"אנשים הרי מכירים את סוף הסיפור, אז 'גאון' היא לא המילה שיכולה לאפיין את נוחי דנקנר"

"האנשים שליוו את אי.די.בי בעידן נוחי דנקנר חלוקים בדעותיהם ביחס לעתידו של האיש שהוביל את הקבוצה לעלייה מרשימה ולנפילה מפוארת. חלקם... מעריכים שהוא עוד ישוב... נראה שהגורם המרכזי שעומד מאחורי ההערכות לחזרתו העתידית לעסקים הוא האופי של דנקנר - שילוב של אופטימיות חסרת תקנה, נחישות יוצאת דופן, ביטחון עצמי מופרז, רצון עז להוכיח ולהשפיע, והיעדר הפחד להסתכל לפחד בעיניים". (יניב רחימי, "גאון ושבר - עלייתה ונפילתה של אי.די.בי").

השילוב בין היכולות, הכישורים והתכונות של נוחי דנקנר האיש, לבין מוטת הכנפיים הרחבה של קונצרן אי.די.בי אחזקות, הוביל בעשור הקודם את דנקנר למעמד-על בעולם העסקים בישראלי, אך גם לנפילה כואבת לאחר מכן. בתחילת 2014 הגיעה אי.די.בי אחזקות לסוף דרכה במסגרת הסדר חוב שחיסל את החברה, ודנקנר עצמו נותר מוכה וחבול, עם חובות אישיים של מאות מיליוני שקלים לבנקים והרשעה בביהמ"ש בהרצת מניות אי.די.בי בהנפקה לציבור ב-2012.

פחות משלוש שנים לאחר מכן, פרסם החודש העיתונאי והאנליסט ("אני עיתונליסט"), יניב רחימי, ספר פרי עטו המסכם את תקופת דנקנר כאיש החזק באי.די.בי, ובחלקה אף במשק כולו, ומנתח לעומקם את האירועים והסוגיות שהובילו את אי.די.בי לטפס במשך שבע שנים, ואז לקרוס בתוך כשלוש שנים נוספות. בספר, "גאון ושבר - עלייתה ונפילתה של אי.די.בי", שזורים אמנם גם סיפורי צבע קטנים על ימיו של דנקנר בקונצרן, אבל הוא בראש ובראשונה מסמך העוקב אחר התנהלותו של הקונצרן תחת שליטת דנקנר, בוחן את פעולותיו ואת התוצאות שנבעו מהן.

את הספר כתב רחימי לאחר קריירה ארוכה בשוק ההון ובעיתונות הכלכלית, ולאחר שהפך לעצמאי. מלבד כתיבת הספר, הוא עוסק כיום גם במתן שירותי מחקר וייעוץ בתחום האג"ח לקרנות גידור ולגופים מוסדיים. בראיון ל"גלובס" הוא מספר כי כתיבת הספר הייתה עבורו שילוב של שני דברים שהוא מאוד אוהב - שוק ההון וכתיבה. "בשניהם זה היה אתגר מאוד גדול", הוא מספר. "מבחינת שוק ההון המקומי, מאחר שמדובר ברצף האירועים הכי משמעותי לדעתי בעשור האחרון, ומבחינת כתיבה, כי מתחילים מול קובץ ריק וזה מתסכל. זה תהליך סיזיפי שהתנסיתי בו בפעם הראשונה".

- למה מתסכל?

"כי כמות המידע הגלוי היא אינסופית, וזה בלי לכלול את הניסיון למצוא דברים חדשים ולהביא תובנות וערך מעבר לידוע. הארכיונים הם עצומים, גם בתקשורת, גם בדוחות הכספיים ובדיווחים הרשמיים האחרים של החברה, וגם מסמכים שהוגשו לבית המשפט. אפשר לעבור שנים ארוכות רק בקריאת החומרים, וצריך לחשוב איך מגבשים את הנקודות הללו לכדי מחשבה שתתורגם לסיפור, ואיך להגיש את זה לקורא כך שלא ילך לאיבוד. כלומר שהקורא ירגיש שמדובר בסיפור ולא באינסוף של חומרים".

- ואיזה סיפור חיפשת להביא לקורא?

