הכסף השחור של שוק הנדל"ן: כך מוכרים משק במושב ב"חצי מחיר"

האחים גבאי ממושב תירוש "התפרסמו" לפני כעשור במסגרת אחד מתיקי חקירות המיסוי הגדולים שנחשפו בזמנו, שכונה "זהב שחור". ב-2005 הוגש נגד אבי ומשה גבאי ועוד 26 נאשמים כתב אישום חמור, שייחס להם חברות בארגון פשע שעסק במהילה ומכירה של דלקים מהולים והוצאת חשבוניות פיקטיביות בהיקפי-עתק של מאות מיליוני שקלים.

הפרשה הותירה את חותמה על מערכת האכיפה, כיוון שהאחים אבי ומשה גבאי הילכו אימים על כל מי שהתקרב אליהם - כך לפי כתב האישום שבסופו של דבר גם הוביל להרשעה. התיק הסתיים ב-6 שנות מאסר לכל אחד מהאחים גבאי, אך זה לא היה סוף הרומן של האחים עם רשות המסים.

בהמשך נפתח נגד אח נוסף ממשפחת גבאי תיק חדש, במסגרת חקירה שכונתה "הילוך חוזר" (חלק מהנאשמים הנוספים בתיק זה הורשעו ונשלחו לעונשי מאסר כבדים לאחרונה).

מכתב האישום שהוגש בפברואר 2013 נגד שמעון (סימו) גבאי עולה כי בזמן ששני אחיו, אבי ומשה גבאי, עוד ריצו את עונשי המאסר שלהם בפרשת "זהב שחור", פנה סימו גבאי לעד התביעה במשפט של שני אחיו ואמר לו כי נוצר לו "חוב" כלפי אבי גבאי, וכי עליו לבחור אם להסתכסך עם המשפחה או לשלם כסף בגין הזמן שריצו האחים גבאי בבית הסוהר - כך לשון האיום.

בכתב האישום נטען כי בשל החשש מהאחים, הפיץ עד התביעה חשבוניות פיקטיביות בסכום של 636 מיליון שקל, שהמע"מ לקיזוז הנובע מהן הוא 75 מיליון שקל. מרבית הכספים נכנסו לכאורה לכיסם של האחים גבאי.

אולם הרקורד העשיר של אבי גבאי מול רשות המסים לא מנע ממנו, לכאורה, להמשיך בהעלמות המס, גם לאחר שהשתחרר ממאסרו; כך עולה מכתב אישום חדש שהוגש נגדו בסוף השבוע, ומייחס לו העלמת מס ועבירות נוספות במסגרת רכישת משק במושב תירוש.

שני מחירים

הפרשה החדשה החלה ב-2010, כאשר דוד גבאי מאשקלון - שאין בינו לבין משפחת גבאי "המפורסמת" כל קשר משפחתי - ביקש למכור משק במושב תירוש, אותו קיבל בירושה. בשנים 2010-2011 ניסה דוד גבאי למכור את המשק שירש.

לפי כתב האישום - שהוגש על-ידי עו"ד דן בהט מהיחידה הכלכלית בפרקליטות מחוז ירושלים - מאחר שידע כי מכירת המשק תחייב אותו לשלם מסים, וכי היקף המסים הינו יחסי לגובה התמורה מהמכירה, תכנן דוד גבאי למכור את המשק מבלי לדווח לרשות המסים על מלוא התמורה.

בהתאם לכך, לאחר שהציע את המשק למכירה ב-2012, כאשר קונה פוטנציאלי רצה לקנות את המשק, היתנה דוד גבאי את ביצוע העסקה בכך שחלק משמעותי מהתמורה ישולם ב"שחור", ללא דיווח לרשות המסים. הרוכש-המתעניין סירב לדווח דיווחי מירמה, והעסקה לא יצאה אל הפועל.

בהמשך, במהלך 2013, התעניין אבי גבאי, המתגורר במושב תירוש, ברכישת המשק של דוד גבאי עבור בנו, אלעד גבאי. דוד גבאי הסכים למכור את המשק לאבי גבאי, ולפי כתב האישום השניים סיכמו כי המשק יימכר ב-2.2 מיליון שקל.

לפי האישום, אבי גבאי רצה כי סכום העסקה שיירשם בחוזה העסקה ושידווח בהמשך לרשות המסים, יהיה נמוך משמעותית מסכום העסקה האמיתי. זאת, כדי שהצדדים לעסקה יחויבו במסים נמוכים יותר מאלה שהיה עליהם לשלם לפי מחיר העסקה האמיתי. בהתאם לכך הסכימו דוד גבאי ואבי גבאי כי בחוזה תירשם העסקה בסכום של 1.1 מיליון שקל בלבד - כך שמחיר העסקה הרשום היה נמוך ב-1.1 מיליון שקל ממחיר העסקה האמיתי.

הצהרה כוזבת

באישום נטען כי "הסכום של 1.1 מיליון שקל הורכב בחוזה מסכום של מיליון שקל, שסוכם כי יועברו מהקונה למוכר, ועוד סך של 100 אלף שקל, שלגביו סוכם כי הקונה ישלם ישירות לרשויות לצורך כיסוי חובות שרבצו על הנכס". עוד לפי הסיכום בין השניים, את ההפרש בין מחיר העסקה האמיתי למחיר העסקה הרשום (1.1 מיליון שקל) ימסור אבי גבאי לדוד גבאי במזומן, ובלא כל תיעוד או דיווח.

