חיים הורביץ מסמן את היעד הבא: ניהול חברת טבע

חיים הורביץ - פורטפוליו

גיל: 55. תפקיד: מייסד קרן CHEALTH, ומבעלי טבע

אני: יש בי צד מאוד מובנה ומסודר, וגם צד רוחני, שאליו נחשפתי בזכות אשתי נעמי. אני מאמין בעבודה קשה, אבל לא וורקהוליק ויש בי צדדים רכים שאני עובד עליהם.

שורשים: אחד מאבותיי מצד אמי, סבא של יואל משה סלומון, ממייסדי פתח תקווה, עלה לארץ בשנת 1779, כשהיו פה 3,000 יהודים. הוא היה פעיל בקהילה בירושלים והיה נפגע הטרור הראשון בישראל, כשנרצח על-ידי ערבי בעיר העתיקה. נכדו, יואל משה, שגדל בתנאים הקשים של העיר העתיקה הצפופה, הבין שחייבים לצאת מהחומות והקים את שכונת נחלת שבעה. חיים, בנו, שאני קרוי על שמו, הקים את חברת טבע ב-1901.

משפחה: משפחתו של אבא באה לארץ ממזרח אירופה בתחילת שנות ה-20. סבתא עזבה את הגימנסיה בגיל 16 ותמיד הצביעה מפד"ל. סבא היה בנאי. הם גרו בתל אביב. אבא, אלי הורביץ ז"ל, היה ילד מחונן שקפץ כיתה, למד בגימנסיית בלפור, התנדב במלחמת העצמאות ובסופה עשה בגרויות והלך לגרעין של תל קציר. בבוקר היה טרקטוריסט ובלילה דייג. אימא הגיעה לשם שנתיים אחריו. הם התאהבו ממבט ראשון, התחתנו ועברו לתל אביב. אבא נרשם ללימודי כלכלה באוניברסיטת תל אביב ואימא למדה בסמינר למורות. בשנים הראשונות היא פרנסה אותו, כי הוא עבד במשכורת מאוד נמוכה. כשסיים ללמוד, אביה של אימא הבין שיש לו כישורים יוצאי דופן והכניס אותו לטבע. הוא הקים את מערכת המכירות לחו"ל והתחיל למכור תרופות לאפריקה. את ניהול החברה הוא קיבל רשמית ב-1976 כשהיה בן 44.

ילדות: שכונת נווה אביבים בצפון תל אביב. גרנו בבניין הראשון בשכונה, כשמסביב דיונות חול וכבשים. כשעברנו לשם סבא וסבתא הזדעזעו. הלכתי לים, שיחקתי כדורגל, הייתי בצופים, הלכתי עם אבא וסבא לעבודה ולמדתי במגמה ביולוגית באליאנס. בשנתיים האחרונות של התיכון עברנו לרמת השרון. המצב הכלכלי בבית היה סביר. ההורים עבדו קשה, חיו צנוע וכשהייתי בן 12 נסעתי בפעם הראשונה לחו"ל.

שירות צבאי: התגייסתי לשריון. לקראת אמצע השירות נפצעתי בתאונה בצבא. הייתי אמור לצאת לקצונה ואז שיבצו אותי, במקרה ובלי פרוטקציה, מכורח הנסיבות, לקצונה בחיל הרפואה. לפני השחרור מקבע שימשתי כאחראי על מערך התכנון של חיל הרפואה, בתקופה שבה ייסדו את רפואת החירום והלוגיסטיקה של פיקוד העורף.

לימודים: כבר בחופשת השחרור התחלתי ללמוד כלכלה ומדע המדינה. עבדתי כבלדר בחברה להובלת יהלומים, ופעם בשבוע טסתי לניו יורק למשימת אבטחה. זו הייתה הפעם הראשונה שבה נחשפתי לעולם הגדול. עשיתי רק תואר ראשון כי מהר מאוד נכנסתי לתוך עבודה קשה.

קריירה: לקראת סיום הלימודים התקבלתי לעבודה בחברת תרופות שבדית שנרכשה על-ידי פייזר. שש השנים שהייתי שם נתנו לי את הכלים ואת המתודה ששימשו אותי בהמשך הדרך. איך המשפחה קיבלה את העבודה שלי בחברת תרופות אחרת? יפה מאוד. הייתי חייב להיות בטוח במה שאני עושה. החברה השבדית הייתה בינלאומית וטבע הייתה אז חברה לוקאלית, ואת הניסיון שצברתי שם יכולתי ליישם בטבע כשהצטרפתי אליה.

הולנד: אחרי שנתיים בחברה הציעו לי להקים את התשתית של טבע באירופה. זה היה באמסטרדם, שם נמצא המרכז האירופי שלה עד היום. עברתי לשם עם אשתי הראשונה ועם הילדים, שהיו קטנים. גרנו שם חמש שנים ובמהלך עוד שנתיים הם חזרו לארץ ואני הייתי על הקו. במשך שבע השנים האלה טווינו את הרשת באירופה, קנינו חברות קטנות והתבססנו. זאת הייתה חוויה מעצבת לכולנו.

מיכל: אשתי לשעבר, ירושלמית במקור, למדה סוציולוגיה וקרימינולוגיה ועוסקת בתחום. הכרנו דרך מוזי וחסיה ורטהיים, שהיו שכנים של הוריי. מוזי היה מפקדו של אבא בפלמ"ח ועבד בטבע שנתיים אחרי שהשתחרר מהמוסד. חסיה הייתה דודה של מיכל. התחתנו די מהר, היינו נשואים כמעט 28 שנים, נפרדנו לפני חמש שנים. יש לנו שלושה ילדים ואנחנו ביחסים טובים.

טבע ישראל: כשחזרנו מהולנד ניהלתי את החברה המקומית, שהיא בסדר הגודל של שטראוס. היום יש לה 8,000 עובדים ועוד 12 אלף במיקור חוץ, והיא עוסקת באינפוזיות, וטרינריה ואספקה לבתי חולים.

שווקים מתעוררים: אחרי שלוש שנים קיבלתי על עצמי להקים את התשתית בשווקים המתעוררים. אני חושב ששברתי את שיא הטיסות בישראל, למזרח ודרום אמריקה. ככה חייתי שמונה שנים רצופות. לי ולקטנה, היום בת 12, היו סופי שבוע אינטנסיביים. בתקופה הזו אבא חלה ופרש, והיה ברור שאני אכנס לדירקטוריון של טבע. יש לנו כלל שמפרידים בין ההנהלה לדירקטוריון וזה חייב אותי לעזוב את ההנהלה, מהלך שהיה קשה לי. מצד אחד זה היה קידום, אבל גם לעזוב את העמדה של מספר 3.

אלי הורביץ ז"ל: הוא היה ראש השבט וכשחלה זה היה קשה מאוד. הוא התאושש די יפה והטרגדיה היא שהוא לא נפטר מהסרטן אלא מפשלה של רופאים, בגלל זיהום שהתפתח לאלח דם שלא זוהה בזמן.

דירקטוריון: הייתי חבר בו ארבע שנים קשות. אחרי העזיבה של אבי היה ואקום עצום. שלמה ינאי שהיה מנכ"ל עזב ובמקומו מונה ג'רמי לוין, איש משכיל וחכם, שרצה לשנות את הדנ"א הישראלי של החברה, דבר שאישית לא הפריע לי. ארז ויגודמן היה חבר בדירקטוריון ומאוד התבלט ואני הייתי מאלה שדחפו לכיוון שלו.

ניהול טבע: מבחינתי סובל דיחוי עוד כמה שנים. בחברה יודעים שבכל עת שירצו אותי, אני לרשותם. הם יודעים שאני בא נקי מאינטרסים, ועדיין אני מעורב במה שקורה במידה כזו או אחרת. הייתה לי התלבטות סביב העזיבה, אבל הייתי זקוק להפסקה הזו.

CHEALTH: הקמתי קרן פרטית שלי, שמשקיעה בחברות תרופות ישראליות. אני מאמין בניהול נשי וכל המשרד שלי מורכב מנשים. אנחנו נמצאים ערב הנפקה של כמה חברות ואני פה לשנתיים-שלוש. נראה מה הלאה.

נעמי: אשתי. הכרנו לפני ארבע וחצי שנים, מיד אחרי הגירושין שלי, בספא בהילטון, שם היא עבדה. עברנו לגור מהר מאוד יחד והתחתנו לפני שנתיים וחצי. אנחנו לא בקטע של ילדים. לי יש שלושה, לה אחד ולכל דבר יש את הגיל שלו. היא אמורה להופיע בסדרה "שש אימהות" בערוץ 10. היא מנהלת את מסעדת ניטן תאי והבעלים של ספא שבע בהילטון. לא אהבתי את החשיפה האישית שלה, אבל הבנתי מאיפה זה בא וכמה זה היה חשוב כדי לקדם את פתיחת המסעדה.

אגודת הידידים של אוניברסיטת תל אביב: אני פעיל בה וחבר בחבר הנאמנים שלה. אנחנו תורמים מלגות מהקרן המשפחתית על שם אבי ויש לה חשיבות גדולה עבורי.

רוברט קורי: יו"ר מיילן, הוא אחד האנשים היחידים שמעלים לי את הסעיף. זמנו בחברה קצוב.

אלרגן: קניית החטיבה הגנרית שלה הוא מהלך עסקי מצוין, למרות שעלה הרבה מאוד, והוא מבטיח לנו את המובילות בתחום בעשור הקרוב.

פנאי: קורא כמה שיותר, בעיקר ספרות מדעית. לאחרונה התחלתי להתעניין בעולם הקולינרי, אבל קשה לי להתחרות באשתי השפית.

תפיסת עתיד: בשנים הקרובות אני רוצה לראות את החברות שבהן השקעתי מבשילות ומצליחות. אמשיך לסייע לאשתי בכל היוזמות שלה ויכול להיות שיום אחד אהיה יותר מעורב בניהול של טבע.