לשים סוף להפקרות

1.

נגיע היישר לשורה התחתונה. זהו עוד מאמר בשורה של מאות מאמרים שפרסם "גלובס" על הפנסיה התקציבית, נושא שהעיתון מוביל בשנים האחרונות בכיסוי אינטנסיבי, בתוך חשיפת היקפיה האמיתיים והתנאים המיוחדים הנלווים אליה.

הטיפול בסוגיה הזאת משאיר אותנו בכל פעם פעורי פה. בכל פעם שאנחנו נדרשים לענייני הפנסיה התקציבית מזומנת לנו הפתעה, שלא לומר תדהמה, מהגילויים הנוספים על היקפי השערורייה, שהתחייבות המדינה האמיתית שלה עולה על טריליון שקל.

הגילויים האלה מקיפים, כמעט ללא יוצא מהכלל, כל ארגון שהונהגה בו פנסיה תקציבית - מצה"ל, דרך הגופים הביטחוניים האחרים, החברות הממשלתיות, הסקטור הציבורי (במיוחד הבכירים בו), הכנסת וחבריה, ועד האוניברסיטאות והרשויות המקומיות.

כל ארגון ותנאי הפנסיה התקציבית שהוא "תפר". כל ארגון והשערורייה שלו. כל ארגון והקומבינות שלו. כל ארגון וההסתרות שלו. וכל ארגון וחותמת הגומי שלו, וזו תמיד החותמת של משרד האוצר, שהיה אמור לדעת, לפקח, לרסן וגם לא לאשר. אבל זו בדיוק תסמונת החתול ששומר על השמנת. מי יפקח ומי ירסן כשהתנאים המוגזמים של הפנסיה התקציבית הם גם של חבריו - החברים בבנק ישראל, החברים מהאוניברסיטה, החברים בכנסת, החברים בממשלה והחברים בארגונים ציבוריים אחרים.

אז זה עוד מאמר מייאש, מרגיז ומרתיח על תופעה עם השלכות כספיות אדירות, שאיש בכל המערך הכלכלי של ישראל לא מסוגל או לא רוצה, לפחות, לתקן אותה ולו במעט. ויש מה לתקן, יש מה לשנות, הבעיה היא שאיש לא מסוגל לעשות זאת בגלל הלובי המגוון והעצום שרוצה לשמר את התנאים המפנקים שתפר לעצמו. לכן אם אתם חושבים שזו עוד הוצאת קיטור על הפנסיה התקציבית ותו לא, עוד מאמר שלא יזיז דבר, עוד מאמר שיוציא אתכם מהכלים - ותרו, המשיכו הלאה. אם אתם רוצים ללמוד עוד דבר אחד או שניים שלא ידעתם על המנגנון של הפנסיה התקציבית - הישארו איתנו.

2.

דוח המבקר שפורסם היום על הפנסיה התקציבית התמקד בצה"ל הוא אחד הדוחות המקיפים ביותר שקראנו. הוא מציג באור מביך את הרמטכ"לים לדורותיהם, את אגף כוח האדם בצבא וגם את האוצר על אגפיו השונים. הסיפור הוא כזה: מיוחסי הפנסיה התקציבית זכאים לצבירה של 2% משכרם ברוטו לצורך הפנסיה בכל שנה ונטל החיסכון נופל לרוב על המדינה (כמעט ברובו, תלוי באיזה ארגון ומתי הצטרפת למנגנון המניב. כיום יש ניכוי של 2% בלבד מהשכר לטובת הפנסיה התקציבית). כלומר, אם עבדת 10 שנים, צברת 20% זכויות פנסיוניות משכרך האחרון ובדרך כלל עד לתקרה של 70% מהשכר האחרון (מדד הנקרא "יחס התחלופה"), שגם הוא נפרץ בכל מיני הסכמים, שלא לומר קומבינות.

אז ככה: אנשי הקבע שפרשו עד סוף 97' קיבלו תוספת של 6% נוספים לשכר עבור שירות החובה מכוח סעיף בחוק שירות הקבע. וזה לא נגמר: לרמטכ"ל, מתברר, הייתה סמכות להגדיל את אחוזי הפנסיה של המשרתים בצה"ל עד 19%(!), שלא ממש ברור למה ניתנה לו ומי נתן לו אותה. מבדיקה שערך המבקר נחשפה העובדה המדהימה ששיעור ההגדלה הממוצע של הרמטכ"ל לפורשים בשלוש השנים האחרונות (2013-2015) עומד על כ-8.5%, לא כולל ה-6% על שלוש שנות השירות הראשונות, וביחד כ-14.5%. כלומר, אם פרשת, נניח, בגיל 46, והיית זכאי לפנסיה בשיעור של 50% (25 שנות קבע כפול 2% לשנה), זכית בפועל לשיעור ממוצע של 65% מהשכר האחרון.

וזה כמובן עולה כסף, וכסף ענק. על פי בדיקת החשכ"לית, החבות האקטוארית של ההגדלה בלבד עלתה למשלם המסים בשלוש שנים בלבד ב-2.9 מיליארד שקל. כמה זה עלה ויעלה לנו לאורך עשרות שנים? עשרות מיליארדים.

3.

הדבר החמור עוד יותר הוא שהצבא, בלשון עדינה, "מרח" את האוצר. המבקר קובע כי אגף כוח אדם בצבא הערים קשיים על אגף החשכ"ל באוצר בהעברת מסמך מדיניות הרמטכ"ל להגדלות האחוזיות. יתרה מזאת, המסמך בנושא הזה היה חלקי וחסרו בו חלק מההגדלות והמגבלות והוא אינו מאפשר לבצע בקרה שלמה על העמידה במדיניות הרמטכ"ל. הצבא טוען שלא הסתיר כל מידע ולנציגי האוצר, כולל אגף החשכ"ל ואגף התקציבים, היה מוכר וברור עניין ההגדלות של הרמטכ"ל.

לעומת זאת, החשכ"לית, מיכל עבאדי בויאנג'ו, כתבה בתשובה את הדברים הבאים: "נדהמנו לגלות כי גם לאחר סיכומים רבים מול צה"ל שבעקבותיהם הועבר אלינו מסמך מדיניות הגדלת הרמטכ"ל הושמט ביודעין מידע קריטי שעשוי לפגוע ביכולתנו לבצע בקרה נאותה על תקציב הגמלאות בצה"ל ובפרט על יכולתנו לאמוד את עלויות הפנסיה התקציבית בצה"ל". במילים אחרות, ולא ממש עדינות: החשכ"לית טוענת כי נציגי הצבא שיקרו לה, הסתירו ממנה - והכול ביודעין, בכוונה.

4.

מה היה לאורך השנים? הייתה הפקרות. הפקרות שבה האוצר לא טרח "לחפור" בנתונים, ולא רק של הצבא, אלא בכל רובדי הפנסיה התקציבית, כולל האוניברסיטה העברית שסוגיית הפנסיה התקציבית בה עומדת כרגע על הפרק. האוצר בלע את כל ה"לוקשים" שהאכילו אותו. הוא ליווה את כל הגופים הללו בעיניים עצומות לרווחה. ידע היטב על החגיגות, אבל אפשר לחגיגות להימשך, כי הוא וכל האליטה הכלכלית, כולל בבנק ישראל, כולל מערכת המשפט, נהנים ממנה בצורה כזו או אחרת. יש יותר מדי אנשים שנהנים יותר מדי מההטבות של הפנסיה התקציבית והם לא יתנו לאיש לגעת להם בזה.

מה צריך לקרות? צריך ללכת עד הסוף. לתבוע מהגופים הללו החזרים, כולל מהצבא, כולל מהאוניברסיטאות, כולל מכל ארגון שתפר לעצמו תנאים חריגים של פנסיה תקציבית, שבעצם הגדרתה היא פנסיה חריגה. צריך להגדיל את ההפרשות של הנהנים מהפנסיה התקציבית (מהלך ששר האוצר משה כחלון לא הצליח להעביר), אפשר אפילו להטיל מיסוי יתר על מקבלי קצבאות מנופחות כי אין שום סיבה שאנשים יפרשו עם פנסיות של 30, 40, 50, 60 ו-70 אלף שקל בחודש. אפשר לעשות, צריך לעשות, כי אין שום סיבה שהמדינה תשלם מדי שנה 20 מיליארד שקל (סכום שיגדל עד 38 מיליארד שקל בשנת 2039, וזו עוד הערכה מוטה כלפי מטה).

5.

המבקר משווה את תנאי הפנסיה התקציבית לתנאי הפנסיה הצוברת הנוכחית ומוצא, באופן טבעי, פערי ענק בין התנאים. זה לא חדש, אבל זו השוואה די מטעה ומעוותת. צריך להזכיר שוב ושוב: חוק פנסיה חובה נכנס רק בשנת 2008, ויש עובדים, לא בסקטור הציבורי, לא בצבא, לא בבנקים, שלא בהסכמים קיבוציים כאלה או אחרים, שלא זכו אף לפנסיה צוברת והחיסכון הפנסיוני שלהם הוא שולי מאוד. זה רק ממחיש את ההפקרות הגדולה של הפנסיה התקציבית.

 בצהל צוברים זכויות הכי מהר

eli@globes.co.il