"קודם כל רציתי להביא לעצמי פתרון לשאלה שהעסיקה אותי: 'מה לעזאזל השתבש פה?'. הקונצרן הגדול בישראל, שידו בכל, אי.די.בי אחזקות, עם פעילות בתחומי הקמעונאות, הסלולר, הביטוח, הנדל"ן, ועוד ועוד, הפך להיות חברה ריקה, שלד בורסאי.

"בשביל הקוראים, המטרה הראשונית שלי הייתה לקחת את כל הסיפורים ופשוט לכווץ אותם לכדי ספר שמנגיש להם את הסיפור הזה באופן נהיר וכרונולוגי. בדיעבד, אני יכול לומר שנכנסתי לתהליך הזה במידה מסוימת של שחצנות. חשבתי שאני מכיר את הסיפור, אם זה מהכובע שלי בשוק ההון ואם זה מכובעי כעיתונאי, אבל כבר בהתחלה הבנתי שאני טועה".

- אתה אומר שרצית להבין את תהליך עלייתה ונפילתה של אי.די.בי, אבל כשמתחילים לקרוא את הספר מבינים שאי.די.בי כבר קרסה פעם אחת, במשבר ויסות מניות הבנקים ב-1983, ואף ספגה מכה רצינית מאוד במיתון של תחילת המילניום הנוכחי, שהגיע אחרי משבר הדוט.קום ופרוץ האינתיפאדה השנייה. אז במה היא שונה מכל חברה אחרת שספגה משברים לאורך השנים, עד שהאחרון הכריע אותה? זה בגלל הבעלים הדומיננטי שלה?

"אני לא חושב שנוחי דנקנר הוא יותר מרכזי, משמעותי וצבעוני ממה שהיה אהרון דוברת (המנכ"ל המיתולוגי של קונצרן כלל, ע' כ') בתקופתו, אבל זו לא הייתה תקופתי. אני יכול לכתוב על אי.די.בי בעידן של היום, ואני חושב שזה גם מה שהקורא ירצה לקרוא.

"אבל הנקודה שהתייחסת אליה היא מרתקת, כי רואים את המחזוריות. וזה אחד המסרים של הספר הזה - לא לעולם חוסן. האימפריות, גם כשהן עולות וגדלות ונראות הכי חזקות ויציבות, גם הן יכולות להתמוטט.

"במשבר מניות הבנקים אי.די.בי למעשה הולאמה, אבל קיים הבדל בין המשבר החמור בסוף תקופתן של משפחות רקנאטי וקרסו (2001-2003) לקריסה בתקופת דנקנר. רקנאטי וקרסו ספגו זעזוע רציני בגלל שלושה אירועים אקסוגניים - התפוצצות בועת האינטרנט, נפילת מגדלי התאומים ופרוץ האינתיפאדה השנייה - אבל אי.די.בי לא הייתה אז בסכנת קריסה, בזכות התנהלות שונה ומבנה הון אחר. אצל דנקנר זה הגיע לפירוק החברה, כשהוא עצמו הגדיר זאת 'בגלל להקה של ברבורים שחורים שנחתה על החברה', אבל אני לחלוטין לא מקבל זאת".

"בתקופת ההצלחות נזרעו זרעי הפורענות"

- דנקנר נפל כמו שעוד בעלי הון בישראל נפלו בשבע השנים האחרונות, בגלל מינוף יתר, לא?

"בגלל מינוף יתר, בגלל מבנה פירמידיאלי, בגלל מדיניות דיבידנדים אגרסיבית, ואולי גם בגלל עסקאות בעלי עניין שלא היו צריכות להתבצע. בוודאי שיש עסקאות מאוד גדולות - ההשקעה בפרויקט הפלאזה בלאס וגאס, במניות קרדיט סוויס וברכישת העיתון מעריב - שיש לגביהן סימני שאלה, בלשון המעטה. יש הרבה סיבות, כולל אלו האקסוגנית כמו המחאה החברתית והרפורמה בסלולר, שכל אחת מהן מוצדקת בתורה, ואותי עניין להבין מאיפה הן צמחו".

