דונלד, טדי והקפיטליסטים ההם

מה יאה פגישתם של שני המותגים המהוללים האלה. לא רק בזכות ההיסטוריה העשירה ורבת ההשראה שלהם - אחד בקע מחלציו של ממציא הטלפון, ושני יצר סגנון והרגלים ששינו את פני העיתונות - אלא גם מחמת הענקיות של כישלונותיהם. למותגים האלה היו יד ורגל בהריסה הגדולה ביותר של עושר בכל הזמנים.

בסוף השבוע שעבר שמענו ש-AT&T ו-Time Warner (להלן TW) רוצות להתמזג תחת הלוגו של הראשונה. ערך העסקה הוא 85 מיליארד דולר, פחות ממה שכל אחת מהן מחקה מן הספרים בשלהי המאה ה-20.

כמובן, AT&T אינה בדיוק AT&T ההיסטורית, מבית אלכסנדר גרהם בל. היא לאמיתו של דבר רק חברה של טלפונים סלולריים, שקנתה חלק מנכסי AT&T המקורית, ואחר כך גם הדביקה לעצמה את תווית השם שהתפנתה. אבל העסקה ההיא הייתה תוצאה ישירה של הימור עצום ממדים על העתיד.

המנכ"ל הטרי של AT&T בימים ההם, מייקל ארמסטרונג, רצה להפוך את מה שהייתה פעם "אמריקן טלפון אנד טלגרף" למעצמת-העל של האינטרנט ושל הכבלים, ספקית השירותים והבידור הגדולה ביותר עלי אדמות. ב-1997 הוא שילם מאה מיליארד דולר תמורת נכסי כבלים. ההימור לא עלה יפה. שנתיים וחצי אחר כך התפקעה בועת הטכנולוגיה העלית, והעתיד נאלץ להידחות לזמן בלתי ידוע. הכסף אזל, AT&T התפרקה מנכסיה, והתפזרה לכל רוח. חברת הסלולר הטקסאנית Cingular רכשה את נכסי הטלפון של AT&T, שבסיסה ההיסטורי היה בניו-ג'רזי.

150 מיליארד דולר

הניסיון להקדים ולגלות את העתיד שלח בערך באותו הזמן את TW עתירת הנכסים אל זרועותיה של AOL. זו האחרונה הייתה לפני 20 שנה שער הכניסה המובחר של האינטרנט. האינטרנט הפחיד את הגוורדיה הישנה, שלא הבינה אותו ואת הדינמיקות שלו. אקזקוטיבים בכירים ורבי-ניסיון היו מוכנים במידה מדהימה להסתמך על האינטואיציות הלא-מלומדות של מי שזה מקרוב באו. המיזוג הפתאומי ההוא מחק בסופו של דבר 150 מיליארד דולר מן הספרים.

שני הכישלונות היו למשל ולשנינה. הם נלמדים בחוגים למינהל עסקים. נכתבו עליהם ספרים. קצת היה קשה להאמין, כאשר סטיבן קייס מ AOL, מי שהטעה, הביך והוליך שולל את TW, מואיל להשיא עצות למתמזגים החדשים. "לא מספיק להציג את הרעיון הנכון", כותב קייס הבוקר ב"וול סטריט ג'ורנל". אכן.

חגבים?

המיזוג ההוא הוכרז ברגעי חייה האחרונים של בועת ההיי-טק. איש לא הבין אותו. רופרט מרדוק סיפר לימים מה חלף במוחו למשמע הידיעה עליו: הייתכן שכולנו נהפוך לחגבים?

איש אינו מציג שאלות כאלה השבוע. המיזוג המוצע, אם ייצא אל הפועל, ייצור פלטפורמה ענקית עם היגיון ברור ועם סיכויי הצלחה מוכחים. התכנים של TW יזרמו אלחוטית בצינורות של AT&T. ועוד איזה תכנים: מסי.אן.אן ועד הוליווד. ועוד איזה צינורות: ספקי הכבלים הגדולים ביותר באמריקה, ספקי השירותים הסלולריים השניים בגודלם.

צריך לדלג רק על משוכה אחת: רשויות הפיקוח. משרד המשפטים ורשות הסחר הפדרלית יצטרכו לאשר את המיזוג הזה בארה"ב. הוא יהיה זקוק גם לאישור של האיחוד האירופי. על המפקחים יהיה לשקול אם מן המיזוג הזה נשקפת סכנה של של ריכוז כוח מונופוליסטי ושל צמצום התחרות.

האומרים לבוחרים מה לחשוב

מה מעניין היה לשמוע את התגובות הפוליטיות. מי קפץ ראשון? מי אם לא דונלד טראמפ. מועמדה של מפלגת ההון הגדול הודיע, שאם הוא ייבחר לנשיא בעוד שבועיים, הוא לא ירשה למיזוג הזה לצאת אל הפועל. יתר על כן, הוא גם יחזור ויפתח את הדיון בעניינו של מיזוג קודם, זה של ענק הכבלים קומקאסט עם רשת הטלויזיה אן.בי.סי.

טראמפ מתנגד ל"ריכוז של יותר מדי כוח בידי מעטים". המיזוג המוצע הוא "דוגמה למבנה הכוח שנגדו אני לוחם". הא כמובן חושב בייחוד על סי.אן.אן, שסיקור הבחירות שלה מוציא אותו מכליו. הוא מתקשה להחליט אם היא מסוכנת, או שזמנה עבר ("איש לא צופה בה", הוא הכריז יום אחד, לפני שיצא מגדרו לגנות אותה, או לפני שהסכים להתראיין בה). הוא שונא את ענקי המדיה, "האומרים לבוחרים מה לחשוב ומה לעשות".

דעתו של טראמפ, לשון ההפלגה שלו ונימוקיו היו מתקבלים גם על דעת ברני סאנדרס, שהתחרה עם הילארי קלינטון על מועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות. אין זו נקודת החפיפה היחידה בין סאנדרס, פופוליסט של השמאל הרדיקלי, לטראמפ, פופוליסט של הימין הרדיקלי. ללמדך מה מאוד התרחקה המפלגה הרפובליקאית ממקורותיה מאז מינתה אותו למועמדה.

הבארונים השודדים

ב-1900, הרפובליקאים מינו הרפתקן נועז ורדיקלי למועמדם לסגן נשיא. הם לא העלו בדעתם שטדי רוזוולט הצעיר ימצא את עצמו בנשיאות חודשים אחדים אחר כך. הנשיא המיושב והמתון, ויליאם מקינלי, נרצח בידי מתנקש אנרכיסטי. טדי ר., אשר כיהן בין 1901 ל-1909, קידש מלחמה על התעשיינים ועל הבנקאים, שמשכו כמעט בכל חוטי אמריקה.

החוקים, שמתוקפם תיפול ההחלטה על המיזוג הנוכחי, נכתבו עשר שנים לפני שטדי ר. נעשה נשיא. אבל הוא היה הראשון שעשה בהם שימוש נרחב. נשיאותו עמדה בסימן מאבקו נגד "הבארונים השודדים", שהוציאו את דיבתו של הקפיטליזם האמריקאי רעה.

הפופולריות של טדי רוזוולט הייתה פנומנלית. בהרבה מובנים הוא היה הנשיא המודרני הראשון של אמריקה. אילו נשאר לתקופת כהונה שלישית, אפילו רביעית, יתכן בהחלט שהמפלגה הרפובליקאית הייתה הופכת למפלגת השמאל של אמריקה. סוף-סוף זו הייתה מפלגתו של משחרר העבדים אייברהם לינקולן. אבל טדי ר. פרש לאחר שתי תקופות כהונה. הוא אמנם התחרט, וניסה לחזור. הוא איחר את המועד. הרפובליקאים העדיפו להיות מפלגת העסקים והסטאטוס-קוו.

כאשר הרפובליקאים פנו נגד הסטאטוס קוו, ברבע האחרון של המאה ה-20, זה היה כדי להסיר פיקוח על ההון הגדול, לא כדי להחמיר אותו. זה בדיוק מה שהופך את טראמפ למועמד היסטורי, וזה גם מה שמרחיק את האליטות המסורתיות של המפלגה ממנו.

קרסולי טדי

קחו למשל את העמוד האדיטוריאלי של ה"וול סטריט ג'ורנל", שומר הסף האידיאולוגי של המפלגה. הבוקר מתפרסם בו מאמר, המתאר את ההתנגדות למיזוג החדש כ"אידיוטית וכמעט חסרת תוכן". אשר לטראמפ, בעל המאמר מתאר אותו, בסרקזם מושחז, "מקור של מחשבה מקורית מעמיקה".

אין פלא שמספר גדל של רפובליקאים מייחלים לתבוסה ניצחת של טראמפ, ממש כפי שאבות-סבותיהם ייחלו לתבוסה ניצחת של טדי רוזוולט בבחירות של 1912, כאשר ניסה לחזור ולהיבחר. לא, דונלד אינו מתקרב אל קרסולי טדי, שהיה איש אשכולות נדיר ומנהיג רב השראה. אבל כל תוצאה שלא תשים מיד קץ לנוכחותו הציבורית תיתקע בגרונה של המפלגה שהוא הצליח לחטוף השנה מידי מנהיגיה הטבעיים.

■ רשימות קודמות ב-yoavkarny.com. ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny