בכל פעם שאני נתקלת בשאלות בלתי תקינות שנשאלים מרואיינים, אני נזכרת בראיון עבודה שעברתי לפני שנים לתפקיד מנהלת תיק לקוחות במשרד פרסום מוביל.
זה היה ראיון שלישי בסדרה, לו קדמו ראיונות עם שני בעלי המשרד, בעקבותיהם הם קיבלו המלצות חמות (לדבריהם) מ-7 מנהלים ולקוחות שלי לשעבר. למרות זאת הם מצאו לנכון לבקש גם מהיועץ הארגוני שלהם את חוות-דעתו המקצועית על התאמתי לתפקיד, והוא שניהל את הראיון הנוסף בנוכחות אחד הבעלים.
לשקר במצח נחושה
אני לא זוכרת הרבה מהראיון פרט לשאלה אחת ששאל היועץ, לה קדמה האמירה: "יש לי שאלה חשובה, ואני מאד אעריך תשובה כנה", ואז הוא ירה: "האם העובדה שאת בת 30 ורווקה זה בגלל שאת לא מוכנה לשרת אף גבר, והאם זה סימן שלא תהיה מוכנה לשרת את לקוחות המשרד?".
נחנקתי. העברתי את מבטי מהיועץ לבעלים, מחפשת רמז לשאט-נפש, אבל כלום - הוא ישב בפרצוף קפוא, כשהיועץ מאיץ בי לענות.
אני לא זוכרת מה בדיוק עניתי לניאנדרטל, אך למרות תחושת ההשפלה והרצון העז להפוך עליו שולחן (בלוויית סדרת קללות עסיסיות מתובלות בערבית מדוברת), נתתי תשובה עניינית, רגועה ומנומסת, כנראה משהו שקשור לשביעות-הרצון של לקוחות עבר, אותה אפשר לבדוק בטלפון אחד.
בדיעבד הסתבר שהתשובה עמדה בציפיות, כי כבר באותו הערב התקשר בעל המשרד להודיע שהתקבלתי לתפקיד עם המלצה חמה של היועץ, תוך שהוא טורח להתנצל על השאלה החצופה ששאל הנ"ל.
לצערי, שאלות בלתי תקינות לפני ובמהלך ראיונות עבודה הן דבר שבשגרה, לרבות שאלות הקשורות לגיל, למצב משפחתי, לאמונה דתית (איך כבחורה דתייה כמוך תסתדר בסביבת עבודה לא צנועה?) וכו', המשקפות היטב את יחסי הכוחות הבלתי שוויוניים בין מעסיקים ועובדים. חוסר הסימטריה מאלץ מועמדים להתפתל מול שאלות נבזיות, מעליבות ובלתי חוקיות, ואין ברירה אלא ללמוד להתמודד עם המצבים הללו.
רצוי להתכונן מראש לשאלות מהסוג הזה, כל אחד ונקודות-התורפה שלו, כשלא תמיד מוכרחים להגיד את כל האמת (יש לך תוכניות להרחיב את המשפחה בשנים הקרובות?), ובמקרים יוצאי דופן אפשר ורצוי לשקר במצח נחושה (יש לי מטפלת צמודה מסביב לשעון).
לכבד את המראיין
והכי חשוב - לא משנה כמה השאלה חצופה או בלתי חוקית, ענו בקור-רוח והקפידו על תשובה עניינית, מנומקת ומנומסת. התפקיד שלכם בראיון העבודה הוא לעבור אותו בהצלחה, ולא לחנך את המראיין - גם אם הוא תוקפן, חצוף או אידיוט מאין כמוהו.
כבדו כל מראיין, גם אם אתם חשים שהוא איננו מכבד אתכם, לרבות מנהלים מקצועיים מתנשאים שמדברים (לדעתכם) שטויות או מגייס/ת צעירים שעוד לא למדו את מה שאתם כבר שכחתם. קחו בחשבון שגם המראיין הזוטר ביותר יכול לחסום את דרככם לתפקיד, ואל תתנו לו סיבה לעשות זאת. אחרי שתעברו את הראיון בהצלחה, אתם יכולים להחליט שאתם לא רוצים לעבוד בארגון הזה או עם בוס שכזה - רק אל תדפקו מראש את האופציה בגלל אגו.
שימותו הקנאים
ואם עוד לא השתכנעתם, קבלו דוגמה מפתיעה להתמודדות עם שאלה יוצאת דופן בחוצפתה, גם היא בהקשר למצב משפחתי, שנשאל מועמד לתפקיד סמנכ"ל תפעול בחברה מוכרת המעסיקה מאות עובדים. מדובר היה בראיון בפני דירקטוריון החברה, בראשו עמד קיבוצניק מוכשר אך מחוספס, שאמור היה לאשר את המינוי. המועמד זומן להיכנס לחדר הישיבות, ובעודו עומד בפתח קרא לעברו היו"ר, תוך שהוא מנפנף במסמך קורות-החיים: "לא מעניין אותי מה כתוב בקורות-חיים שלך, ספר לי משהו שלא כתבת. למה אתה בן 38 ועוד רווק?".
הבחור חייך מאוזן לאוזן, ולאחר אתנחתה קלה ענה ליו"ר בחביבות אין-קץ: "למה אתה שואל? אתה מקנא?". בחדר השתררה דממה, כשכל הבורד נועץ עיניים ביו"ר, שקם לפתע מכיסאו, הביט על עצמו מלמעלה למטה ואמר בהתרגשות: "בטח שאני מקנא. התחתנתי גבוה, רזה, בלונדיני עם עיניים כחולות - ותראה מה נהיה ממני אחרי 20 שנה".
הדירקטוריון כולו התגלגל מצחוק, ו-5 דקות לאחר מכן הסתיים הראיון. הבחור התקבל לעבודה.
■ הכותבת היא מומחית לשוק העבודה. לתגובות: orna@rudi-cm.com
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