בשלב הראשון הייתה עלייה שכולה הצלחות מרשימות, אבל שבמהלכה גם נזרעו זרעי הפורענות. הרוב המכריע של הסיבות והנסיבות שמניתי, למעט עסקת מעריב, התרחשו בשנים הטובות, והתוצאות שלהן הגיעו בשלב שאני מגדיר כשלב הנפילה, כבר החל מאמצע 2010. כלומר, בשנים הטובות של אי.די.בי נזרעו זרעי הפורענות והם אלו שהביאו לעיוורון המחשבה, לשיכרון הכוח ובסופו של דבר לנפילת הקונצרן".

- חשוב להדגיש שגם בשבע השנים הטובות, כפי שאתה מגדיר אותן בספר, עדיין נלקחו החלטות עסקיות שהתבררו בדיעבד כלא מיטביות, כמו המכירה המוקדמת של ההחזקות באורמת ובאלביט מערכות.

"פה אתה נוגע בנקודה שעמדה לנגד עיני מתחילת כתיבת הספר, והיא ההתמודדות שלי עם עצמי בסוגיית ההסתכלות על דברים בדיעבד, כי כשמדברים על טעויות עסקיות, אני לא יכול לטעון כנגדן. מי שלא עושה גם לא טועה, ואני מקבל את זה במאת האחוזים. טעויות עסקיות נעשו אבל מולן עמדו הצלחות, כמו ההשקעה הפנומנלית בסלקום.

"אבל היו עסקאות שאני קורא להן 'המעשים המבישים'. למשל, ההימור על הקרקע בלאס וגאס עם יצחק תשובה לבניית פרויקט הפלאזה נעשה באמצע 2007, כלומר לפני משבר הסאבפריים בארה"ב, כך שלכל איש עסקים אחר היה ניתן לסלוח על הטעות הזאת, אבל לא לדנקנר. כי נוחי דנקנר אומר בציטוטים שהופיעו בזמן אמת, שהוא באותה התקופה כינס את הדירקטוריונים של החברות בקבוצת אי.די.בי והתריע בפניהם שהולכת להיות מפולת ותקופה קשה. והוא מתאר איך הוא היה עוצר עסקאות וכמה זה היה קשה לו, ודווקא הוא עשה את העסקה הזאת.

"אחר כך ההשקעה במניות בנק קרדיט סוויס, שהמסגרת שלה הוגדלה חמש פעמים, מ-1.5 מיליארד שקל בהתחלה עד ל-7 מיליארד שקל בשיא, בגלל ההצלחות. זה סינדרום של מהמר, שזורק את הקוביות, מרוויח, ואז מכפיל את ההימור. לדעתי, אם המסגרת של ה-7 מיליארד גם הייתה מניבה רווח, היא הייתה מוגדלת בפעם השישית".

חטא הגאווה

- קראת לספר "גאון ושבר" על בסיס פסוק מספר משלי, בו המילה גאון מקבלת משמעות של גאווה. אבל המחשבה הראשונה שעלתה לי כשראיתי את שם הספר, היא שבעיניך נוחי דנקנר הוא יותר מאיש חכם ומבריק, הוא גאון. הייתה כוונה מאחורי כפל המשמעות הזה?

"ראשית, נוחי דנקנר הוא אדם מבריק. שנית, כשאני בחרתי את השם לספר התייחסתי רק לפסוק, אבל כשהתחלתי לדבר על זה עם אנשים שהיו מעורבים בהפקת הספר, הבנתי שחלקם מייחסים את התואר גאון לדנקנר, ואני לא מוצא עם זה בעיה, כי ברוב שנותיו באי.די.בי הוא הוגדר כגאון פיננסי.

"אבל יש כאן גם תוצאה, ואנשים הרי מכירים את סוף הסיפור, אז 'גאון' היא לא המילה שיכולה לאפיין את נוחי דנקנר".

- אז מה בכל זאת היו היכולות והכישורים העיקריים שלו, מתוך המחקר שעשית על התקופה שלו באי.די.בי?