לפי כתב האישום, בפברואר 2013 נפגשו דוד גבאי ואבי גבאי, יחד עם אלעד גבאי במשרדה של עורכת דינם, ושם חתמו על חוזה למכירת המשק. הסכום הנקוב בחוזה היה מחיר העסקה הרשום בלבד. מיד בסמוך לאחר חתימת החוזה, ניגשו השלושה יחד אל ביתו של אבי גבאי, וזה שילם לדוד גבאי סך של חצי מיליון שקל במזומן, מתוכם 50 אלף שקל נזקפו על-חשבון מחיר העסקה הרשום בחוזה, ויתר הסכום, בסך 450 אלף שקל שקל, על-חשבון התשלום "בשחור".

לפי האישום, במועד מאוחר יותר שילם אבי גבאי לדוד גבאי 100 אלף שקל נוספים על-חשבון התשלום "בשחור". כמו כן, אבי גבאי התחייב לשלם לדוד גבאי 550 אלף שקל נוספים, אותם טרם שילם עד מועד תחילת החקירה בידי המשטרה ורשות המסים.

אבי גבאי ובנו אלעד מואשמים כי לא כללו בדיווחים לרשות המסים את מלוא הסכום של מחיר העסקה האמיתי; ובהתאם, נדרשו לשלם מסים בשיעור הנמוך משמעותית מסכום המסים שהיה עליהם לשלם בהתאם לשווי העסקה האמיתי. כתב האישום מייחס לדוד גבאי ולאבי גבאי עבירות של מירמה, עורמה, תחבולה, הכנה וקיום של הצהרה כוזבת או חוזה כוזב ומסירת הצהרה כוזבת.

גורם ברשות המסים: "קשה לחשוף תרמיות נדל"ן מסוג זה"

את פרשת הונאת המס לכאורה במכירת המשק במושב חשפו חוקרי יחידת "יהלום" של רשות המסים. מקור ברשות המסים סיפר ל"גלובס" כי קשה מאוד לחשוף תרמיות נדל"ן מסוג זה. "ברמה התיאורטית עסקאות כאלה בדרך-כלל יכולות 'לצוף' באחת משתי דרכים או שילוב ביניהן - אנליזה של העסקה ואנליזה של המעורבים בה. אנליזה של העסקה יכולה להעלות אינדיקציות, למשל, לכך שהפער בין הסכום האמיתי לסכום המדווח הוא אסטרונומי. אם עושים עסקה ב-1.5 מיליון שקל ומדווחים על 1.4 מיליון שקל - מאוד קשה לשים לב לזה; אבל כשהפער הוא משמעותי, אז אנליזה של העסקה כבר יכולה לשים איזשהו חשד על השולחן.

"אבל זה לא מספיק, כי יש על השולחן עסקאות רבות, ולא תמיד נדלקת נורה אדומה בתיק ספציפי. במקרה הספציפי הזה גם האנליזה של המעורבים עזרה. לאבי גבאי יש כבר היסטוריה ארוכת-ימים עם רשות המסים, הוא היה מעורב מרכזי בפרשה מאוד-מאוד גדולה לפני כעשור, ומאז ועד היום יחסיו עם רשות המסים לא בדיוק הולכים בתלם - אז באופן טבעי אדם כזה הוא מבחינתנו דמות שנמצאת במסלול של מעקב וביקורת".

אולם, גם לאחר שכבר נדלקו הנורות האדומות, והן מהבהבות בעוצמה, לא קל להוכיח את תרמיות נדל"ן שכאלה, ומסתבר כי לא מעט תיקי חקירה נסגרים בשל היעדר ראיות. "מאוד-מאוד קשה להוכיח חוזה פיקטיבי כזה, אם בכלל. חלק גדול מהניסיונות שלנו לפצח את התרמית נכשלים. עסקה שמקורה בעבירה - קשה ביותר להוכחה, כי הדברים נסגרים בארבע עיניים בלבד - בין קונה למוכר", אומר המקור מרשות המסים.

בדיוק בנקודה הזאת נכנסים לתמונה חוקרי "יהלום", מודיעין טוב וחקירה אינטנסיבית של החשודים. "בהרבה עסקאות יש עוד צדדים שלישיים מעורבים, למשל קונים פוטנציאליים בדרך שניהלו משא-ומתן, או שהייתה מעורבות של מתווכים שניסו לקדם עסקה. אם, למשל, הצעת נכס ברשת או באמצעים אחרים למכירה ב-2 מיליון שקל, ופתאום מכרת במיליון - זו אינדיקציה חזקה לתרמית".

"בנוסף", אומר הגורם ברשות המסים, "ברגע שזה זולג לצדדים שלישיים, אז אפשר להעלות ולהציף לא מעט אינדיקציות שמחזקות את המחשבה ואת הראיות לכך שמדובר בעסקה שהיא לא אמיתית. מעבר לכך, אנחנו עדיין מייחסים חשיבות רבה ל'מלכת הראיות' - הודאה של החשודים - ופועלים להשיג אותה".

וזה, כך נודע ל"גלובס", מה שסגר את תיק החקירה גם במקרה הנוכחי, והוביל לכתב האישום - הראיה המרכזית שהושגה הייתה הודאה מלאה של המוכר, דוד גבאי.