הסוכריות הסוריות המורעלות

ישראלים, אבוי, מכירים את המשוואה יפה: הטרור מכה בזמן מערכת בחירות, בסמיכות זמנים ליום ההצבעה, וטורף את הקלפים. שמעון פרס האמין, כנראה לא בלי צדק, שטרור גזל ממנו את הניצחון לפחות בשתי בחירות (1981 ו-1995). בשתיהן, סקרי דעת הקהל חזו לו ניצחון ברור רק ימים אחדים קודם.

בעל טור ימני נוקשה ב"וול סטריט ג'ורנל" הוציא אתמול גזרה שווה בין התגובות הפוליטיות הצפויות על ניסיון הטבח בשכונת צ'לסי של מנהטן לבין שורה של התקפות על בתי קפה ומסעדות בירושלים במרוצת האינתיפאדה השנייה, לפני 15 שנה.

האיש, ברט סטיבנס, אשר יובא בשעתו לירושלים כדי לערוך את ה"ג'רוזלם פוסט", מביע את התקווה שהטרור בניו יורק יקרב את קיצה של 'הסובלנות הפומבית להתחסדויות (pieties) הליברליות'. המתחסדים הם אלה המטעימים את חשיבותן של זכויות אזרח, ומציעים מתינות בטיפול בטרור. סטיבנס מזכיר, ש'השמאל הישראלי נפל קורבן לאינתיפאדה'. הוא מקווה, או מניח, שזה יהיה גורלו של השמאל האמריקאי.

אני הקדמתי את כל השדרים

דונלד טראמפ מיהר לגייס את הטרור של הימים האחרונים לעזרתו. קודם כול, הוא לא ניסה כלל להיזהר. למשמע הידיעות על ההתפוצצות בניו יורק, הוא הכריז מיד, מרחוק, שזה היה מעשה טרור. הוא צדק בשעה שזהירות הכשילה את מושל מדינת ניו יורק ואת ראש העיר.

כאשר התאשר החשד של טרור איסלאמי, טראמפ כמעט קפץ ממקומו בעונג: 'אני צריך להיות שדר חדשות', הוא צייץ, 'אני הקדמתי את כל השדרים'. זה הזכיר את שביעות הרצון העצמית, שתקפה אותו מיד לאחר שנודע דבר הטבח במועדון לילה הומוסקסואלי באורלנדו, פלורידה, לפני שלושה חודשים ויותר. הוא הודה אז לאלה שבירכו אותו על חזונו.

אבל חוץ מאי-הנוחות שהתנהגותו האישית מעוררת, השאלה התלויה ועומדת היא אם הטרור עומד לשנות את הדינמיקה של מערכת הבחירות, כפי ששינה את הדינמיקה לפחות של שתי מערכות בחירות בישראל.

לכאורה, הצירוף של חרדה כלכלית ושל חרדה ביטחונית הוא נוסחת ניצחון למועמד האופוזיציה. הוא השכיל לנצל את החרדה הכלכלית. היא הקפיצה אותו מן השוליים הקוריוזיים של הפוליטיקה האמריקאית לפני שנה ורבע אל מועמדות הרפובליקאים לנשיאות, על גוויותיהם הפוליטיות של 17 טוענים אחרים, כפי שהוא חוזר ומזכיר ללא הרף. אבל את החרדה מפני טרור באמריקה עדיין אי אפשר להשוות עם זו שהשתררה בארץ ערב מבצע "חומת מגן" של 2002.

היש יד מכוונת?

סמיכות הזמנים של שלושה פיגועים, בידי שני מפגעים, מעוררת את הרושם של יד מכוונת. מפגע אחד, מהגר אפגאני, ניסה את כוחו תחילה בעיר מגוריו אליזבת', בצפון מדינת ניו ג'רזי, ואחר כך בשכונת צ'לסי של מנהטן. מפגע שני, מהגר סומאלי, שלף סכין בקניון בסט' קלאוד, במדינת מינסוטה, במערב התיכון של ארה'ב.

היש יד מכוונת? לפי שעה אין ראיות. החקירה במינסוטה לא העלתה כל קשר בין הסומאלי לבין דאעש, אף כי סוכנות הידיעות של דאעש הזדרזה לקבל אחריות. אשר לאפגאני בניו יורק, דאעש לא הגיבה כלל. כאן ייתכנו גילויים נוספים, מפני שהמפגע נתפס, ו'הוא מדבר'.

