אין משקיע שלא אוהב המלצות מובהקות - על חברות חדשניות וצומחות, שהן גם איתנות ויציבות, ושהמניות שלהן נסחרות ברמות מחירים צנועות. העניין הוא, שהזדמנויות השקעה כאלה לא באמת קיימות. בכל השקעה יש סוג של איזון ופשרה - בין איכות החברה למחיר המניה - ובשוקי ההון יש מעט מאוד מתנות, כך שחברה מעולה על פי רב לא תהיה זולה, ולכל "מחיר מציאה" קיימת סיבה. הבחירה בין סיפורי הצלחה יקרים, לבין חברות זולות שנמצאות בקשיים, היא דילמה מייסרת - אבל היא חלק בלתי נפרד ממלאכתם של משקיעים.
השקעה בטעם חמוץ מתוק: קרור אחזקות, כשמה, היא חברת מזון הפועלת באמצעות שתי חברות מוחזקות: "יפאורה-תבורי" ו"תעשיות תפוגן". הראשונה עוסקת בייצור ושיווק של משקאות קלים, ברובם ממותקים, והשנייה מייצרת ומוכרת טוגנים - בעיקר תפוחי אדמה ובצלים קפואים. איך לומר, לא ממש משתלב עם המגמות של מחר.
התחושה היא שקרור שוחה נגד הזרם, שכן המודעות הגוברת לצריכת מזון טבעי עם כמה שפחות סוכר היא מגמה ברורה, כך שיותר ויותר אנשים רואים בשתיית משקאות ממותקים סוג של התמכרות לא בריאה.
אם כך, נשאלת השאלה, מה הטעם להשקיע בחברה כמו קרור - שפועלת בתעשייה מושמצת שנמצאת בדעיכה? התשובה מתחלקת לשניים: ראשית, כפי שקורה לא אחת, לאמירות גורפות ונחרצות יש נטייה להכללה. הסיבה השנייה מקופלת במחיר המניה.
תעשייה בקריסה?
אין לי ספק, שרבים מביניכם הפחיתו את צריכת המשקאות הממותקים בצורה דרמטית וחדה, כך שאם משליכים מניסיונכם האישי, אזי דינה של תעשיית המשקאות הקלים הוא כליה. העניין הוא, שאין לכך משמעות רבה, שכן יש לי ספק גדול אם אתם מייצגים את הממוצע - או במינוח מעט יותר כלכלי, את הפרט החציוני (Median voter).
כשמסתכלים על התפלגות המכירות של חברת קוקה קולה הבינלאומית, מגלים שהמגמה אינה אחידה, שכן הירידה המצופה היא במדינות המפותחות, בעוד שבעולם המתפתח נרשמה דווקא עלייה - שבמידה רבה ריככה את הפגיעה.
בשוק המקומי מתרחשת תופעה דומה, שהרי האוכלוסייה בישראל אינה אחידה, בלשון המעטה, מה שמוביל להבדלים מהותיים בדפוסי הצריכה. באופן שאינו מפתיע, צריכת המשקאות הממותקים גבוהה באזורים חלשים מבחינה כלכלית - פריפריה ואוכלוסייה ערבית. ויש לזכור, אלו לא מגזרים קטנים.
מי עוד תורם את חלקו הנכבד לביקושים? ילדים. לא אלאה אתכם במספרים, רק אומר שבקרב נערים, ישראל ממוקמת בצמרת צריכת המשקאות המתוקים. וצריך לציין עוד נקודה חשובה, והיא שיצרני המשקאות אינם נשארים אדישים לשינויים בהרגלי השתייה, כך שהם מרחיבים בעקביות את סל המוצרים - לכאלה עם תדמית יותר בריאה ועם פחות סוכרים.
אין חולק, זו לא תעשייה אהודה, והיכולת לייצר בה צמיחה היא משימה לא פשוטה, ובהחלט סביר שלאורך זמן השוק יתכווץ ותירשם ירידה - אבל השחיקה תהיה איטית ומדודה.
מחיר המניה
שורת ההכנסות של קרור אינה מפתיעה, שכן היא שומרת כבר שנים על רמה יציבה - אמנם אין צמיחה, אבל גם אין ירידה. מבחינת הרווחיות התפעולית, השיפור המרשים בתקופה האחרונה הוא תוצאה ישירה של ירידת מחירי האנרגיה והסחורות - כך שלא הייתי מותח קו מגמה לשנים הבאות. האמת היא, שהייתי מניח אפילו ירידה לא קטנה.
העניין הוא, שגם אם נוקטים גישה יחסית שמרנית - בנוגע לתוצאות הצפויות - המניה עדיין נראית מעניינת להשקעה. מאחר שקרור היא יצרנית מזומנים אדירה, הדרך הטובה ביותר להמחיש את כדאיות ההשקעה היא באמצעות מכפיל ה-Ebitda (רווח לפני ריבית, מס, פחת והפחתות).
שווי השוק של קרור הוא 1.1 מיליארדי שקלים, כאשר 320 מיליוני שקל מתוכם הם מזומנים. ה-Ebitda הכוללת בשניים עשר החודשים האחרונים עמדה על 215 מיליון שקל, כך שאם מנכים את חלק המיעוט בה - כמו גם את חלקו ביתרת המזומנים - מקבלים מכפיל E.V/Ebitda של 5. זו רמה מעניינת להשקעה, שכן היא מותירה מספיק מקום לתרחיש של התכווצות הפעילות, ולוקחת בחשבון את ההשקעות הקפיטליות של החברה.
שורה תחתונה
נראה שארגון הבריאות העולמי לא היה מעניק לקרור אחזקות המלצה, אבל מבחינת בעלי המניות זו בהחלט השקעה ראויה - גם אם יש בה "נגיעה" חמוצה.
*** הכותב הוא מנהל מחלקת מחקר מניות בלאומי שוקי הון, עובד בנק לאומי. הסקירה בוצעה על בסיס מידע ונתונים ציבוריים, המפורסמים לכלל המשקיעים, ועליהם בלבד
קרור החזקות
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.