"הכישורים שלו הם מצד אחד אנליטיים. יש לו תפיסה מהירה, הבנה עמוקה של הדברים, זיכרון יוצא מגדר הרגיל ויכולת ירידה לפרטים. החוזק השני הוא בצד האנושי, יש לו יכולת לרתום אנשים מסביבו למענו ולמען המטרות שהוא מסמן - אותה הכריזמה שרבות דובר בה, אבל שבסופו של דבר הייתה בעוכריו, לדעתי".

- ומה היה יחסו לאנשים שהוא עשה איתם עסקים, או שהתחרה איתם על עסקים?

"יש לו יכולת מיקוח וניהול משא ומתן מרשימה מאוד, אבל לדעתי זה היה בעוכריו, כי זה הצליח לו פעמים רבות מדי בתחילת הדרך. למשל בעסקה שבה הוא, אביו ואחרים מכרו את מניותיהם בחברת דנקנר השקעות לידי חלקים אחרים במשפחה ב-100 מיליון דולר. או במו"מ לרכישת השליטה באי.די.בי, שהסתיים ברכישתה לפי שווי של 840 מיליון דולר, כאשר במקור משפחות רקנאטי וקרסו ביקשו למכור אותה לפי שווי של 1.3 מיליארד דולר. וכמובן ההצלחה הפנומנלית בעסקה לרכישת ההחזקות של משפחת ספרא ובלסאות' בסלקום.

"הפרשנות שלי היא שאז הוא התחיל להרגיש ש'יש לו את זה', ומתח את הדברים אל מעבר לקצה. ניתן לראות את זה בניסיון למכור את כלל ביטוח לקרן פרמירה, במו"מ עם מחזיקי האג"ח של אי.די.בי על הסדר החוב, שהיה יכול להיגמר במחצית מהסכום שהציע בסופו של דבר ושהם לא רצו לקבל, ואפילו במו"מ שניהל עם אדוארדו אלשטיין, בעל השליטה הנוכחי בקונצרן.

"פגשתי הרבה אנשים לצורך כתיבת הספר, ולמדתי המון מהפגישות הללו. אני גם זוכר אחד מהם שאמר לי כי אם נוחי דנקנר היה מקבל סטירה באחד השלבים הראשונים שלו, זה היה אולי מנמיך את האש בשנים הבאות. אבל זה לא קרה. הלך לו יותר מדי טוב, וזה גרם לו להאמין שזה תלוי רק בו. זאת, בשעה שזה תלוי גם בו, אבל גם באנשים שסביבו וגם בסביבה העסקית שהשתנתה מאוד בין 2003 ל-2013. וצריך כמובן לתת קרדיט גם למזל, שנעלם כאשר מפסיקים לתת לו מקום".

- כלומר, שתחושת ביטחון היא בעצם מסוכנת, כי הביטחון מונע התכוננות למכה, וכשזו באה לבסוף היא מכאיבה הרבה יותר.

"נכון. או כמו שהפזמונאי יוסי גיספן כתב: 'מי שמאמין לא מפחד', כי מי שמאמין יש לו ביטחון, ואז הוא לא מפחד. ומי שלא מפחד מתנהג ככה ולוקח סיכונים. תראה את דנקנר שרכש (באמצעות חברת גנדן שבבעלותו) מניות של אי.די.בי אחזקות בבורסה בקרוב ל-1 מיליארד שקל בין השנים 2003 ל-2014. זה סכום מטורף, וזה מראה כמה שהוא האמין.

"יש ראיון ששודר בטלוויזיה עם זהבה דנקנר, שהיא אמו של נוחי אבל גם הייתה דירקטורית בחברות בקבוצה, ובו היא נשאלת מהן הטעויות שבנה עשה. היא משיבה שהוא עשה כל מיני טעויות, אבל הטעות הכי גדולה הייתה שהוא האמין בחברה ורכש מניות יותר ממה שהיה צריך.

"זו אמונה עיוורת, כי הוא ראה את החברה שלו דרך משקפיים ורודים ולא האמין שהספינה הזאת יכולה לטבוע. אם הסכום הזה היה נשאר בגנדן, אז ביום פקודה היה ניתן להזרים אותו לאי.די.בי אחזקות ולהציל אותה".

במקום למחזר חוב, חילקו דיבידנדים

אבל רחימי מצביע על נקודה מעניינת נוספת בכל הקשור להתנהלותה של אי.די.בי בערוב ימיה. בעוד שהערת "עסק חי" הוצמדה לדוחות הכספיים של החברה רק בסוף אוגוסט 2012, הרי שהיא ביצעה את גיוס החוב האחרון שלה עוד בדצמבר 2009. "זה מדהים, כי לפי תשואות האג"ח היו לאי.די.בי זמן ויכולת עד אמצע 2011 לגייס חוב חדש, והיא לא עשתה זאת", הוא מדגיש.

"החתמים פנו והציעו לה לצאת להנפקות, אבל בהנהלת אי.די.בי החליטו שזה לא הזמן המתאים, כי הם העריכו שיוכלו בעתיד לגייס בריביות נמוכות יותר. והם באמת צדקו, כי הריביות בישראל אכן ירדו, אבל אז התשואות על האג"ח של החברה כבר היו גבוהות מדי. הם חיו בתחושת ביטחון שיוכלו לגייס מתי שירצו, ואכן בכל פעם שהם ביקשו לגייס כסף, שוק ההון הציע הרבה יותר. הם היו מבקשים אתונות, והשוק היה מציע מלוכה.

"אבל חשוב להדגיש שהבעיה בגיוסים של אי.די.בי היא לא שהם גייסו יותר מדי, אלא שדווקא כאשר הם גייסו והיו צריכים להשתמש בכסף כדי למחזר חוב, הם חילקו דיבידנדים כדי לשרת את בעלי השליטה".

- למדת משהו חדש על ההתנהלות של ההנהלה והדירקטוריון בשנים שלפני המשבר ובמהלכו?

"אני חושב שרוב האנשים שניהלו ועבדו באי.די.בי הם אנשים מוכשרים, ושחלק מהם אף ידעו להגיד על כיוון או על מהלך מסוים אליו פונה החברה, שהוא טעות. העניין הוא שלרובם המכריע לא היה את חוט השדרה לעמוד מאחורי ההתנגדות שלהם ולשים את המפתחות על השולחן.

"יש עוד משפט שתפס אותי והוא: 'עם הצלחה לא מתווכחים'. מה שקרה באי.די.בי הוא שילוב קטלני של הצלחה בניגוד להתרעות ולציפיות, וזאת כבר הצלחה מסוכנת, כי היא מקטינה את המתנגדים ויוצרת פולחן מנהיגות".

- אבל הצלחה במה? בזיהוי הזדמנויות עסקיות? כי זה מה שהיה ברכישת סלקום, לא?

"הוא הצליח לייצר רווחים, אבל יכול להיות שאחד הלקחים מהסיפור הזה הוא שלא בודקים הצלחה רק לפי מבחן השורה התחתונה. אולי יותר נכון לבחון האם הצלחת ליישם את מה שהיית אמור ליישם. חברת השקעות היא לא חברת מסחר בני"ע - חברת השקעות צריכה לקחת נכס קיים או חדש, להשביח אותו ולמכור אותו בסוף התהליך. ובאי.די.בי לא היה את זה מספיק".

מי שמאמין לא מפחד

חומת ברלין, שחילקה את עיר הבירה של גרמניה בין מזרח למערב, נפלה ב-9 בנובמבר 1989 וסימלה את קצה של המלחמה הקרה. נפילת החומה התרחשה ביום בהיר אחד, אך קדמה לה שורה ארוכה של אירועים שזעזעו את יסודותיה: מנאומו הבלתי נשכח של נשיא ארה"ב ג'ון קנדי "אני ברלינאי" בשנת 1963, ועד לקריאתו של נשיא ארה"ב רונלד רייגן לנשיא בריה"מ לשעבר, מיכאל גורבצ'וב, להפיל את החומה בשנת 1987.

בדברי הימים של אי.די.בי יירשם תאריך הנפילה של הקבוצה כ-31 באוגוסט 2012, היום שבו פורסמו הדוחות הכספיים של החברה שאליהם צורפה הערת עסק חי. אלא שכמו במקרה של חומת ברלין, גם לנפילתה של אי.די.בי קדם רצף אירועים שטלטל את הקבוצה: החל בהתעוררות הרגולטורים, ובראשם רשות ניירות ערך, דרך מהפכת הסלולר והמחאה החברתית שפגעו בפרות המזומנים של אי.די.בי, סלקום ושופרסל, וכלה בצניחת מניית קרדיט סוויס שמנעה כל יכולת מעשית לחלק דיבידנדים, סם החיים של אי.די.בי, במעלה הפירמידה.

הנפילה של אי.די.בי ארכה כשנתיים והייתה רצופה ניסיונות למנוע את רוע הגזירה. שניים מהם, מכירת כלל תעשיות ללן בלווטניק במחיר שהיה גבוה ב-43% ממחירה בבורסה, ומכירת מכתשים אגן לכימצ'יינה הסינית, הוכיחו שלא נס לחו של דנקנר. מנגד, הניסיונות הכושלים למכור את כלל ביטוח מנעו מאי.די.בי להגיע לחוף מבטחים, וההחלטה המפוקפקת לרכוש את עיתון "מעריב" הכושל הייתה בעוכרי הקבוצה.

חרף כל תמרורי האזהרה, דנקנר ויתר המנהלים בקבוצת אי.די.בי סירבו לראות את הכתובת שעל הקיר. גם העובדה שאיגרות החוב של אי.די.בי נסחרו בתשואת זבל, המעידה על חוסר האמון של המשקיעים ביחס ליכולתה של החברה לעמוד בהתחייבויותיה, לא מנעה מבעל השליטה להצהיר שאי.די.בי לא תלך להסדר חוב.

לזכותו שלדנקנר ייאמר שפיו ולבו היו שווים. העובדה שהשתמש בכמיליארד שקל מהדיבידנדים שקיבל לצורך רכישת מניות אי.די.בי בשוק מהווה הוכחה ניצחת לכך.לא מן הנמנע שבסיפור הזה שוכנים בערבוביה הרפתקנות, חוסר אחריות ותאוות בצע. ואולם, בסופו של יום מדובר בבעל שליטה שפשוט האמין בחברה שלו. אין בכך מאומה כדי להסיר מדנקנר שמץ מהאחריות לקריסתה של מי שהייתה עד לא מכבר הקונצרן הגדול בישראל. זה רק הופך אותו לאנושי יותר. דנקנר האמין שהספינה שבפיקודו תצליח לחמוק מהסערה. אך מסתבר שכפי שכתב הפזמונאי יוסי גיספן, "מי שמאמין לא מפחד". ומי שלא מפחד לוקח סיכונים מיותרים.

ראש ממשלת בריטניה בזמן מלחמת העולם השנייה, וינסטון צ'רצ'יל, אמר פעם ש"הצלחה משמעה ללכת ממפלה למפלה בלי לאבד את ההתלהבות". על אותו משקל אפשר להגדיר שכישלון משמעו ללכת מהצלחה להצלחה ובדרך לאבד את הראש.

ייתכן שהיה בכוחו של כישלון הגון אחד בתחילת הדרך של דנקנר באי.די.בי כדי למנוע את הטרגדיה שלה. אולם בהיעדרו ובהינתן רצף של הצלחות בשבע השנים הטובות, נסללה הדרך לשיכרון הכוח ולאופטימיות חסרת התקנה שהביאו לנפילתה של אי.די.בי.

(עמודים 154-153)

עניין של אמונה

נוחי דנקנר מייחס משמעות מיוחדת למספר 108. "מספר המזל" של דנקנר עלה והופיע בשתי כתבות שהתפרסמו בתקשורת בהפרש של ארבעה ימים בדצמבר 2002, חודשים ספורים לפני שרכש את השליטה באי.די.בי. בכתבה בעיתון "הארץ" סופר על כך ש"בראש השנה האחרון העביר דנקנר תרומת מזון לנזקקים בשווי של 108 אלף שקל (מספר החביב עליו במיוחד)". כך גם בכתבה שנעשתה עליו בעיתון "גלובס", נכתב כי "108 הוא המספר של נוחי, עניין של אמונה".

