למוטט את מגדלי טראמפ

אי-ההסכמה הנוקבת ביותר על כיוון הבחירות בארה"ב ניטשת היום בין הדגם הסטטיסטי של ה"ניו-יורק טיימס" (http://tinyurl.com/degem-nyt) לבין הדגם הסטטיסטי של "פרויקט 538" (http://tinyurl.com/degem-538). המספר 538 הוא זה של האלקטורים, שבידיהם מסורה בחירת הנשיא, לפחות להלכה.

ובכן, עצרו נא את נשימתכם. הדגם של ה"ניו-יורק טיימס" מעמיד על 92% את סיכוייה של הילארי קלינטון להיבחר לנשיאה ב-8 בנובמבר; הדגם של "פרויקט 538" מעמיד את סיכוייה על 87.4%. בדגם הראשון דונלד טראמפ מקבל 8%, ובדגם השני הוא מקבל 12.6%. למה הדבר דומה? לסיכוי ש"חלוץ בליגת הפוטבול הארצית יחמיץ את השער ממרחק של 31 יארד" (28 מ').

שימו נא לב, האחוזים כאן מציינים הסתברות, לא את גודל הרוב של קלינטון בין המצביעים. על-פי שקלול הסקרים הארציים והמקומיים, יש לה יתרון של 6% על פני טראמפ, והוא מתורגם ל-300 אלקטורים ויותר. היא זקוקה ל-270.

בעגת המומחים הפוליטיים, "נתיב הניצחון של טראמפ נעשה צר יותר ויותר". אתמול כתב סטיוארט רותנברג, אחד החזאים הפוליטיים המוערכים ביותר באמריקה, כי "הנתיב אינו צר, הוא פשוט חדל להתקיים".

"לזייף את הבחירות"

3 שבועות ופחות לפני ההצבעה, 24 שעות ופחות לפני עימות הטלוויזיה השלישי והאחרון, הרוב המכריע של המשקיפים, כולל כאלה המזוהים עם המפלגה הרפובליקאית, סבורים שהמירוץ הוכרע.

נראה בעליל שגם טראמפ חושב כך. את הימים האחרונים הוא בילה בהפרחת תיאוריות קודרות על קשר גלובלי "לזייף את הבחירות" לטובת קלינטון. אתמול הוא קרא לאוהדיו לצאת ביום ההצבעה אל הערים הגדולות במדינות המערב התיכון של ארה"ב, כדי למנוע את "זיוף התוצאות בתחנות הקלפי".

קשה לטעות בכיוון: הוא שולח אותם אל שכונות המיושבות בשחורים, שבהן נוכחותן תתפרש כאיום מרומז על מצביעים הנוטים חד-משמעית אל המפלגה הדמוקרטית.

לטענות הזיוף שלו אין על מה שיסמכו. מנהיגי מפלגתו התנערו מהן בדרגות שונות של תוקף. הממונים על תקינות הבחירות בשורה של מדינות, ביניהם פוליטיקאים רפובליקאים, גינו אותן.

טראמפ קורא עכשיו תיגר לא על "תקינות פוליטית" בלבד אלא על עצם תקינותה של המערכת החוקתית בארה"ב. אם הבחירות לנשיאות עומדות להזדייף, כדבריו, אין מנוס מלהכריז על פשיטת הרגל של הדמוקרטיה האמריקאית. סין ורוסיה ממתינות בקוצר-רוח.

עד שפרקי אצבעותיה ילבינו

את המסר הזה יישא טראמפ הערב (יום ה' לפנות בוקר שעון ישראל) אל מיקרופוני העימות השלישי. העימות הזה הוא הסיכוי האחרון שלו. את שתי ההזדמנויות הקודמות הוא החמיץ. בעימות הראשון הוא נכשל מעיקרו. בעימות השני הוא נחל ניצחון טקטי מוגבל.

הפעם אין לו זמן למעידות ולטקטיקות. ניצחון בנקודות אינו מספיק. הוא זקוק לנוק-אאוט, או בעצם לסדרה של נוק-אאוטים. הוא צריך להוציא את הילארי קלינטון משיווי-משקלה כמעט בכל אמצעי, עד שפרקי אצבעותיה ילבינו והיא תצרח מכאב. הסבירות של תוצאה כזאת מוכרחה להיחשב לנמוכה מאוד.

כיוצא בזה, הסבירות של שינוי כיוון בבחירות מוכרחה להיחשב לנמוכה מאוד. התקדימים ההיסטוריים מראים שבשלב כה מאוחר של מערכת הבחירות, כמעט כל הבוחרים כבר גיבשו דעה והתרשמו. הרושם חשוב אפילו יותר מן הדעה.

כשירה. לא כשיר

עיינו נא בסקר דעת הקהל הנדיב ביותר לטראמפ השבוע, מן ה'וושינגטון פוסט' ורשת הטלויזיה אי.בי.סי (יתרון של 4% לקלינטון, לעומת הפרשים של 7% עד 11% בשורה של סקרים אחרים, כולל זה של פוקס ניוז הפרו-טראמפית). אפילו הסקר הזה מצביע על נחיתותו חסרת התקווה של טראמפ בשאלת המפתח: האם הוא כשיר (fit) להיות נשיא. כמעט שני שלישים מן הנסקרים השיבו בשלילה. אצל קלינטון התוצאה הייתה הפוכה, שני שלישים השיבו בחיוב.

החיוב בשאלה על קלינטון לא היה ביטוי של אהדה אישית, של הערכה לאופיה, או של הסכמה עם דעותיה. אדרבא, מספר האמריקאים המתייחסים אליה בשלילה כמעט משתווה למספר השוללים את טראמפ. אבל גם השוללים חושבים אותה למתאימה לנשיאות מבחינת תכונותיה וכישוריה.

טראמפ לא חדל לבזבז את זמנו בחודשיים וחצי האחרונים: במקום לנסות לשכנע את הבוחר בהתאמתו, הוא יצא מגדרו להכביר ראיות לאי-התאמתו.

הוא סמך הרבה יותר מדי על האינטואיציות של עצמו, אבל נאלץ לגלות שתכסיסנות של עולם העסקים אינה מתאימה לפוליטיקה אלקטורלית, ומידרוג (רייטינג) אינו שקול כנגד קולות של מצביעים. ההקנטה הקולנית שהיטיבה לשרת אותו בגילגולים קודמים, כולל הבחירות המקדימות של מפלגתו, חדלה לשרת אותו בשלב הגמר.

חורכים, חורכים

בהחלט תיתכן האפשרות שהוא איבד עשתונות, ויצא מכלל שליטה, עצמית או קבוצתית. אבל סבירה יותר ההנחה שהוא עדיין מנסה להפוך את היוצרות, באמצעים קיצוניים. התנהגותו מאז נחשף מונולוג הסקס והאונס שיכנעה שורה של משקיפים, שמנוי וגמור אתו להשאיר "אדמה חרוכה". מכאן השימוש שעשה ברינונים על הסקס של ביל קלינטון; ומכאן גם ניסיונו לעורר ספק בתקינותן של הבחירות.

אילו תוצאות יכולה להניב "אדמה חרוכה"? היא יכולה להניא ספקנים מלהגיע לקלפי, והיא יכולה להנמיך את שיעור ההשתתפות של בני מיעוטים, בייחוד שחורים והיספאנים.

"האדמה החרוכה" נועדה גם למקסימיזציה של הצבעה מצד הגרעין הקשה של תומכי טראמפ: לבנים ללא תואר אקדמי, מן המעמד הבינוני הנמוך ומטה. פחות שחורים והיספאנים ויותר לבנים מצטרפים לכלל נוסחת הניצחון היחידה היכולה לעלות על הדעת. סוף-סוף, הדגמים הסטטיסטיים המצוטטים למעלה עדיין מעניקים לטראמפ 10% סיכוי, פחות או יותר.

טקסס? מישהו אמר טקסס?

אולי. אבל בימים האחרונים התחילו הדמוקרטים להשתעשע בתקווה שהם יוכלו למוטט את מגדלי טראמפ לא על דונלד בלבד, אלא על שורה של מועמדים רפובליקאים לקונגרס. התקווה מיוסדת על מה שמכנים "אפקט כנף המעיל", שמכוחו המועמד לנשיאות גורר בעקבותיו את כל מפלגתו, אם זה למטה ואם זה למעלה.

אם אמנם הקרקע נשמטת מתחת לרגלי טראמפ, אופציות חדשות נפתחות בשביל הדמוקרטים. מדינות שרגלו של מועמד דמוקרטי לנשיאות לא דרכה בהן זה 40 שנה חוזרות ומדגדגות את נחיריה של המפלגה.

השבוע שמענו שמטה הבחירות של קלינטון מזרים כספים לטקסס ולאריזונה. בטקסס, דמוקרט לא ניצח בבחירות לנשיאות מאז 1976; ובאריזונה - מאז 1996. אם מועמד רפובליקאי נאלץ להתגונן במדינות כאלה, מה סיכוייו במתנדנדות הקלאסיות, כמו פלורידה, אוהיו וצפון קרוליינה?

השאלה החשובה ביותר היא כמובן מי ינצח בבחירות. אבל אין זו השאלה היחידה. איזה משקע ישאירו הבחירות האלה בחברה האמריקאית היא שאלה נוספת. התשובה עליה תלויה לא מעט בסגנונו של טראמפ בימים האחרונים של מסע הבחירות. הוא כנראה לא יהיה נשיא, אבל הוא יוכל לתרום תרומה כבדת משקל לקיטוב פוליטי, שיחבל ביכולת המשילות של הנשיאה הבאה.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com. ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny