בטבלאות מסודרות, גילינו שמאיתנו מבקשים הרבה יותר. אין שום סיבה שנשלם כל-כך הרבה לעומת קאנטרי חדש (נווה שרת), שכל-כך קרוב אלינו. אצלנו מבקשים כמעט פי שתיים".

מחאה דיגיטלית

כמו במקרי התארגנויות אחרים, גם זו של רמת-אביב הדהדה בעוצמה דרך הפייסבוק, הווטסאפ והמיילים, שיחדיו איגדו במהירות את תושבי השכונה ליעד הראשון: חרם על הקאנטרי. ותסכימו שתושבי שכונת יוקרה שמחליטים על חרם צרכנים, עומדים בו ובמקביל מתגבשים כקולקטיב נוכח פני האויב (להלן, עיריית תל-אביב) זה לא עניין של מה בכך.

"כולנו יודעים שיש כוח בקבוצה. אדם בודד יכול להשיג מעט מאוד בדרך כלל, אבל אם הוא חובר לעוד אנשים, הוא הופך לפתע לכוח שאי אפשר להתעלם ממנו", נכתב ב"אני מאמין" של הקבוצה בדף הפייסבוק "רמת-אביב קונה ביחד" שנפתח בחודש מאי. "זה נכון כשיוצאים להפגנות כדי לשנות את החלטות הממשל, וזה נכון (ואולי שימושי יותר) כשרוצים להשיג מחירים טובים. כן, בסופו של דבר הכול מיתרגם לכסף".

"פתחנו דף פייסבוק שקורא לתושבים לא להירשם לקאנטרי", משחזרת יצחק, "והופתענו שברמת-אביב ג', אנשים שנמצאים במצב סוציו-אקונומי גבוה שמעו לקריאה שלנו. היה אפס רישום. ביולי-אוגוסט הקאנטרי היה ריק. בריכה אחרת בשכונה, בריכת ברזני, נהנתה מהתושבים, נתנה לנו מחירים הוגנים וגם מרכז הספורט באוניברסיטת תל-אביב יצא במבצע לכל אלה שחברים בקבוצה. הרבה עברו גם לקאנטרי נווה שרת וכתבו כמה נהנו שם. בכלכלה, אם הלקוח שלך מתלונן, המצב שלך טוב כי עדיין אכפת לו; אם הוא כבר לא מתלונן, הלקוח אבוד לך ותתחיל לדאוג".

בעקבות ההתארגנות נפתח דיון עם העירייה, שבעקבותיו הופחתו המחירים; הנחת 20 האחוזים לתקופת השיפוץ הפכה לקבועה ותקופת השיפוץ הפכה לחינם. "אבל עדיין הם קובעים את רף המחיר והם משאירים לעצמם גם אופציה להעלות את המחיר בעוד שנה ב-5%. מעבר לזה, הוסיפו דברים אחרים, למשל תשלום למטפלת. אם פעם מטפלת הייתה ממתינה מחוץ לחוג של הילדים, היום היא צריכה לשלם כסף כדי להיכנס. בנוסף, אי אפשר לרשום רק ילדים לחוגים, גם ההורה חייב להירשם ולא כל החוגים כלולים במנוי. ואם זה לא מספיק, אין התחשבות יותר בחד הוריות - כל אחת צריכה לעבור ועדה של הנחות. אימהות חד הוריות מעדיפות לא להירשם מאשר להתלונן שאין להן בית משלהן ואין להן אוטו".

למחאה היה גם מחיר חברתי: "חלק מהפנסיונרים נרשמו לקאנטרי אחרי שהעירייה הורידה בדמי רישום", מספרת יצחק, "אבל היו גם פנסיונרים שלא יכלו להרשות לעצמם כי המחירים היו עדיין גבוהים מדי בשבילם. זה יצר קרע בקבוצה שהייתה הומוגנית, ואם היה רגע שבו התחרטתי על המחאה הזו, זה היה כשנוצר הסכסוך הזה. אבל היו שם פנסיונרים שלקחו להם את הבית בעשרים השנים האחרונות ולעירייה זה לא היה אכפת".

על הקרע הזה מספר גם אלי, גמלאי בן 75, תושב השכונה. "אני בספורט מהיום שפתחתי את העיניים", הוא אומר, "בקאנטרי של אשטרום הייתי 15 שנים ולפני כן 25 שנים בקאנטרי גלילות. בקאנטרי היו רשומים גם הילדים והנכדים שלי. שילמתי עכשיו לקאנטרי המשופץ של העירייה 100% יותר מאשר שילמתי לאשטרום. אלה ספסרים שלא ברא השטן והם מעזים לקרוא לזה 'קהילתי'. חבר שלי, גמלאי, משלם בנווה שרת - ושלא יגידו שזה מקום של עניים כי יש שם עכשיו מגדלים - 1,800 שקלים בשנה. אנחנו כזוג גמלאים משלמים 6,100 לשנה כולל חודשיים מתנה, כי רק השבוע נפתח חדר הכושר, וחוץ מזה אנחנו נמצאים באתר בנייה".

אלי לא הסתפק במחאה הקבוצתית ופנה לעירייה באופן אישי: "כתבתי מכתב למנהל המחלקה הממונה על הקאנטרי מטעם העירייה. הסברתי לו את כל הדברים, נתתי לו את זה אישית ביד והוא אמר לי שייתן תשובה. חודש אחרי זה התקשרתי שוב ושוב. מאה טלפונים. ענו לי הפקידות, אבל לא קיבלתי ממנו עד עכשיו שום תשובה. בושה וחרפה. זה פקיד שאני משלם לו את המשכורת. הבן אדם שכח מאיפה הוא בא.

"הייתי עובד מדינה, הפנסיה שלי צנועה. נכון שיש לי נכסים מירושות, אבל אין פה יותר מיליונרים. אצל אשטרום הייתי משלם עבור כל המשפחה, עם הנכדים, 16,000 שקלים לשנה, עכשיו הם לוקחים קרוב ל-30,000 אלף. זו מעמסה, אבל מי שרגיל כל החיים להיות בקאנטרי לא יוותר, כי זה לא לוקסוס, זה אורח חיים לעשות ספורט. בשביל אנשים מסוימים זה יותר חשוב מלאכול סטייק. ועכשיו אנחנו שבויים שלהם. רון חולדאי היה בא בבוקר ומתאמן איתנו, ואני לא יודע איך הוא הרשה להם להתנהל ככה".

ובכל זאת נשברת, ונרשמת לפני שבוע.

"כי אשתי משחקת שם ברידג' עם כל החברות שלה. היא כמעט לא עושה שום דבר אחר והיא רצתה להירשם. זה יותר חשוב לי מאשר להיות בריב איתה. בגילנו אנחנו רוצים את השקט והנוחיות, אתמול הייתי שם ונעים שם, אבל התחושה היא שאתה שבוי שלהם".

הנחות אחרות הגיעו

קבוצת "רמת-אביב קונה ביחד" סימנה כיעד את המחאה מול הקאנטרי, אבל את הכוח הצרכני שלה זיהו גם גופים מסחריים אחרים. "נהיינו כוח מטורף", אומרת יצחק, "פנו אלינו חברות שמשווקות ציוד לבית הספר במחיר ראוי; בשבועות 'זר פור יו' הציעו לנו זר לראש וסלסלה ב-20 שקלים, וגם קייטנות לילדים היו לנו במחירים ממש טובים גם באוניברסיטה וגם בברזני. הפכנו לקהילה שממש נלחמת ועומדת על שלה. גם כך שכר הדירה פה מאוד גבוה והמחירים בחנויות גבוהים, ואנחנו נאלצים להתמודד עם רמת חיים לא פשוטה לתחזוק. ועל הרקע הזה ברור שמה ששייך לעירייה והוא לא פרטי כמו קאנטרי קהילתי, לא צריך להיות יקר יותר במאות אחוזים מקאנטרי מקביל".

המחיר של קאנטרי מוחרם לא התבטא רק בבריכה בקיץ עבור הילדים, אלא גם בפעילות הקהילתית עם תחילת שנת הלימודים, על כל המשתמע מכך, דבר שהוביל את קבוצת המחאה לחפש פעילות קהילתית אלטרנטיבית לילדים.

ואם עד הנקודה הזאת העירייה הגיבה באדישות, כאן, טוענים בשכונה, היא כבר לא הייתה כל-כך אדישה. "פתחנו מרכז ספורט קהילתי משלנו, עם התחייבות לחודשיים ולא לשנה", מפרטת יצחקי. "לקחנו את החוגים הבטוחים ביותר שיש, וכיוון שזה לא למטרת רווח, אז המחירים היו נמוכים. משלמים למדריכים ולסטודיו, והכול ב-25 שקלים לילד לכל חוג. פתחנו את זה ביום ראשון שעבר ובאותו יום, בשלוש וחצי אחר הצהריים, הודיעו לנו שהייתה אי הבנה והסטודיו צריך לעבור ועדת מתקנים של העירייה למרות שכבר יש לסטודיו שבו פעלנו אישור כזה.

"בינתיים, אנשים הגיעו לחוג ואי אפשר היה לבטל, אז עשינו את זה בסוף על הדשא בחוץ וכל שאר החוגים בוטלו. במקרה אחר, יזמנו בבית הספר גם חלוקת פירות וירקות ישירות מחקלאים. זה מיזם שקיים גם בנווה-אביבים ולמרות שיש לנו אישור מהמחלקה לרישוי עסקים בעירייה שמותנה בהסכמת הנהלת בית הספר, גם זה איכשהו טורפד. כל מיזם שהוא קהילתי וללא מטרת רווח מטורפד על-ידי העירייה. בשכונת נווה-אביבים שצמודה אלינו זה קיים, אבל פה זה לא מאושר".

ביום שלישי השבוע, ככל הנראה בעקבות פניית G לעירייה, נחת פתאום האישור להפעלת החוגים.

"בקאנטרי היו צריכים לכסות את ההנחה שנתנו, אז כנראה חשבו על רעיון חמוד לגבות יותר על החוגים", זועמת ל' ומפרטת: "אם קודם היה חוג ג'ודו למבוגרים שהיה כלול במנוי, עכשיו אם את רוצה להיכנס לשיעור, שלמי 80 שקל לכל חוג. לילדים זה פתוח ולמבוגרים גובים אקסטרה, שלא לדבר על שעות הפתיחה והסגירה המוזרות. בקיצור, מצאו להם פראיירים. הייתה יוזמה של התושבים שלא רוצים לשלם את סכומי העתק שנדרשים להקים חוגים משלהם, אבל סגרו להם. ניסיתי לדבר עם אסף זמיר סגן ראש העיר, אבל במקום שהעירייה תעודד את התושבים לפעילות קהילתית, היא נותנת להם בראש ומסכלת".

"הייתי מנויה לקאנטרי 12 שנים, ואני קודם כול רואה במאבק הזה משהו חשוב ועקרוני במובן הצרכני שלו", אומרת שגית תורג'מן, 42, תושבת השכונה ואם לשלוש בנות (גילוי נאות: תורג'מן עובדת גלובס). "נכון שאנחנו גרים ברמת-אביב ג' ואנחנו לכאורה שכונה עשירה, אבל מנצלים אותנו. הקאנטרי עבר לידיים קהילתיות ואין שום סיבה שנשלם את מה שהם דורשים. אני רואה במאבק הזה משהו מבורך. בזכותו המחיר היום יותר נמוך ממה שביקשו בתחילת הדרך, אבל מול נווה שרת זה עדיין הרבה יותר. אם ניקח למשל מחיר לכרטיסייה של 10 כניסות, אצלנו זה 700 שקלים, ובנווה שרת משלמים כ-580 שקלים לעשרים כניסות - פער מטורף שאין לו שום הצדקה. אפילו בקאנטרי ברזני 10 כניסות עולות 400 שקלים. אין שום סיבה לפערים עצומים כאלה".

מה לדעתך עוד תצליחו להשיג במאבק הזה?

"אני מודה שאני מתלבטת, כי המחיר קצת ירד ונתנו חודשיים חינם, וגם אני מרגישה שהמאבק קצת האט. העירייה נתנה מה שנתנה, ואני לא רואה איך נקבל עוד. אנשים שכן עשו מנוי נמצאים בקבוצות הווטסאפ של ההתארגנות כדי להשמיע את מה שהעירייה רוצה שישמיעו, יש אפילו ריבים ויש כעס - בעיניי לא מוצדק - כלפי הפנסיונרים שנשברו ועשו כבר מנוי. אני יכולה להבין אותם - זה הרבה יותר מהותי לחיי היומיום שלהם. להגיד שזה לא מבאס להעביר קיץ שלם בלי שלילדים יהיו בריכה או חוגים אחרי ששנים פחות או יותר חיינו שם? יש כאלה שבחרו בחלופות אחרות והם מרוצים. אני לא, כי היה לי מאוד חשוב כחלק מהקהילה להשתתף במאבק הזה, שבעיניי גם הצליח".

ומה אומרים בעירייה?

מאז המחאה החברתית ב-2011, נדמה כי חברות מסחריות דווקא קשובות מאוד לטענות של צרכנים. זה כנראה לא תקף לגבי עיריית תל-אביב, שכאמור בקושי התייחסה לתושבים ולדרישותיהם.

העירייה סירבה לבקשה לראיין מישהו מטעמה לכתבה הזאת, ובחרה להסתפק בתגובה הבאה: "עיריית תל-אביב-יפו יזמה דיאלוג מול ועד השכונה ופעילים שכונתיים בנוגע לתמחור השימוש בקאנטרי. במהלך הדיון הובהרה המדיניות העירונית, המשך התכנון והשיפוץ לקאנטרי. כמו כן, חלק מהתעריפים הופחתו לבקשת התושבים.

"נדגיש כי המחירים בקאנטרי ג' היום זולים משמעותית מהמחירים שנגבו מהתושבים כאשר הוא היה בבעלות פרטית. כמו כן, עד סוף החודש (30.9) הנרשמים נהנים ממבצע מיוחד של חודשיים מתנה בשנה כרטיסייה של 5 כניסות חינם ועוד כרטיסיות במחיר מוזל.

"יצוין כי המחירים מאושרים על-ידי מועצת העיר. קאנטרי קהילתי ג' מציע מגוון מתקנים ושירותים ייחודיים כגון: אולם כושר חדיש, 4 בריכות (קיצית, מקורה, פעוטות ובריכת זרמים), סאונה רטובה, סאונה יבשה, 3 מגרשי טניס, מגרש קט-רגל ומגרש קט-סל, משחקייה איכותית (שתיפתח בקרוב), היצע גדול ומגוון של חוגי ילדים ומבוגרים, רובם ללא תוספת תשלום, הנחות על חלק ניכר מהחוגים המ תקיימים במרכז קהילתי רוזין, ומבחר של אירועי תרבות ופנאי חינמיים/במחיר מוזל".

 רמת אביב ג'