המספר 108 נחשב למיוחד במגוון דתות בעולם. כך לדוגמה, כוהני זן עונדים סביב מפרק כף היד צמידים מסורתיים ובהם 108 חרוזי תפילה. ביהדות, שבה יש חשיבות יוצאת דופן למספר 18, ח"י בגימטריה, יש משמעות גם למספר 108, שהוא מכפלה של 18 ו-6. גם חובבי המתמטיקה יסכימו בוודאי שמדובר במספר מעניין. 108 הוא גם המכפלה של: 1 בחזקת 1, 2 בחזקת 2 ו-3 בחזקת 3. מסתבר שגם עבור אי.די.בי למספר 108 הייתה משמעות מיוחדת, גם אם המשקיעים לא ידעו על כך בזמן אמת.

עד כמה באמת משמעותי היה המספר 108 עבור דנקנר? על כך ניתן ללמוד במבט לאחור ממספר אירועים בדרכה של אי.די.בי. מספר המזל של דנקנר הופיע כבר במהלך המשא ומתן שניהל על המחיר בעסקה לרכישת השליטה באי.די.בי. כשדנקנר דרש ממשפחת רקנאטי הנחה, הוא נקב בשווי של 810 מיליון דולר לאי.די.בי (שיכול הספרות 108). אולם משנתקל בסירוב מצד משפחת קרסו ונאלץ להתפשר על שווי של 840 מיליון דולר, ביקש שהסכום המדויק יהיה 840,108,180 דולר.

אם מישהו מחפש עדות נוספת לחשיבות המספר בסיפורם של אי.די.בי ודנקנר הוא יכול למצוא אותה בשמה של החברה שדרכה שלט דנקנר באי.די.בי - גנדן. כאשר מחשבים את שם החברה בגימטריה, המספר המתקבל הוא 107. כאן עשויה לבוא לעזרה האות א' שבמקומות שונים משמשת להגיית שמו של המקדש הטיבטי שעל שמו קרויה החברה. ביחד עם אותה א', גאנדן בגימטריה הופכת ל-108.

הדבקות במספר המזל נמשכה ביולי 2008, כאשר הנהלת אי.די.בי החליטה לבצע את המימוש הראשון של מניות קרדיט סוויס במהלך שהניב לכור רווח של 108 מיליון שקל. כך גם ביולי 2012, כשנכנסה אי.די.בי לעין הסערה, דנקנר הגדיל את אחזקותיו בחברה, כשרכש 108 אלף מניות של החברה.

המקום שבו הנוכחות של המספר 108 בולטת יותר מכול נמצא בדיבידנדים שחילקה אי.די.בי אחזקות. כך לדוגמה, הדיבידנד הראשון שחילקה אי.די.בי בעידן דנקנר בספטמבר 2003 הסתכם ב-540 מיליון שקל. לכאורה סכום תמים למראה, אלא שמדובר במכפלה של המספר 108 ב-5. ניתן היה לראות בכך מקרה חריג, צירוף נסיבות יוצא דופן, אלא שבחינת הסכומים של עשרים ואחת חלוקות הדיבידנד של אי.די.בי בתקופת דנקנר חושפת כי חמש פעמים חולק דיבידנד בסכום שהוא מכפלה של המספר 108. ארבע פעמים נוספות חולק דיבידנד בסכום שהוא מכפלה של המספר 180 (סיקול ספרות של 108, 10 פעמים ח"י), ושבע פעמים נוספות חולק דיבידנד בסכום שהוא מכפלה של המספר 9 (סכום הספרות של המספר 108). כל ההחלטות על סכומי הדיבידנד שחולקו, כמו גם ההחלטה מאוגוסט 2010 לחלק דיבידנד דווקא בהיקף של 108 מיליון שקל, אינן יד המקרה, כי אם תוצאות של החלטות שבכולן היה מעורב דנקנר.

לא כך הוא הדין לגבי האירוע שחל באוגוסט 2013, כשבמהלך אחד הדיונים המכריעים בבית המשפט בעניין הסדר החוב, אי.די.בי אחזקות דיווחה על הפסד של 108 מיליון שקל. הייתה זאת כנראה דרכו הצינית של העולם לנופף לדנקנר לשלום עם מספר המזל שלו עצמו.

(עמודים 206-207)

*** את הספר ניתן לרכוש באתר www.idbook.co.il