נראה בעליל שטראמפ יעמיד את הפיגועים במרכז מסע הבחירות שלו בימים הבאים בואך ויכוח הטלוויזיה הראשון עם הילארי קלינטון (יום ג' הבא לפנות בוקר, שעון ישראל). הוא יחזור ויטיל על 'ממשל אובמה-קלינטון' את האחריות לעליית דאעש. והוא יחזור ויבטיח להפסיק הגירה 'מאזורי עימות'. הוא חדל זה זמן מה לדבר על הפסקת הגירתם של מוסלמים בתור שכאלה, בוויתור לא אופייני לתקינות פוליטית שהוא מתעב.

שלוש סוכריות מורעלות

בנו בכורו של טראמפ, דונלד ג'וניור, הסעיר ביומיים האחרונים את המערכת הפוליטית ואת התקשורת לאחר שצייץ צילום של קדרת סוכריות "סקידלס" (Skittles), ולצידה ההערה, 'אילו הייתה לי קדרת סקידלס, והייתי אומר לך ששלוש מהן יהרגו אותך, האם היית נוטל חופן?' והמשל, 'זו בעיית הפליטים הסוריים שלנו'. ג'וניור סיכם: 'הבה נסיים את סדר היום של תקינות פוליטית, אשר אינו מעמיד את אמריקה תחילה'.

להלן התפתח ויכוח קצת משונה על הסתברויות. ה"וושינגטון פוסט" חישב ומצא, שכדי להגיע לשלוש סוכריות מורעלות לא תספיק קדרה אחת. יהיה צורך ב-3.6 מיליארד סוכריות, ואיכסונן יצריך איצטדיון אולימפי וחצי.

כותב הנאומים הראשי של הנשיא אובמה, ג'ון פאברו, ירה בתשובה צילום של עומראן דקניש, הילד הסורי צרוב הנפל'ם שהתפרסם באמצע אוגוסט. 'הי, דונלד טראמפ ג'וניור, זה אחד ממיליוני הילדים שהשווית עם סקידלס', כתב פאברו. אף חברת ריגלי, היצרנית של סקידלס, מחתה, והזכירה ש'סקידלס הן סוכריות, פליטים הם בני אדם'. נציבות הפליטים של האו'ם תיארה את ההשוואה כ'שוללת את אנושיותם [של הפליטים], משפילה ומסוכנת'.

נשיא ארה"ב, לא נשיא גלובלי

ציוץ-נגד מושחז במיוחד הזכיר, כי טראמפ הצעיר שיגר את הרהוריו אל הטוויטרספרה באמצעות אייפון, 'שיצר בנו של מהגר סורי'. הכוונה כמובן לסטיב ג'ובס, המייסד המשותף של אפל.

אבל שטות תהיה לשפוט את האפקטיביות של ציוצי ג'וניור על סמך התגובה של מבקריו משמאל. השאלה היא אם הוא קלע לחרדה הבסיסית של אמריקאים ממוצעים, אלה המאמינים שחובתו העיקרית של הנשיא הבא היא להבטיח את ביטחונם.

שון דאפי, ציר קונגרס רפובליקאי צעיר (44) ממדינת וויסקונסין, במערב התיכון של ארה'ב, הכריז אתמול בתוכנית הבוקר של רשת איי.בי.סי, כי הנשיא הבא צריך להיות 'נשיא ארה'ב, לא הנשיא הגלובלי'. לניסוחים כאלה יש פוטנציאל לא מבוטל של קבלה ושל קליטה דווקא בגלל פשטנותם. למטאפורה של הסקידלס, גם אם אינה מקורית, נועד כבר מקום של כבוד, או אי-כבוד, בכל פנתיאון של בחירות.

השחיקה נבלמה, אולי

בינתיים ניתן סימן שהשחיקה במעמדה של הילארי קלינטון אולי נבלמה. סקר חדש של רשת אן.בי.סי מעניק לה יתרון של 5% על פני טראמפ: קטן, אבל משמעותי, מפני שהוא גדול מטעות הדגימה. אבל מוטב לזכור שהסקר הזה נערך לפני מעשי הטרור האחרונים. כדי להעריך את השפעתם יהיה עלינו לחכות עד סוף השבוע, או להסתמך על סקר מעקב יומי שנוי במחלוקת של ה"לוס אנג'לס טיימס" (הוא הראה אתמול יתרון של 5.4% לטראמפ, אבל הוא גם היחיד שהראה יתרון כזה כמעט לכל אורך הדרך בשלושת החודשים האחרונים).

תזכורת נוספת: הסקרים הארציים משקפים רק מצב רוח. הסקרים החשובים באמת הם אלה הנערכים במספר קטן של מדינות מפתח. שם המרוץ מוסיף להיות צמוד להפליא, והמפתח נמצא בידי פלורידה, אוהיו ופנסילבניה. אפשר לסמן קו עבה מתחת לפלורידה. היא חסרת תחליף בשביל טראמפ, אם כי קלינטון יכולה להסתדר בלעדיה, בקושי.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com. ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny