ב.מ.וו גראן טורר: הנדסה גרמנית עילית ולא מעט הנאה מהנהיגה

בשנת 2006 מסרו בישראל שלושת מותגי הפרימיום הגרמניים - מרצדס אאודי וב.מ.וו - כ-3,200 כלי רכב. בשלושת הרבעונים הראשונים של שנת 2016 הגיע המספר לכמעט עשרת אלפים יחידות, ועוד היד נטויה.

שיעור צמיחה של קרוב ל-300% בתוך עשור בפלח רכבי היוקרה הוא תופעה שאינה מוכרת בעולם, פרט אולי לסין, ויש לה כמה הסברים, שחלקם נוגעים לתמונה הסוציו-אקונומית הבעייתית של ישראל. אבל הסיבה המרכזית היא ההחלטה של מותגי הפרימיום להרחיב משמעותית את ההיצע ולהיכנס לנישות חדשות כדי לצוד לקוחות חדשים, שעולים מכלי רכב של מותגים "עממיים".

עד כמה רחוק אפשר לקחת את המגמה הזו מבלי לאבד את ערכי המותג המסורתיים? הגרמנים עונים כיום על השאלה בשיטת ניסוי וטעייה, והמיניוואן החדש של ב.מ.וו הוא ללא ספק ניסוי מעניין שכזה: מיניוואן עירוני ופרקטי לשבעה נוסעים, עם הנעה קדמית, שנושא עליו את שם המותג והמורשת של ב.מ.וו.

"מובילי נוסעים" מיוצרים לתכלית ולפיכך קיימות מגבלות על מידת היצירתיות שיכולים המעצבים להשקיע בעיצובם. אפילו במגבלות הללו, נראה שמעצבי ב.מ.וו לא ניסו יתר על המידה ליצור בידול.

החרטום אמנם טיפוסי לב.מ.וו, עם פנסים עדכניים, מכסה מנוע מפוסל, הגריל המוכר של המותג וכונסי אוויר ספורטיביים בפגושים. יש גם חישוקים נאים, אבל מהחרטום והלאה העיצוב מיישר קו עם הקונסנזוס: פרופיל ארוך, צר וגבוה עם שפע של חלונות וזנב די רבוע, שנשלט על ידי דלת אחורית מאסיבית.

ייתכן שבצבע הנכון - כחול מטאלי של חטיבת M, למשל - הכלי יזכה לסטטוס רחוב משודרג; אך בצבע לבן-ליסינג, שבו התייצב הרכב למבחן, הוא נראה קצת יותר מדי דומה למאזדה 5 ולא הצליח לייצר את תשומת הלב שאותה אנחנו רגילים לקבל על כבישי ישראל עם כלים חדשים של ב.מ.וו.

מגבלות התכליתיות בולטות גם בעיצוב תא הנוסעים. אמנם ב.מ.וו נמנעת מלהזכיר את השם המפורש "מיניוואן", אבל עיצוב הפנים של הגראן טורר משכפל את ספרי הלימוד של הז'אנר.

המושבים הקדמיים מציבים את הנהג והנוסע שלצדו גבוה יחסית מעל הכביש; השורה השנייה מסודרת במערך של "שני נוסעים פלוס", כאשר המושב האמצעי צר למדי ומיועד בעיקר למתבגרים או לכיסא תינוק; ואילו בשורה השלישית ממוקמים שני מושבים מתקפלים וצנומים.

מכיוון, שבאנו לעבוד ולא להתפנק, גייסנו את שארית הגמישות שנותרה בחוליות הגב העייפות, ודחקנו את עצמנו למושבים האחוריים. האמת? נסבל, אפילו למבוגרים. אמנם יש צורך להסיט קדימה את מושבי השורה השנייה כדי לפנות מרחב סביר לרגליים, אבל מרחב הראש מאחור נדיב באופן מפתיע והחלונות רחבים יחסית.

מנגד, אכלוס השורה השלישית מגביל משמעותית את נפח המטען, כפי שניתן לצפות מרכב שאורכו הכולל פחות מ-4.4 מ'. לפיכך יש להניח, שרוב הזמן המושבים האחוריים יהיו מקופלים בצורה מלאה או חלקית.

את הבונוסים של רכב מבית מותג עילי אפשר למצוא בפרטים הקטנים של התא. מערך הפיקוד לקוח כמעט ללא שינוי מרכבי הנוסעים של ב.מ.וו ומציע הנדסת אנוש משובחת ויוקרתית למראה, עם מערך תפעול מוצק ומתגים עטויי מתכת כסופה. רוב משטחי הדיפון הגלויים - ובמיניוואן יש הרבה כאלה - עטויים בפלסטיק רך מאיכות גבוהה.

בידוד הרעשים טיפוסי לרכבי פרימיום והתא שזור בפתרונות הנדסיים מחוכמים. כך, למשל, מערך של ידיות ומתגים מקוריים מאפשר לקפל את כל המושבים לרצפה בתוך דקות בודדות כדי ליצור שטח הטענה פנימי ענק, שמספיק לכמה זוגות אופניים או ציוד מאסיבי אחר.

רשימת האבזור התקני די משודרגת וכוללת ריפוד עור, מושבים קדמיים חשמליים וגג שמש פנורמי. ויש גם מערך מקיף של מערכות בטיחות עדכניות, כולל בקרת שיוט מונחית-רדאר ומערכת לבלימה עצמאית בזמן חירום על בסיס חיישנים היקפיים.

איכות גבוהה ואבזור יוקרתי הם פריטים מחממי לב במיניוואן, אבל השאלה הגדול האם זו עדיין ב.מ.וו? בכל הנוגע למערכת ההנעה, התשובה היא בהחלט כן. מנוע ה-2 ליטר טורבו בהספק 194 כ"ס, שמשודך לתיבה המצוינת בת 8 המהירויות של ב.מ.וו, מספק את הסחורה בדמות כוח גמיש, נמרץ ומענג במצב "ספורט", דחף ראוי בעליות אפילו עם חמישה נוסעים פלוס מטען, ותאוצה מעמידה ל-100 קמ"ש שאורכת בערך 7 שניות.

מצב "אקו פרו" של מחשב המנוע מספק שיוט נינוח וחסכוני למרחקים ארוכים, בשביל נהגים משפחתיים רגועים. במצב התכנות השמרני הזה אפשר בקלות להגיע לצריכה ריאלית של כ-14 קילומטרים לליטר.

על הכביש מרוויח הרכב בכבוד את התואר "גראן טורר". אמנם טהרני המותג יעקמו את חוטמם לנוכח ההנעה הקדמית של הרכב, אבל מכיוון, שכבר נסענו בלא מעט כלי רכב של ב.מ.וו עם הנעה קדמית (תחת שם המותג "מיני"), ידענו שהחברה מיומנת גם בז'אנר הזה.

אכן הרכב לא מאכזב, עם היגוי חד, מהיר ונטול לחימת הגה, אחיזת כביש מצוינת, בלמים פרוגרסיביים בעלי נגיסה החלטית כשצריך - בירידות עם מטען נוסעים מלא, למשל - ותגובות זורמות וקלילות בפניות הדוקות, שבהחלט אינן אופייניות לכלי רכב מהז'אנר הזה. בקיצור, אפשר להוריד את המשפחה והמטען בחניון ולצאת לכמה מקצים מהנים בהרי הגליל/יהודה. ספיגת הזעזועים די נוקשה בשביל רכב עם ייעוד משפחתי, אך עדיין בגבול המתקבל על הדעת.

הרעיון של מיניוואן שימושי והגיוני עם DNA של מותג ספורט-יוקרה גרמני עשוי לקסום לרבים, גם בישראל, אבל כאן מגיעה שורת המחיר ומוציאה את האוויר מהמפרשים. תג מחיר של 285 אלף שקלים מציב את אותו בתחרות לא רק מול רכבי SUV חזקים, מפוארים ומרווחים יותר של מותגים "עממיים" - דוגמת גרסאות הקצה של יונדאי סנטה פה וקיה סורנטו, מיצובישי אאוטנלדר ושות' - אלא גם בתחרות מול ה-X1 של ב.מ.וו, שמציע כמעט את אותה שימושיות ויכולות דינמיות פלוס בונוס של סטטוס אופנתי. לפיכך, אפשר להניח שהמכונית תפנה בעיקר למשפחות נטולות מגבלות תקציב, שצריכות רכב שלישי/רביעי במשפחה לנסיעות לבית הספר וכו'. בקיצור, נישה בתוך נישה.

 ב מ וו גראן טורר

חלק מהמתחרות

■ סקודה קודיאק: 

המתחרה החדשה, שתגיע בקרוב, ממזגת יעילות של מיניוואן לשבעה עם אופנתיות של "קרוס אובר". היא ארוכה מהב.מ.וו גם בבסיס הגלגלים. המכללים הם מהדור האחרון של פולקסווגן ובפסגת היצע הבנזין ניצב מנוע 2 ליטר טורבו עם 177 כ"ס ותיבה כפולת מצמדים. מחיר הגרסה העילית יפליג מעבר ל-200 אלף

■ פולקסווגן טוראן 2016: 

הדור החדש של הטוראן, שעדיין לא נחת כאן, גדול משמעותית מקודמו ומציע בסיס גלגלים ארוך יותר בכ-10 סנטימטר מזה של הב.מ.וו. הוא ניצב על שלדה חדשה וקשיחה, מציע איכות ייצור גבוהה ושלל אופציות ברשימת הגדג'טים. מנוע הבנזין הבכיר הוא 1.8 ליטר טורבו עם 180 כ"ס. המחיר עדיין לא ידוע

■ פורד S-MAX: 

ברשימת ההמתנה נמצאת גם הקומפקט-מיניוואן של פורד. זהו כלי גדול ומרווח עם בסיס גלגלים נדיב וחלל פנים באיכות ייצור גבוהה ואבזור מתקדם. המנוע החזק הוא 1.5 ליטר טורבו עם 160 כ"ס, שמוכר גם מהג'יפון של פורד. הרכב עשוי להגיע בשנה הבאה והמחיר טרם נקבע