המשחק נמשך

שטות תהיה לענוד עיטור ניצחון על שרווליהם של הטוענים לנשיאות ארה"ב שעה קלה לאחר ויכוח הטלוויזיה הראשון ביניהם. אף אחד מהם, היא או הוא, לא הופל לקרשים באיזושהי נקודה במרוצת תשעים הדקות. שניהם הפגינו את יתרונותיהם היחסיים, ושניהם נחשפו בחולשותיהם היחסיות.

אבל הנה הערכה לא מוסמכת: גם אם הילארי קלינטון אינה יכולה לטעון לנוקאאוט, אפשר שהיא היטיבה ממנו, ואולי בלמה את תנופתו. סקרים ארציים ומקומיים (במדינות יחידות) הראו בימים האחרונים, שיתרונה הגדול מסוף החודש שעבר נמחק כלא היה.

לפחות אחד הדגמים הסטטיסטיים, המשקללים שורה של פקטורים כדי להציג הסתברויות, העניק אתמול 55% סיכויי ניצחון לטראמפ, ורק 44% לקלינטון. לפני חודש, הדגם הזה העניק 10% לטראמפ, 90% לקלינטון (אנחנו עוסקים כאן בהסתברות, לא בגודל הרוב שהמנצח החזוי יקבל).

בוויכוח עצמו, קלינטון, כצפוי, שלטה בחומר. היא שמרה על קור רוח. היא הייתה ממושמעת, ודיברה לעניין, במשפטים שלמים. אלה אינם בהכרח מרכיבים של נוסחת ניצחון. הם יכולים להתפרש בכל מיני אופנים. בעיני הרבה מאוד אמריקאים הם תזכורת שהיא "פוליטיקאית חלקלקה". טראמפ רכש את אהדתם דווקא בזכות הספונטניות הלא-ממושמעת שלו.

איזו מלחמה השתוללה בתוכו

זה חודשים מתנהל ויכוח בתוך מחנה טראמפ אם יש "להניח לטראמפ להיות טראמפ", או שהמסר שלו צריך שינוי, גם קוסמטי וגם מבני. הופעתו לפנות בוקר (שעון ישראל) לא התיישבה אף עם אחד מן הכיוונים האלה. הוא היה מרוסן יותר ממה שנהג להיות בעצרות הבחירות נטולות סדר היום שלו; אבל הוא בלע פעם אחר פעם פתיונות שהגישה לו קלינטון, והיה נוח מאוד לסטות מגופו של עניין.

ללמדך איזו מלחמה השתוללה בתוכו, טראמפ הזכיר לקראת סוף הוויכוח שרק בקושי הוא נמנע מלהגיד משהו "לא נעים ביותר" לקלינטון ולמשפחתה. בראיון לאחר הוויכוח הוא רמז שאולי ישתחרר מעכבותיו בוויכוח הבא, בעוד שבועיים.

ההתאפקות הלא-משכנעת, וההזהרה מפני הבאות, הן אולי רמז על מה שמצפה לנו בשבועות הבאים. אנחנו רחוקים כדי 41 יום מן ההצבעה. ההפרש הדחוק בסקרים יגדיל את התמריץ לנהל התקפות אישיות.

חזירה שמנה

רמזים לאופי ההתקפות ניתנו הבוקר. קלינטון דיברה על פרקטיקות העסקים של טראמפ: הוא נמנע מלשלם לרבים מעובדיו ומקבלניו. היא דיברה על שומות המס, שהוא מסתיר מעין הציבור, אולי מפני שמעולם לא שילם מס הכנסה. הוא הכריז, שיפרסם את שומותיו אם היא תפרסם את 33,000 מסרי הדוא"ל שהשמיטה משרת הדואר הפרטי שלה בימי כהונתה כמזכירת המדינה.

היא דיברה על מזגו: מי שמאבד את קור רוחו "בגלל ציוץ" אינו יכול להיות סמוך לכפתור השילוח של טילים גרעיניים. הוא השיב, שמזגו הוא בדיוק זה המכשיר אותו להיות נשיא. אשר לה, הוא אמר, אין לה הכוח הפיזי להיות נשיאה. הוא התחמק משאלת המנחה למה התכוון כאשר אמר שקלינטון "אינה נראית כמו נשיא".

היא השתמשה בשאלה הזו כדי לצטט שורה של עלבונות, שהוא הטיח בנשים, בפומבי. בתגובה הוא מיהר להסתבך, ודיבר על התקוטטות בינו לבין רוזי אודונל, קומיקאית ומגישה לשעבר של תוכנית ראיונות פופולרית. הוא קרא לה "חזירה שמנה". בוויכוח הבוקר הוא הודיע, שהיא הייתה ראויה לשמות הגנאי האלה, "ואיש לא השתתף בצערה".

ברגע ההוא טראמפ נשמע כמו טבלואיד מרכולים. אולי אין זה מקרה שהטבלואיד המפורסם ביותר, "נשיונל אינקוואיירר", הוא מתומכיו הנלהבים.

