המציאות המבהילה של ענף הנדל"ן

לחברת שיכון ובינוי יש חברה-בת קבלנית, סולל בונה, חברת ביצוע המעסיקה מאות רבות של פועלי בניין, החברה שהקימה הכי הרבה דירות בישראל מאז קום המדינה. לחברת אשדר יש חברת ביצוע ותיקה - אשטרום, שהקימה עד היום אלפי דירות ברחבי המדינה, וגם לחברת קרדן יש את אל-הר, חברה קבלנית שהקימה בין היתר את המגדל המרובע של עזריאלי ואת מגדל רוטשילד 1 בתל-אביב.

אף על פי כן, שלוש היזמיות הוותיקות בחרו בחברת קבלני הבניין אחים שגראוי שתבצע עבורן פרויקטים למגורים, בפרדס חנה ויקנעם (שיכון ובינוי), בפתח תקווה (קרדן) ובקרית אונו (אשדר). למה הן לא התקשרו לחברה-הבת או לחברה-האחות שיביאו את המנופים של "המשפחה"? התשובה פשוטה ועצובה מאוד: בשולי הרווח המזעריים שבהם עובדים רוב-רובם של קבלני הביצוע בישראל, זה פשוט לא משתלם.

למעשה, התמחור שמקבלות שיכון ובינוי, אשדר, קרדן ויזמיות אחרות מקבלני הביצוע שיושבים אצלה בבית גבוה יותר מהמחיר שהן מקבלות בחוץ. החברה-הבת רוצה להרוויח, ואילו רבים מהקבלנים שבחוץ צריכים כרגע בעיקר להתגלגל. הם מוכרחים להכניס עוד פרויקט לצנרת כדי לפרנס עשרות ומאות עובדים. עד שהגלגל מפסיק להסתובב - כי אין כסף לשלם לספקים, כי מחיר התשומות ממשיכים לעלות וכיוצ"ב, ושוב אנחנו נחשפים לסיכון הגדול של חברות הביצוע בישראל - עד הפעם הבאה.

במציאות הנוכחית המבהילה - או שקורסת חברה, או שקורס חניון, או שקורסת מרפסת אחת לכמה שבועות. כבר לפני שנתיים וחצי, אחרי קריסת המרפסת בחדרה, אמר לנו כאמל שגראוי, בעל חברת אחים שגראוי שביקשה אתמול הקפאת הליכים מבית המשפט, ש"חברות הביצוע חנוקות. אני שומע כל הזמן שיש קבלנים שמחפשים לחסוך בברזל ומחפשים קונסטרוקטורים שיאפשרו את זה".

לפני חודש, בעקבות קריסת החניון בתל-אביב, הוא אמר כי "הכול זה משחק של כסף - כמה שמשקיעים זה מה שמקבלים. קבלנים בישראל רוצים לחסוך בברזל, ואם הם מורידים 30% מהברזל והבטון, זה אומר חיסכון של 100 אלף שקל בביצוע לכל יח"ד - כלומר 3 מיליון שקל בפרויקט של 30 יח"ד. יזמים לא רוצים להשקיע אלא בגמר יוקרתי, כדי למכור ביוקר".

במשרדי האוצר והשיכון כנראה שעוד לא באמת הפנימו שמצוקת קבלני הבניין מעמידה בסכנה גדולה גם את החלומות שלהם להכפלת היקפי הבנייה בישראל מחד, ולבנייה מוזלת של עשרות אלפי דירות בסטנדרטים ראויים מאידך (אלא אם המס על דירה שלישית יוציא להערכת שר האוצר מספיק דירות לשוק כדי להתגבר על כל מצוקת ההיצע).

פתרונות של ממש - כמו יבוא עשרות אלפי עובדים זרים (בספטמבר 2015 אישרה הממשלה ייבוא 20 אלף עובדים זרים מסין), יבוא חברות בנייה זרות (במארס אישר קבינט הדיור להביא לארץ חברות בנייה מחו"ל), או תיעוש הבנייה ("נקצר את תהליכי הבנייה בחצי", כפי שהבטיח שר השיכון יואב גלנט), עדיין מרחפים להם במחוזות תיאורטיים ובמצגות שמפארות כמובן את הישגי הממשלה.