מבחן דרכים: מזראטי לבנטה - יכולות כביש עם צליל איטלקי

הזמנים משתנים בארץ המגף. אם לפני כמה שנים מישהו היה מעז מישהו לרמוז למעריצים האיטלקים הנלהבים של מזראטי, שהמותג עתיד לייצר רכבי כביש שטח מגודלים (ועוד עם מנוע דיזל!) קרוב לוודאי שהיה נשלח לישון עם הדגים - או לכל הפחות מתעורר עם ראש של סוס. אבל כיום הכלכלה האיטלקית מקרטעת, פרארי נסחרת בבורסה והתחרות קשה מתמיד.

לפיכך, הדרך להישרדות כלכלית בפלח הזה כבר לא עוברת דרך הדם החם של האיטלקים אלא דרך כרטיס האשראי הצונן של אצולת הממון בנסיכויות המפרץ, סין וארצות הברית, שבהם ה"קרוס-אוברים" הם להיט.

התוצאה של שינוי התפישה היא ה-LEVANTE (על שם רוח מזרחית בים התיכון) קרוס-אובר שמנסה לקחת התדמית המהוללת של יצרנית מכוניות אקזוטיות איטלקיות ולתרגם אותו לסוג חדש לקוחות גלובליים מבלי לדלל את ערך המותג.

זו לא משימה קלה, אבל מבחינת העיצוב נעשה מאמץ ראוי לציון. החרטום, למשל, נראה כמו גרסה מוגבהת ומורחבת מאוד של ה"גראן-טוריסמו" המהוללת עם "גריל הסורגים" הטיפוסי, שעטוי בכרום מנצנץ וממוקם בין פנסים צרים ומתוחכמים כשמרכזו סמל הקלשון המשולש.

גם פרופיל הצד נראה דינמי ו"מהיר" בזכות גג משתפל לאחור וקימור שרירי של הכנפיים האחוריות ופרופורציות המרכב הן ספורטיביות בעליל עם אורך של כ-5 מ' ורוחב של כ-1.97 מ' לפני המראות אך גובה מתון יחסית של 1.67 מ', שמעניק לרכב מראה אגרסיבי ושרוע על הכביש. עם זאת, נראה כי מאגרי היצירתיות התכלו כנראה כאשר הגיעו המעצבים לזנב, שעיצובו מזכיר את פולקסווגן טוארג, פורשה קאיין ושלל דגמים אחרים.

העיצוב מחצין במכוון איכות ייצור גבוהה. מכסה המנוע עתיר בקפלים גיאומטריים מדויקים, שבוודאי אינם פשוטים לייצור, מרווחי הגוף הדוקים מאוד ואפשר להניח שהדלתות עם חלונות נטולי מסגרת סיפקו כאב ראש הנדסי רציני למפתחי הרכב. התוצאה הכוללת דרמטית, על פי מיטב המסורת האיטלקית, וכל עוד מזמינים את הצבעים הנכונים (רק לא לבן!) מקבלים מנה גדושה של תשומת לב וסקרנות גם על כבישי ישראל הצפופים.

תא הנוסעים מספק תזכורת לכך, שצפון איטליה היא המרכז העולמי ריהוט מעצבים עילי. מושבי הספורט הרחבים מציגים שילוב מרהיב של קימורים, תפירה מוקפדת ועור איטלקי רך והם משתלבים בצבעם עם דיפוני הדלתות ועמדת הפיקוד. הקונסול המרכזי עטוי בתוספי עץ מבהיקים, שנראים כמו סיפון של יאכטת יוקרה, הגג וחלקים נוספים עטויים בריפוד נאפה ומי שירצה להשתולל - ולגהץ עד דק את כרטיס האשראי - יוכל לתפור לעצמו מגוון עצום של שילובי ריפוד, סוגי עץ מה לא.

כל המכלול מהודק היטב ולא משחרר שום צליל מיותר, אפילו בעת מעבר על המהמורות העמוקות, שמשבצות את כבישי ישראל. בעמדת הפיקוד ניתן למצוא עוד פריטי עיצוב מסורתיים של מזראטי, דוגמת שעון אנלוגי אובאלי, הגה ייחודי מחורר ועטוי עור, מתג התנעה בצד שמאל ושליטה ידנית בהילוכים באמצעות צמד "להבים" מושחזים מאלומיניום, שמשני צדי ההגה. מנגד, לוח המחוונים עצמו ועמדת המולטימדיה עתירת האפליקציות שלידו מזכירים באופן חשוד את אלה של ג'יפ גראנד צ'ירוקי...

מרחב הרגליים והכתפיים מכובד, הן מלפנים והן מאחור, בזכות בסיס גלגלים של יותר מ-3 מטר ורוחב נדיב, אם כי מרחב הראש מזכיר יותר את הז'אנר של ב.מ.וו X6 מרצדס GLE קופה. צריך גם להביא בחשבון, שלמרות גובה הגג המתון, מרווח הגחון מקביל לזה של כלים "פול-סייז", מה שדורש תכנון מוקדם בכניסה וביציאה ממי שלובש חצאית מיני.

