הצילו, עוד שנה חלפה

השנה החדשה מזמנת לרבים מחשבות על שינוי בקריירה: לחתור לקידום ולהחלפת תפקיד בחברה? לעזוב ולחפש עבודה חדשה? לשנות כיוון לגמרי ולעשות הסבה מקצועית? אולם לא כולם זוכים לעשות שינוי, ורבים מוצאים את עצמם "תקועים" באותו מצב, שנה אחר שנה.

על מה ולמה? איך זה קורה?

עובדים שלא מסופקים - אך נשארים.

רבים פשוט לא מעזים, ונשארים בעבודה שאינם מסופקים בה.

חלקם משכנעים את עצמם שהם מסופקים, אך זאת רק כדי לכסות על חוסר היכולת שלהם לקום ולשנות. אחרים סובלים ומודים בכך, אך חיים בתחושה שאין דרך אחרת טובה יותר, או שיש - אך אין סיכוי למצוא אותה ולצעוד בה. בגלל הגיל, בגלל חוסר הניסיון, בגלל היעדר תקציב להתמקצע בתחום חדש, ובגלל אינספור סיבות שמעכבות אותם, בלי שתהיינה בהכרח נכונות, ובכך משמשות להם נשק נגד עצמם.

כשעובד מאפשר לעצמו להיות תקוע, לגווע בתפקיד שמשעמם אותו עד כדי סבל, להרים ידיים לפני שניסה, משמע - להיות אומלל מבחירה.

עובדים ללא מוטיבציה

עובדים אחרים לא מתקדמים בקריירה מפני שאין להם מוטיבציה לעשות זאת. איני מתכוונת לעובדים שחשים מסופקים בשגרה, זקוקים ליציבות, וטוב להם בשקט ובלא שינוי - אלא לכאלה שרואים בעבודה כלי עזר בלבד, פרנסה, ולא מהות. אין להם חזון לגביה. הם חיים, ועובדים כי חייבים.

חלקם ראו כך את העבודה מלכתחילה, ואחרים טיפחו חשיבה כזאת עם השנים, בין אם בעקבות משבר שחוו ובין אם על רקע השחיקה, מורכבות החיים, חילוקי הדעות עם הסובבים אותם בעבודה ועוד. תהא הסיבה אשר תהא - אין להם שאיפות להשיג מעמד גבוה יותר, ולכן דבר לא משתנה בקריירה שלהם.

הבעיה במצב כזה היא שקשה מאוד לשהות בו למשך זמן רב בלי לסבול, להשתעמם, לספור את הדקות בכל יום, את הימים בכל שבוע, ואת השנים עד לפנסיה. וכמובן, גם מבחינת המעסיק זו רעה חולה. עובדים ללא מוטיבציה או עניין אמיתי בעבודה, בארגון ובפועלו, הם עובדים לא יעילים ולא מועילים, ופעמים רבות אף מזיקים.

כשהארגון לא מקדם

יש מקרים שבהם עובדים משובצים בצוות או בחברה שלא מעודדת התקדמות בתוכה. לא רע להם בעבודה, יש להם כישורים, יתכן שהם אף טובים מאוד בתפקידם - ולכן הם לא עוזבים. אולם לרוע מזלם, הממונים לא פותחים בפניהם שום הזדמנות לשינוי.

זה עלול לקרות בגלל מבנה ארגוני שאין בו אפשרות לתנועה בין תפקידים, וזה יכול להיות חלק מהחלטה מודעת של הממונים להשאיר את העובד הטוב בתפקידו. זאת משום שבדרג גבוה יותר הוא עלול לעקוף אותם בזכות כישוריו, או פשוט בגלל ההנחה שאת תפקידו הנוכחי הוא מבצע הכי טוב מכל מי שאין לו ניסיון בו, או מכל תפקיד אחר שהוא עצמו יעבור אליו ויצטרך ללמוד מחדש.

ובכן, אפשר לחיות עם זה, במיוחד כל זמן שזוכים להערכה מצד ההנהלה על ביצועים נוכחיים טובים, ואף יותר מכך אם מתוגמלים בהעלאות שכר סדירות. אך רבים הם אלה שאחרי זמן מה באותו תפקיד - גם אם תנאיו משתפרים מעת לעת - חשים מיצוי, שעמום ומרמור כבד על חוסר היכולת לנוע.

עובדים שהדלתות באמת סגורות בפניהם

וישנם עובדים שרוצים להתקדם, מעוניינים בקריירה דינאמית, שואפים להצלחה ולהכרה, אך אין להם את התעודות, הכלים, המיומנויות והכישורים שיובילו אותם להישגים הדרושים. ההישגים שיוכיחו למקבלי ההחלטות שהם ראויים להתקדם.

העובדים הללו סובלים לא פחות מהאחרים. הם רוצים - אבל לא יכולים. זהו מצב מאוד מתסכל, שעשוי לנבוע מכך שהעובד גויס לתפקיד שלא מתאים לו, בין אם בגלל גיוס כושל של מעסיקיו ובין אם משום שכיוון עצמו למשרה שלא תפורה למידותיו ואין בידיו או בידי הארגון אפשרות להשלים לו את הדרוש לצורך פתיחת הדלתות.

מתקיעוּת לשינוי: עשו ואל תעשו

■ הבינו למה: בדקו מה גורם לכם להחליט על שינוי בקריירה. האם טוב לכם, אך אתם חוששים שזה "לא בסדר" להישאר זמן רב באותה משרה? האם טוב לכם אך אתם חולמים על עבודה בשכר גבוה יותר, וחושבים שלא תוכלו להשיג זאת בתפקיד או בארגון הנוכחי?

■ אל תחכו לימים גשומים: לא כדאי להגיע למצב של סבל ממשי. אומללות מתמשכת עלולה לגרום ליצירת שינויים לא מושכלים, לא מתוכננים בקפידה, ובשל כך לא מוצלחים.

■ הכירו במצבכם: ההחלטה לצאת לדרך חדשה בעבודה או בקריירה חייבת להיעשות לאחר בחינה ריאלית ומדוקדקת של התמונה כולה. למשל, של המצב הכלכלי והאפשרות העומדת לרשותכם להקריב עלויות של לימודים או תקופת אבטלה, או של אופי התפקיד שאליו אתם מחליטים לכוון בתהליך השינוי ושל רמת התאמתו לכם.

■ תכננו: הצטיידו בתכנית אסטרטגית מפורטת וברורה, המתחשבת בכל השיקולים: מטרות, כסף ושכר, זמן הכשרה, אופני חיפוש עבודה, התפקידים והתחומים המתאימים, דרכי השיווק העצמי ועוד. 

יעל מהודר היא יועצת ארגונית וכותבת הספר "המועמד הנבחר". המאמר מיועד להעשרה, אינו תחליף לייעוץ מקצועי ואישי המתאים למידותיו של כל אדם ואדם, ואין להתייחס אליו ככזה. לקשר עם יעל: בפייסבוק או באתר.