מערכת של רמייה בינלאומית

היו במהלך הוויכוח גם רגעים רציניים של דיון ושל אי-הסכמה. טראמפ היטיב ברגעי הפתיחה, כאשר המועמדים נשאלו כיצד יחדשו את שגשוגה של ארה"ב. קלינטון דיברה על העלאת שכר המינימום, על הסבת עובדים, על עידוד תעשיות של "אנרגיה נקייה".

טראמפ העלה מיד את שאלת הסכמי הסחר החופשי. אין עניין אחד שעזר לו יותר מזה במערכת הבחירות המקדימות של הרפובליקאים. הוא תיאר מערכת של רמייה בינלאומית, ממקסיקו ועד סין, המרוששת את ארה"ב, מעניקה יתרונות לא הוגנים למתחרותיה ומעודדת חברות אמריקאיות לעבור לחו"ל. הסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה (NAFTA), שחתם ביל קלינטון ב-1993, "היה ההסכם הגרוע ביותר בהיסטוריה", הוא הכריז.

קלינטון לא חלקה עליו. היא הבטיחה שאם תיבחר, היא תמנה "תובע מיוחד", כדי לאכוף את כל הסעיפים בהסכמי הסחר החופשי שחתמה ארה"ב. היא תחיל אמות מידה נוקשות על הסכמים חדשים. היא עמדה על התנגדותה להסכם הסחר החופשי של האוקיאנוס השקט, שחתם הנשיא אובמה בשנה שעברה. טראמפ הטיח בה מיד, שהיא תמכה בהתלהבות בהסכם הזה, אבל שינתה את דעתה בהשפעתו.

זה אגב נכון. היא אמנם תמכה בהתלהבות, לפני ששינתה את דעתה. היא החמיצה הזדמנות לשלול את האשראי מטראמפ, ולהעניקו לברני סנדרס, הסנאטור הסוציאליסטי ממדינת ורמונט, שמירר את חייה במשך חודשים ארוכים, במאבק על מועמדות הדמוקרטים לנשיאות. ביקורתו הנוקבת של סנדרס על הסכמי הסחר הכריחה את קלינטון לפנות שמאלה בענייני כלכלה, כספים ומסחר. קלינטון זקוקה עד ייאוש לקולותיהם של תומכי סנדרס. הם עשויים לספק לה את הפרש הניצחון במאבק צמוד במיוחד. רבים מהם אינם מוכנים להצביע בעדה.

שקטה, בוגרת, אבל בלי שאר רוח

הופעתה של קלינטון בוויכוח תיבחן בסופו של דבר על יסוד הצלחתה להחזיר דמוקרטים תועים הביתה. כדי להתגבר על גירעון האמון העצום שלה אצל מצביעים צעירים היא הייתה צריכה להפיח התלהבות ולעורר השראה. במשימה הזו היא כנראה נכשלה. הרטוריקה שלה הייתה מסודרת וממוינת, אבל מחוץ לרגע אחד או שניים היא נעדרה שאר רוח.

היעד החשוב השני שלה הוא קולותיהם של מצביעים מתונים, בייחוד אלה המסווגים את עצמם "בלתי תלויים". כאן אולי נפתחה דלת, בייחוד בזכות הדיון השקט והבוגר שלה ביחסי החוץ של ארה"ב. היא הטעימה את חשיבות עמידתה של ארה"ב בדיבורה כלפי בעלות בריתה באירופה ובמזרח אסיה. זה עניין כמו מובן מאליו, ועד טראמפ הייתה עליו הסכמה כללית בין שתי המפלגות הגדולות. אבל טראמפ סטה מן ההסכמה הזו, כאשר התכחש, לפחות במשתמע, לברית נאט"ו ולהסכמי ההגנה עם דרום קוריאה ועם יפן.

לקלינטון לא היה כל סיכוי להתגבר על ההסתייגויות מפני אישיותה. הרוב הגדול של האמריקאים, כולל דמוקרטים, אינם נותנים בה אמון, ורוחשים לה חוסר חיבה. ויכוח אחד, או סדרת ויכוחים, סמוך מאוד לסוף הדרך, לא יפתרו את בעיות הדימוי שלה. אבל אם היא תצליח להפגין בגרות ואחריות, ואם הוא יתקשה להתאפק, היא תצליח לחזור ולעורר את הספק במידת מוכנותו של טראמפ להיות נשיא.

לוויכוח של הבוקר אין תוצאות חד משמעיות מיידיות. התוצאות ייוודעו, אם בכלל, במרוצת הימים הבאים, לאחר שהתקשורת והמדיה החברתית ילעסו ויפלטו כל רגע, כל הגה, כל מעידה. הרושם יצטרך תחילה להצטבר, לחלחל אל התודעה הציבורית ולהיספג בה. 80 עד 100 המיליון שצפו בוויכוח יצטרכו לדבר עליו במסדרונות, בהפסקות, בתור לקופה. יחד, במשך יומיים או שלושה, האמריקאים יחליטו מי ניצח, באיזה הפרש, ואם זה בכלל חשוב.

יום אחד נדע אם הוויכוח הזה שינה את מהלך ההיסטוריה. לא היום.

■ רשימות קודמות ב-yoavkarny.com. ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny