חבל ההצלה של המרכז המסחרי

מרכזי הקניות בשולי הדרך הם הסמל המדכא של הפרבר: חיסול הרחוב העירוני - כי כל המסחר שם; חיסול עסקים מקומיים - כי החנויות הן רשתות גדולות עם עובדים אנונימיים בשכר מינימום; וכמובן, ואולי הגרוע מכל - סמל לתלות במכונית פרטית.

את סגנון הבינוי והתכנון הזה דוחף שוק תאגידי המעדיף חנויות רחבות-ידיים, באזורים שקל להיכנס ולצאת מהם במשאיות המובילות סחורה. גם מדיניות המס מעודדת: בישראל זו הארנונה המסחרית שגורמת לראשי ערים לפתות יזמים לבנות אצלם, ובארצות-הברית זה מס הקנייה שגובה המדינה, ומחולק למחוזות לפי שטחי המסחר, וכולל גם את שטח החניון.

הפופלריות של הקניות ברשת מאיימת על זכות הקיום של מרכזי קניות אלה, אך בינתיים הם עדיין מושכים קהל. תושבי פרבר ופריפריה נוהרים אליהם, בעיקר בהיעדר סביבות אחרות וסיבות אחרות לצאת מהבית.

בדרך פשוטה אפשר להפוך אותם ממקום שרק צורכים בו למקום מפגש בין תושבים, ואגב כך לשפר את סיכויי ההישרדות של העסקים שפעילים בהם. התיקון הנדרש הוא שינוי תכלית השטח המחבר בין החנויות מחניון לכיכר ציבורית. הכוונה אינה להפוך את החניון הקיים לתת קרקעי, אלא לביטול החניה כליל.

מרכזים כאלה ממוקמים בדרך כלל במרחק קילומטרים אחדים מבתי הצרכנים הפוטנציאליים, ואפשר להגיע אליהם ברגל ובאופניים, לא כל שכן באופניים חשמליים ובכלי רכב קלים כמו רכבי גולף המתאימים למבוגרים. כיום הדרכים המובילות למרכזי הקניות הן תמיד כבישים נטולי מדרכות, ואין בהם כל תשתית המזמינה להגיע כך. התוצאה היא שכולם באים במכוניות, נכנסים מתוכן לחנות ויוצאים מיד, ואפילו בין החנויות עצמן עוברים בנסיעה במכונית במגרש החניה הגדול, לא עושים דבר מלבד קניות, ולא פוגשים זה בזה.

אם הרשות המקומית תקים באזור תשתיות להולכי רגל ותחבורה קלה, אנשים יגיעו ברגל. אם בשטח החניון יהיה פארק, מתקני שעשועים לילדים, משטח סקייטבורד, מקומות לשבת בהם בצל ובשמש, ספרייה ציבורית, ערוגות לחקלאות קהילתית וכיוצא באלה עיסוקים המתאימים גם "למבוגרים", תתפתח במקום פעילות אחרת.

אנשים שיגיעו לקניות יעצרו לעיסוקים אחרים ויפגשו זה את זה. הגעה לאזור שלא במכונית תעודד מפגשים בין אנשים ותצמצם את היקף הקניות, כי באופניים אפשר לסחוב פחות מאשר בתא מטען של מכונית. דבר זה עלול להדאיג את בעלי העסקים ולגרום להם להתנגד. אך אפשר יהיה לעודד אותם שהדבר יגרום ללקוחות להגיע יותר פעמים ולאפשר למגוון רחב יותר של אנשים להגיע באופן עצמאי.

אם התנגדות בעלי העסקים תגבר, אפשר יהיה להזכיר להם שוב את הסחר המקוון שכבר פוגע בהם. אם תכלית ההגעה היא קנייה בלבד, אין למרכזים אלה יתרון על מסחר מקוון, ומהמגמה המסתמנת כרגע, נדמה שהם יאבדו את זכות הקיום שלהם בכלל.