את רוב האמור לעיל אפשר לקבל כיום בעוד שלל דגמי קרוס-אובר יוקרתיים, בתנאי שיש לכם כיסים עמוקים מספיק. הסיבה המרכזית שבשלה רוכשים כלי עם סמל מזראטי היא מנוע הבנזין מבית פרארי, שממוקם בחזית (ויסלחו לנו מראש חובבי הדיזל). זהו מנוע V6 טורבו בנפח 3 ליטר, שמוצע גם במזראטי גיבלי, ובגרסת הבסיס שאותה לקחנו למבחן הוא מייצר 350 כ"ס (יש גם גרסת 430 כ"ס). ההספק הזה אולי אינו מרשים במיוחד בגזרת המגה-קרוסאוברים העדכנית, וגם לא נתון תאוצה של 6 שניות מאפס ל-100 קמ"ש אבל הצליל, אוי, הצליל.

אנחנו יודעים שמדובר בהנדסה אקוסטית, ושבהינף מתג אפשר לכפות על המנוע פעולה חרישית ומנומסת יחסית. אבל כשמשחררים את מערכת הפליטה ודוחקים את הדוושה מקבלים תערובת של סופראנו, אלטו ובריטון, שתגרום לשערותיכם לסמור גם אם אתם קרחים למשעי. רק מילה קטנה של אזהרה: הצליל הזה מושך את תשומת ליבם של כוחות החוק שבסביבה יותר מכל צליל אזעקה של כספת בנק.

הביצועים מכובדים עם שפע של דחף בעליות תלולות ויכולת שיוט חסרת מאמץ במהירויות גבוהות מאוד על הכביש המהיר, אבל לא מקבלים את ה"בעיטה" של גרסאות ה-V8 הגרמניות, שמחירן דומה. מנגד, בניגוד לאופי הלא סלחני של מכוניות האיטלקיות, הלוואנטה מרגיש הרבה יותר "משפחתי" וידידותי גם לנהגים לא מיומנים. ההנעה הכפולה מספקת אחיזה מוחלטת בכל מצב, מתלי האוויר (סטנדרט) מנטרלים בצורה מושלמת את תחלואי הכביש מבלי לבודד את הנהג מהדרך - לפחות במצב "ספורט" - ההגה כבד ומדויק במידה ורק המידות העצומות של הכלי מגבילות מעט היכולת להשתעשע אתו על כבישי הרים צרים ומפותלים.

מספרים לנו שללבאנטה יש יכולת שטח לא מבוטלת, מה שדי מתבקש לאור המעורבות הפעילה של מהנדסי "ג'יפ" (בבעלות פיאט) בפיתוחו. מנגד, אפשר להמר שהמהנדסים חשבו יותר על צליחת כבישים מושלגים בדרך לאתרי הסקי של אספן וסן מוריץ ופחות על המדרגות של מעלה "זיק" בנגב. אם מישהו קונה מזראטי כדי להצליב איתה צירים, להטביע אותה בבוץ ולטחון מתלולי "פודרה", אנחנו מאחלים לו הצלחה בדרכו.

ייאמר לזכות יבואני מזראטי שלא התפתו לתמחר את הכלי החדש בתמחור "אקזוטי" והציבו אותו בטווח תחרותי, שמתחיל בכ-625 אלף שקל לגרסת הבנזין ומגיע עד 865 אלף שקל. גם במחיר הזה הוא צפוי לתחרות עזה מצד מתחרים ותיקים מבית ריינג'רובר, ב.מ.וו, מרצדס ואחרים. מנגד, מי שכבר עבר את כל המצאי הקיים בז'אנר ורוצה לדחוק הלאה את סף הריגוש - ולו גם הפסיכולוגי - יגלה שהלבאנטה היא המועמדת הלוהטת ביותר כרגע.

 מזראטי

חלק מהמתחרות

ב.מ.וו X6-35

ב-600 אלף שקל מקבלים את דגם ה-V6 טורבו של ה-X6, שעבר לאחרונה חידוש מקיף. המנוע מייצר 306 כ"ס ו-40 קג"מ ומאיץ את הרכב ל-100 קמ"ש ב-6.4 שניות. מתלי אוויר הם אופציה והמתלים הרגילים מעניקים לכלי המגודל .המתנהגות די חדה וספורטיבית, לצד נוחות נסיעה טובה

מרצדס GLE400 קופה

המצטרפת של מרצדס לפלח הפרמיום ספורט-קרוסאובר מציע ממדים עצומים ועיצוב עגלגל ובעל נוכחות. ב-610 אלף שקלים מקבלים מנוע V6 טורבו בנפח 3 ליטר, שמייצר 333 כ"ס ומאיץ את הרכב מאפס ל-100 ב-5.9 שניות. תא הנוסעים מרווח מאוד ומציע את גימור מפואר ואבזור מקיף

פורשה קאיין 3.6

במחיר שמתחיל ב-586 אלף שקל לפני תוספות מיוחדות מציעה פורשה את הדור האחרון של הכביש-שטח המפואר. מקבלים מנוע V6 נטול טורבו בנפח 3.6 ליטר, שמייצר 300 כ"ס ומאיץ את הרכב ל-100 קמ"ש ב-7.7 שניות. התנהגות הכביש מושחזת ואפילו יכולת השטח לא רעה